יום חמישי, 7 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות קמ"ח
- לאחר ההתפעלות וההתעוררות הראשונות מלימוד הזוהר שניתנות לנו מלמעלה, הן עוברות, כיוון שמתעורר באדם רצון לקבל חדש, שאליו הוא חייב להוסיף התעוררות מצידו, ובצורה הזו להתקדם.
- מצד אחד, העבודה שלנו נקראת יגיעה, ומהצד השני "עבודת ה'" – שהבורא עושה את העבודה, והיא נקראת על שמו. על האדם להגיע לחיסרון, לתפילה, לבקשה, וזהו למעשה הכלי – כך מגיעים לשותפות עם הבורא.
- אנו צריכים לראות את עבודתנו כעבודת פיסול, בבניית הכלים, בהעלאת חשיבות המטרה, ודווקא בזה שקשה לנו – ללא הבנה, נתנו לנו הזדמנות להשתוקק להבנה, וללא הרגשה, נתנו לנו הזדמנות להשתוקק להרגשה.
- העבודה שלנו היא לא על המילוי שיבוא, כמו בעבודות העולם הזה, אלא לרצות, ואז המילוי מגיע מלמעלה.
- דווקא החיסרון לכלי הוא החשוב; למילוי אני לא צריך לדאוג – הוא קיים בשפע וללא גבול.
- בזמן קריאת הזוהר, היגיעה למצוא משהו מלמעלה, תמורת כל המילים, הצלילים האלה, זו היגיעה שאני נותן; במקום כל המילים האלו, אני רוצה להתחיל להרגיש הרגשה חדשה.
המשך קריאה »
יום רביעי, 6 ינואר 2010 אין תגובות »
א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"כ
- העבודה הרוחנית היא טכנית – בירור ותיקון, "סור מרע ועשה טוב"; אבל הכי חשוב, זה להיות מוכנים כאשר אנו ניגשים לספר הזוהר, לפתוח את הלב, ושכל הדמויות, הצורות והאופנים שעליהם הזוהר מדבר, איכשהו ישפיעו על לב הבשר שלנו, יעשו שם איזה שינוי, שהאור יאיר על הלב וייתן לו תכונות חדשות.
- מידת השימוש בתורה, היא פועל יוצא של מידת חומר האדם שצריך להיתקן.
- "תורה" – אותה השפעה מהלימוד שמשנה את אגו האדם, לאחר שהאדם הכיר בו.
- "מיתה" – שלב מיוחד בבירור הרצונות שלנו, בו אנו מגלים את הרצונות שאיתם לא ניתן לעבוד.
- כל הזמן יש קשר בין האור לכלי; העיקר הוא למיין את הרצונות, ולא לחלק להם סימני הצטיינות, כי אנו לא יודעים עם אילו תכונות ורצונות אנו מתקדמים, ובאילו צורות צריכות להיות ההבחנות שלנו במהלך ההתקדמות.
- העבודה בעולם הזה (דרגת הקיום הנוכחית של האדם), מכינה את האדם לעולם הבא (דרגת הקיום הבאה שלו).
המשך קריאה »
יום שלישי, 5 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"ו
- "כנסת ישראל" – מלכות דאצילות.
- "יוסף" – יסוד דזעיר-אנפין דאצילות, המקבץ את כל תכונות זעיר-אנפין דאצילות – "אחיו של יוסף", ומעביר אותן למלכות דאצילות.
- בעת קריאת הזוהר, אנחנו פותחים את עצמנו, ומתחילים לחפש בנו כל תכונה או פעולה הנקראת בשם; אני משתדל לאתר עכשיו את הכול בתוכי.
- המחסום הוא דווקא בנו, ואני רוצה לשבור אותו עכשיו, בתיאור הדברים הכתובים בזוהר, בתוכי.
- "ברוך" – על-מנת להשפיע; "ארור" – על-מנת לקבל.
- אם האור לא מאיר, גם האדם החזק ביותר, בעל המסכים החזקים ביותר, "טועם טעם מוות" – נמצא בשליטת הרצון לקבל.
