קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• לא ניתן להתקדם בעזרת התעוררות הנקודה שבלב הראשונית, ההתקדמות היא רק באמצעות הגברת הרצון על-ידי הסביבה.
• מלבד הנקודה הראשונית, לא יתנו לנו יותר רצון לרוחניות; הבחירה החופשית היא, איך אנו יכולים להוסיף לרצון ההתחלתי שניתן לנו.
• "ואהבת לרעך כמוך" – אני צריך לאהוב את הרצונות לבורא של הזולת, ובמידה שאני מצרף אותם אלי, אני בונה את הנשמה שלי.
• עלינו "לפתוח עיניים", להסתכל על השני ולחפש במה לקנא בו בדברים החיוביים – לחפש חסרונות נוספים להתקדמות.
• ללא יגיעה, האדם לא מרחיב את מידת הדבקות שלו באין-סוף.
• חוץ מהנקודה, כל יתר הרצונות שבנשמה, עד אין-סוף, הם מתוך חיבור עם רצונות הזולת.
• עלינו להשפיע, להבליט ולהפיץ את נקודת הקשר בינינו, על-פני כל הדברים האחרים.
• 99% מזמן ההכנה מבוזבז על הסתכלות על דברים שאין בהם תועלת, וכתוצאה מכך לא עוסקים בדבר החשוב.
• המטרה היא חיבור הנקודות תוך התעלות מעל האגו, על-פני כל ההפרעות שמתגלות – טובות ורעות; זוהי עבודת הבירורים.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• התיקון שלנו הוא קודם כל בהכרת הרע; הכרת הרע קיימת לכל אורך ההיסטוריה – האדם מקבל בכל פעם רע, וממנו הוא בורח.
• ההתפתחות תוכננה בצורה כזו שאנו חייבים להגיע לזה שרע לנו, וחוץ מזה, יש עוד משהו שמושך אותנו לטוב.
• זה שהאגו שלי עושה לי רע, זה עדיין לא נקרא "יצר הרע" – הסיבה שרע לי בכל פעם ממשהו, לא שייכת למטרה.
• הכרת הרע היא במקום שבו הייתה שבירה – ביחס לאחרים, לזולת; הכרת הרע היא לא ברצון אלא בכוונה.
• המלחמה העיקרית היא על הכוונה, וכאן רק האור יכול לשנות בצורה גלויה את טבע האדם, את היוצרות שלו, את מה שנשבר.
• אנו לא יכולים לשנות את הרצון, אלא את הכוונה, שתהפוך את הרצון מיצר רע ליצר טוב.
• כשאני עושה מעשה בקבוצה, אפילו ללא כוונה, האור פועל עלי; אם אני נמצא בעולם הזה באיזו שהיא התאמה לדרגה עליונה יותר – קבוצה, ספרים, לימוד – אפילו ללא הכוונה הנכונה, האור פועל עלי.
• היגיעה היא, עד כמה מעל המעשים שלי, אני מסוגל להוסיף תוספת רצון, מתוך הבנה, הכרה, שהיא כבר שייכת למקום השבירה.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• כל הבעיה היא הכוונה; כוונה נבנית מחשיבות – למה שיותר חשוב לי, אני מתכוון.
• אני לא בעל הבית על הכוונה – האדם הוא לא בעל מעשה, אלא על ההכנה הנכונה.
• האפשרות היחידה שלי להשפיע על הבורא, היא רק בקשר עם החברים, עם הנקודות שבלב.
• "אחישנה" זה בזירוז האיחוד בין הנשמות.
• כל העלייה, ההתקדמות, ההתפתחות, היא בזה שהאדם מרגיש יותר ויותר אהבה עצמית, אבל זה קורה לו רק במידה שהוא מגיע יותר ויותר לאהבת ה'.
• דת – אם אנו נמצאים באהבה עצמית ללא מודעות, וממנה מדברים על אהבת ה'; אם מתחילים לרכוש "קו שמאל", מתחילה להיות ביקורת כלפי אני או האחרים, והכול הולך לפי החשיבות.
