יום חמישי, 28 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות קמ"ח, שיעור 9
- המילים הן סמלים, המורכבים מאותיות, שהן סימנים בלבד – תכונות רוחניות, וסכום האותיות מעביר לנו פעולה, מבנה רוחני, רצון שמשתנה ומקבל מגוון של אופנים שונים.
- עלי להתייחס למילים הכתובות בזוהר כסימנים שאני לא יודע עליהם כלום.
- כשאנו קוראים את הזוהר, עלינו להתנתק מהיחס המוקדם שלנו לכל מילה ומילה, לחפש מה זה, ולהיות בטוחים שזה קורה בנו.
- אנו לא מדברים על האור עצמו אף פעם, אלא על הרצון שמקבל את צורת האור.
- העיקר הוא, האם לאחר כל המאמץ, האדם מצפה שהאור ישנה, יעלה אותו, ייתן לו הבנה, קשר, לכבד, לרצות להיות באותן תכונות ההשפעה שעליהן הזוהר מספר.
המשך קריאה »
יום רביעי, 27 ינואר 2010 אין תגובות »
זוהר לעם, פרשת בא, אות צ', שיעור 7
- כל העבודה היא בכוונה, בהכנות – בראש, ורק אחר כך זה הביצוע – ההתפשטות בגוף.
- "ראשי העם" – המחשבות, הכוונות העיקריות שיש לאדם.
- בזמן קריאת הזוהר, עלינו להרגיש בכל פסוק מיוחדים יותר, ואת "אין עוד מלבדו" יותר בבירור, כשורש אחד.
- אנו חושבים שהשבירה הייתה, איך השבירה לא הייתה; אנו צריכים לגלות את השבירה, כי עכשיו הרצון, החיים שלנו, נראים לנו שלמים.
- ההתקדמות שלנו היא בזה שאנו בעצמנו, על-ידי היגיעה שלנו, מגלים שאנו נמצאים במצב לא שלם, שבור, הנשבר לעינינו.
- ספר הזוהר בא כדי להתאים את האדם לרוחניות, בצורה המהירה והנוחה ביותר.
- בסך הכול, הזוהר מדבר עלי, על הבורא ועל ההתאמה בינינו.
המשך קריאה »
יום שלישי, 26 ינואר 2010 אין תגובות »
זוהר לעם, פרשת בא, אות ס"ח, שיעור 6
- בסך הכול, הניתוק הוא הסיבה לכל הרע, ובסך הכול, החיבור הוא הסיבה לכל הטוב, לאיחוד, להתעלות הרוחנית.
- מלמעלה נותנים לנו רק הזדמנות ואפשרות להתקדם – בגילוי הקשר הרע, היצר הרע שלנו, ואנו צריכים להפוך אותו ליצר, לקשר הטוב.
- הזוהר מדבר לאדם האחד השלם, כי כל אחד מאיתנו חייב להיות כבורא, כאחד.
- אופן כתיבת הזוהר משאיר לנו מקום למאמץ, לאתר שעכשיו זה קורה בתוכי, בפעולות שלי, ונותנים לי במיוחד "סיפור" כדי שאחפש מה זה, ודווקא החיפוש מוליד בי תכונות, הבחנות חדשות, שעל-ידן אני מגלה תחושות חדשות.
- במידת האור החוזר, מגיע אור ישר.
- ברוחניות אין כלום חוץ מיגיעה – "יגעתי ומצאתי".
המשך קריאה »
יום שני, 18 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות ל"ו
- תלמיד חכמת הקבלה הוא גם ה"ילד" וגם המחנך של עצמו – אנו ילדים, מתחילים מאפס, מחוסר תפיסה ורגש, ובמקביל, אנו צריכים לראות מהצד את ההתפתחות שלנו.
- אם בעולם שלנו הטבע הוא זה שמחייב את האדם לגדול, בעולם הרוחני, אנו צריכים רק לארגן סביבה שתדרבן אותנו להתפתחות הזו, כי לאדם בעצמו אין כוח להתפתח.
- הבחירה החופשית היא לא בשלבי ומטרת ההתפתחות, אלא בכוח ההתפתחות, שרק באמצעותו נעבור את שלבי ההתפתחות. את אותו הכוח ניתן להשיג רק מהקבוצה, וזו הבחירה החופשית היחידה שלנו.
- עלינו להיות סבלניים, ולסבול את שלבי ההתפתחות שלנו ושל החברים, והעיקר הוא לכוון את עצמנו, לאחר שקיבלנו את כוח הקבוצה הכללי, להתפתחות הפנימית.
- כל הריכוז שלי חייב להיות בתוך עצמי, ועלי להרגיש שאני מפתח את בחינת ההרגשה – בחינה ד', שיחד איתה מתפתח השכל.
- כל התיאורים שהזוהר מביא לנו, הם רק כדי לפתח את כלי ההרגשה הפנימיים שלנו.
- לא חשוב כמה אני מצליח להבין או להרגיש את הכתוב בזוהר, חשוב המאמץ בלבד.
המשך קריאה »
יום ראשון, 17 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות י"ד
- כרגיל, לפני קריאת הזוהר, עלינו לכוון את עצמנו לאתר את עצמנו לפי החוק "האדם עולם קטן", ועלינו לחפש היכן נמצאים כל מילה ושם הכתובים בספר, בתכונות שלנו.