המשך קריאה »
יום חמישי, 31 דצמבר 2009 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישלח, אות רע"ד
- המצב הכי טוב ללימוד הזוהר, הוא שהאדם מעורר את עצמו מאפס, מתוך כל התנאים שמתגלים לפניו בעולם הזה.
- בעיות העולם הזה הן לא בעיות המתקיימות בעולם הזה, אלא המדרגות הרוחניות שהשתלשלו מלמעלה וייצבו את עצמן בצורה הפוכה כלפיך, לדוגמא בנק, סופר, משפחה, עבודה – כל אלה הם תנאים שמהם אתה חייב לדחוף את עצמך, כמו דרך מסננת, ומה שיוצא מזה נקרא "יגיעה".
- דווקא כשקשה לאדם, עליו להשתדל להפריד את מציאות העולם הזה מהנקודה הרוחנית הנסתרת, ולהוציא אותה מתחת ערימת הבעיות, אל למעלה מהן.
- בזמן קריאת הזוהר, הציפייה צריכה להיות – "אני רוצה להתכלל מזה, שזה ימלא את כל התאים שלי".
- הזוהר פותח בנו את הנקודה שבלב, הוא לא בא כדי למלא לנו את רגש העולם הזה.
- עלי לשאוף שכתוצאה מהלימוד יהיה לי תיקון, ושהמילוי יבוא לכלים החיצוניים – בזולת.
המשך קריאה »
יום רביעי, 30 דצמבר 2009 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישלח, אות רנ"ח
- כל מה שספר הזוהר מדבר עליו, הוא מתוך הנשמות, ורק כלפי וביחס לנשמות.
- אנו צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו בתוך האדם, שעובר את המצבים הכתובים בספר הזוהר, על עצמו.
- קבלת האורות היא תמיד ממטה למעלה, ב"יראה", באורות חסדים שבתוכם מתגלים אורות החכמה.
- "תפילות" – מידות הקשר, הגילוי, בין אור חכמה ואור חסדים, המתקיים בתוך הנשמה.
- "יראה" – מידת החסדים שהאדם רוכש.
- "תשובה" – מידת הקשר בין זעיר-אנפין ומלכות.
- "לילה" – עודף מידע, אור חכמה, שהאדם לא יכול להכיל בדרגתו, מפאת מחסור באור חסדים.
- העיקר הוא לעורר את החיסרון למשהו, להתקשר למשהו, לדעת על מה הזוהר מספר.
- לא לפחד מהלא מובן, אלא "לבלוע" את הלא מובן הזה כמו תינוק, ואחר-כך זה יתברר.
המשך קריאה »
יום שני, 28 דצמבר 2009 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישלח, אות רמ"ד
- כרגיל, לפני שיעור הזוהר, אנו צריכים לכוון, להכין את עצמנו להכרת המציאות החדשה, לעולם החדש, שהזוהר הולך לפתוח, לגלות לנו.
- "אדם" – רצון המבין, המכיר, המרגיש את עצמו, ועומד להכיר את מי שברא ועיצב אותו.
- הרגשת המציאות הסביבתית שלנו, היא תוצאה של המעטת האור, שנעשית על-ידי המערכת העליונה – מערכת השערות, המזלות.
- מלכות שהתחברה עם בינה, מצמצמת אותה, כתוצאה מכך האורות מתמעטים ומתחיל להיווצר פרצוף שבשלב מאוחר יותר יקרא "אדם".
- אנו צריכים להשתדל להגיע לראות את הכוחות, אור וכלי; בשילוב הרצון והאור, למעשה המציאות מתקיימת.
- אין לנו יותר משילוב האור והרצון, כולל אנחנו.
- "ארץ הקודש" – מלכות דאצילות; "עם ישראל" – מי שנכלל במלכות דאצילות.
- "יעקב", "ישראל", "ישורון" – 3 שלבי ההתפתחות של אותו המבנה, של אותה הגישה – זעיר-אנפין דאצילות.