• אם האדם לא מקבל תמיכה מהסביבה כדי לעבוד איתה, כדי להשפיע על הסביבה ולקבל ממנה את גילוי הרע, הוא בורח; בורחים מפני שלא יכולים לרכוש בכל מיני אמצעים, את חשיבות המטרה מעל לכל.
• מי שרוצה להתקדם ולהיכנס פנימה, צריך כל הזמן לדאוג לחשיבות – זהו אימון בלתי פוסק.
• כל הדברים שאנו עושים בעולם, נעשים באופן אוטומאטי לטובת הרצון לקבל שלנו, וצריך להיות מאמץ כנגד זה – כמה שאפשר ובכל האמצעים, להביא להתפתחות של חשיבות הרוחניות.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• "ראש חודש" – כאשר ישנו חידוש.
• מיד לאחר שהושג המצב, אנו צריכים כבר לראות את התחלת המצב הבא.
• ברוחניות אין מצב ללא חידוש; כל הבלמים להתקדמות שלנו הם הקליפות, שנכנסות בין הפעולות ויוצרות את הזמן.
• החידוש צריך להיות שבכל פעם, גדלות הבורא, המשפיע, תהיה גדולה יותר – או מצד הכלי – שהצורך יהיה גדול יותר, או מצד האור – שהחשיבות כבר ממלאה את הכלי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו מגיעים לעולם העליון באותן המובאות, הצעדים, כמו בעולם שלנו.
• כשמקבלים רצון להיוולד בעולם העליון – הנקודה שבלב, מביאים אותנו למקום היכן שאנו יכולים לפתח אותה – קבוצה.
• קבוצה זה לא אנשים, אלו רצונות שאם אנו מארגנים אותם נכון לידנו, אנו יכולים להתפתח.
• אם אני מארגן סביבי את ה"רחם", את הקבוצה, ורוצה להיקלט בה, אני בונה הכול בעצמי, נכנס ל-"9 ירחי לידה" ואז נולד; "לידה" – כאשר אני מקבל את רצונות הקבוצה שהופכים לשלי.
• "ישראל" – מי שרוצה להגיע להיות דומה לבורא; "אורייתא" – כל האורות, הכוחות שהאדם מקבל מהסביבה; "קוב"ה" – הכוח שטמון בסביבה, שקושר את הנקודות שבלב – הבורא.
• העבודה שלנו מתחלקת ל-2 חלקים: 1 – "נגלה" – מה שאנו צריכים לעשות, יגיעה להתקשרות לסביבה כדי למצוא את כוח הבורא, אלוקים; 2 – "נסתר" – מה שהעליון עושה, ואבין רק כשאעלה לדרגתו.
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים כסביבה שעל-ידה אני מתפתח, זה דבר הכרחי.
• מלמעלה לא בא תיקון, אלא בהקדם המ"ן – בקשה מלמטה.
• עלי לגלות בקבוצה קנאה, וזה יהיה לי כוח ההתקדמות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• נגד האגו הגשמי כלל אין מה לעבוד; כשמביאים אותנו לחכמת הקבלה, לממש את הרשימו שלנו – חלק אלוקה ממעל, החלק הזה יכול להתממש רק בעבודה בקבוצה, היכן שהנשמה נמצאת – ביחס עם האחרים. שם נמצא היצר הרע שאיתו אנו צריכים לעבוד.
• על ידי השבירה אנו מגלים מקדם חדש, תוספת חדשה – הסיבה לשבירה, מה היה בשבירה.
• לפני השבירה, לא מגלים את התענוג מלהשפיע לבורא, אלא מההשפעה עצמה – תענוג שיש באור, שיש לבורא מזה שהוא נותן לאחרים. רק אחרי השבירה, כאשר אנו באים לגילוי פעולת ההשפעה, אנו מגלים תענוג נוסף – תענוג מגדלות הבורא.
• מעל התענוג מגילוי גדלות הבורא, אני צריך לעשות עבודה נוספת, מסך, ולמעלה מזה להשפיע – לא לקבל את תענוג ממי שאני משרת לו, אלא רק את החשיבות עצמה, שמחייבת להיות בכלים חדשים נוספים – כלי הקבלה שלי שמתהווים; אלה הכלים שבשבילם היתה צריכה להתרחש השבירה וכל ההכנה.