- המאמצים להיכנס למצבים הכתובים בזוהר, זוהי העבודה הפנימית.
- אם נעשה בחירה נכונה, נוכל לחבר את עצמנו בכל מצב ומצב ל"כף זכות", כף ההשפעה.
- המערכת שעליה הזוהר מספר, היא מערכת ההשגה של התכונות שלנו, דרכן הבורא רוצה שנכיר אותו.
- ההשתוקקות שלנו, פועלת כדי לקרב אלינו את המערכת הרוחנית, ואז, כשאני רואה וטועם אותה בחוש שלי, זה נקרא "השגה".
- השבירה היא רק בזה שהכוונה על-מנת להשפיע, הפכה לכוונה על-מנת לקבל.
המשך קריאה »
יום רביעי, 13 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות מ"ט + שמעתי, מאמר ז', הרגל נעשה טבע שני
- אין בכל המציאות, בבריאה, יותר מאור וכלי.
- בחכמת הקבלה מלמדים אותנו כיצד להגיע למצב נעלה יותר, ביחס בין הכלי לאור, עד שהכלי ישתווה, ידמה לאור, לפי תוכנית הבריאה.
- משה היה הראשון שכתב ב"שפת הענפים", המתארת פעולות רוחניות בשפת העולם שלנו.
- גם ספר הזוהר כתוב בשפת הענפים, כי לא קיימת שפה אחרת שמשתמשת במילות העולם הזה, כדי לדבר בהן על המדרגה הבאה, כתוצאה מכך למשוך את המאור המחזיר למוטב, ובעזרת אותו הכוח לעלות למדרגה הזו.
- במאמץ שלנו לתאר כל מילה ומילה כמדרגה הבאה, אנו מזמינים מכל מילה ומילה מדרגה עליונה שלה, מהשורש לענף, את אותו הכוח המחזיר למוטב, וכך בכל מדרגה ומדרגה.
- צורות היחס בין האור לכלי, מציירות לנו את צורות המציאות שלנו.
- תחת כל מילה הכתובה בזוהר, אנו צריכים לראות רק אורות וכלים, ואז, כשנגלה את היחס בין 2 המדרגות הסמוכות, יתבאר לנו היחס המיוחד שיש בין התחתון לעליון – איך הדרגה העליונה מציירת לדרגה התחתונה את העולם שלה.
- בפעם הראשונה שאנו מוצאים את הקשר בין מדרגה תחתונה למדרגה העליונה לה, נקרא שאנו עוברים מחסום.
- לרצות גילוי, זה כל מה שדורשים מאיתנו בעת קריאת הזוהר.
המשך קריאה »
יום שלישי, 12 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות ל"ג
- האור המחזיר למוטב, צריך להביא אותי למצב ש"אין עוד מלבדו" – כלי ואור אחד, ו"טוב ומיטיב" – למרות כל מה שעובר עלי.
- בעת לימוד הזוהר, אנו רוצים שהמציאות האמיתית תתברר לנו.
- מקום התיקון הוא רק בין הנקודות שבלב.
- תהליך התיקון תמיד מתחיל בגילוי הרע, ולאחר מכן תיקונו.
- לא מגלים לנו קו שמאל, אלא אם הכנו קודם לכן קו ימין.
- פסוקי התורה הם חוקים, תנאים, נוסחאות, שלפיהם מתקיימים קשרים ופעולות בתוך הנשמה של כל אדם ואדם.
- כל מה שכתוב בכתבי הקודש נמצא בי, וכל המציאות נמצאת בי. בעת קריאת הזוהר עלי להשתוקק לגלות את הכתוב בו, ובמידת הרצון שלי לעשות זאת, זה מתגלה.
- הבחירה החופשית היחידה שלנו, היא להשתוקק לגילוי המציאות האמיתית.
המשך קריאה »
יום שני, 11 ינואר 2010 תגובה אחת »
חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות א'
- התפתחות האדם נמדדת במידת הימצאותו בשאלות עמוקות יותר על הקיום שלו.
- האדם הוא זה שמתחיל לשאול, לאיזו מטרה אני חי, שהחיים הגופניים הופכים כבר לאמצעי, להגיע לדבר גבוה יותר מהם.
- על האדם הלומד את ספר הזוהר בצורה הנכונה לבדוק את עצמו, האם בעקבות הלימוד, הדרישות שלו נעשו עליונות, גבוהות יותר מאלו הקודמות.
- כוח ההשפעה פועל עלינו מלמעלה, במידה שאנו רוצים להידמות לו.
- בסופו של דבר, עלינו לחזור תמיד לאותה התמונה: בינה – אלוקות, מלכות – נברא, וזעיר-אנפין – הקשר ביניהם.
- לאלה שמשתדלים "ללמוד תורה" דווקא ב"לילות", הבורא עוזר להתקשר יחד, ואז כל אחד מהם מקבל כלי רוחני.
- על האדם להשתדל להפוך כל "לילה" ל"יום", וזה תלוי רק בקשר שלו עם החברים ועם הספרים.
המשך קריאה »