- "פרצוף" – נשמה, מידת הקשר, ההתאמה של האדם עם הבורא.
- כל השמות הם ממלכות דאצילות, המקבלת תכונות מדרגות שמצויות למעלה ממנה.
המשך קריאה »
יום חמישי, 24 דצמבר 2009 אין תגובות »
חלק א': זהר לעם: פרשת וישלח, אות קכ"א
- התורה היא אחת – זוהי תוכנית המציאות, ואנו נמצאים מחוץ לה, לא תופסים אותה.
- ישנם אנשים שחושבים שספר הזוהר מדבר על מוסר, על עולם מיסטי או שניתן להשתמש בו כסגולה לשיפור חיי העולם הזה; אנו נמצאים בים של דעות קדומות על הספר, ועלינו להילחם בהן.
- בשלב זה, עלינו להתמקד בגישה אחת בזמן לימוד הזוהר – תפיסת המציאות.
- עלינו לקבוע את ההסתכלות הנכונה על מה שכתוב בזוהר, ללא קשר למה שכתוב בו.
- כשאני פותח את ספר הזוהר, אני רואה את שמות הרצונות שלי ותכונותיהם בלבד, מעין אנטומיה רוחנית, פנימית, של נשמתי.
- אותם הדברים שעליהם אנו קוראים בזוהר, מתחילים להאיר לנו בתדר שלהם, במידת השתדלותנו לאתר אותם בתוכנו.
- עולמות אדם קדמון ואצילות – כשאור החכמה מאיר; פרסא – היכן שהאור מפסיק להאיר; מתחת לפרסא – עולמות בריאה, יציאה ועשייה, בהם מאיר אור דתולדה, אור חסדים בלבד; סיום – חושך.
- תחת החושך קיים מצב, בו אני לא מרגיש אפילו את החושך – חוסר הכרה, וזה המצב שלנו. לכן ראשית עלינו להגיע להכרה, שאנו נמצאים בחושך.
המשך קריאה »
יום רביעי, 23 דצמבר 2009 אין תגובות »
חלק א': זהר לעם, פרשת וישלח, אות צ"ט
- הזוהר מסביר לנו, באילו רצונות אנו יכולים להשתמש, לתקן, להיות בחיבור.
- בכל מצב יש בנו את כל מכלול הרצונות, כל הנשמה, ובכל זאת אנו צריכים לברר כל רצון ורצון;
- מכיוון שהכול בא אצלנו מהקלקול, התיקונים הם מהקל אל הכבד.
- על-אף שעדיין לא הגענו לתיקון הרצונות הגדולים, כאשר אנו קוראים על זה, אנו מבררים את האורות, והם מתקנים אותנו.
- "עובד עבודה זרה" – כאשר קורה לאדם משהו בחייו המורגש כתופעה בתוך הרצון, אך הוא לא מרגיש שזה מגיע אליו מהבורא בצורה מכוונת; במקרה כזה, האדם מחזק את הקשר שלו עם הכוחות המנוגדים לבורא, ובזה מתחזק "גיד הנשה" שבאותו האדם.
- "רמ"ח איברים" – מצב קטנות, גלגלתא-עיניים שבפרצוף הנשמה, יעקב; שימוש ברצון לקבל, רק בעל-מנת להשפיע; לחבר לעצמך את כל מה שנראה לך זר.
- אנו לא יכולים לתקן אף רצון בעצמנו, ואפילו לא לברר אותו; ניתן לעשות זאת רק על-ידי בירור עם החברה, כלפי מי שנחשב זר בעיני.
- במידה שאני רוצה לחבר את כולם בי, לראות את כל העולם בי, אני מגלה באילו מחשבות ורצונות שלי אני יכול להיות מחובר למגמת ההתקדמות.
- כל העולם הוא תצוגה של הרצונות, התכונות הפנימיות שלי, ולכן מהאופן שבו אני רואה את העולם, אני יכול להבין עד כמה אני מתוקן או מקולקל.
המשך קריאה »