• כדי להרגיש תענוג מהשפעה, היה מספיק ריחוק ללא שבירה; אך כדי להשיג הגדלות של הנותן, מעבר לתכונת ההשפעה, לגלות אותו, "כבודו במקומו", צריכים חוץ מהירידה, מההעלמה, גם כן שבירה.
• למעלה מהשפעת האור נמצאת תכונת המשפיע, הגדלות שלו – שברא את עולמו בצורת ההשפעה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• הבחינה הממוצעת המקשרת בין הפרצופים בהשתלשלותם ממעלה למטה, מאפשרת לאחר מכן את התהוות הנברא.
• כל הבחינות הנוספות שיוצאות מתוך הפגישות של האורות והכלים, נותנות את אותו המישור, המימד, התדר, השטח הנוסף ששם קיים הנברא.
• בהשתלשלות, ביציאת המדרגות, יוצאת לנו הבחנה שנקראת "נברא" – משהו שיכול לעמוד עם ההרגשה הנגדית שלו, כביכול נגד הבורא.
• הפעולות בין הרמות, בין המצבים, מולידות יחס פנימי למה שקורה, ואז ברמה אחרת, יותר גבוהה, נעשה האבחון החדש שנקרא "נברא".
• מכניסת ויצאת האורות והכלים, מתוך היחס ביניהם, מתגלות בי הרשימות מההשתלשלות ממעלה למטה וגם ממני, ממטה למעלה, שמביאות אותי ליחס של "אמת ושקר" – יחס נוסף ל"טוב ורע" שהוא התגובה הטבעית של החומר.
• ההבחנות "אמת ושקר" הן כלפי שלום הכלל, וההבחנות "מר ומתוק" הן כלפי הטוב הפרטי; בהבחנות בין שניהם נברא האדם – דרגת המדבר.
• האדם הוא מישהו שמסוגל להרגיש את החברה, את הסביבה או את האלוקות שזה היינו-הך; הרגשת החוץ לעומת הרגשת הפנים, זה אבחון "אמת ושקר" לעומת "מר ומתוק".
• במידה שמעגל האדם יותר רחב, קומתו יותר גבוהה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ה"אני" והרצון לקבל של האדם זה אותו הדבר.
• כל ההגדרות הן כלפי האדם עצמו – "לא לשמה", "לשמה", "לא על-מנת לקבל פרס"; הבורא תמיד נמצא בשלמות.
• אנו צריכים לבדוק את עצמנו בכל רגע ורגע, מהו מצבנו כלפי המטרה.
• אנו לא יכולים לראות יותר ממצבנו הנוכחי וחלק מהמצב העליון הבא.
• "לא לשמה" – ברור לאדם שהוא עובד כדי לקבל מזה רווח לעצמו, אמנם שהוא רוצה להגיע לעשות נחת רוח לבורא, לזולת, ללא שום תמורה חוזרת לעצמו. זוהי דרגה מאד גבוהה, לפני הכניסה לרוחניות.
• "חפץ חסד" – כאשר האדם יכול לעבוד לטובת הזולת, נותן כל מה שיש לו ולא דורש שום דבר בחזרה; "לשמה" – השפעה לשם השפעה, להשפיע על-מנת להשפיע.
• "לא על-מנת לקבל פרס" – לקבל על-מנת להשפיע – האדם לא דורש שום כוח או תגובה חזרה כדי להשפיע. הוא עובד עם כל החומר שלו בדבקות בהשפעה – "תשובה מאהבה". במצב זה האדם דורש את גדלות "בעל-הבית" כדי לבצע את הפעולה, אך שהיא תהיה כחומר דלק בלבד, ללא כל רווח מלבד היכולת לבצע את הפעולה. בזה האדם עושה את עצמו דומה לבורא.
• הכוח ההגנתי של האגו שלנו סותם אותנו ולא נותן לנו לשמוע, והאדם בורח מלבצע עצות שהן ממש אבני דרך. כתוצאה מכך הדרך הקצרה הופכת לארוכה.
  המשך קריאה »