קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• בכל רגע ורגע, ישנו חומר שעליו אנו צריכים לעבוד.
• בלי הקליפות שבנו, אנו לא יכולים להתקדם; דווקא בעבודה איתן, אנו יכולים להלביש עליהן כוונה על-מנת להשפיע ולתקנן.
• אם כל הטבע שלנו הוא רצון לקבל, לא יכול להיות שאנו נמצאים מחוץ לו.
• אנו צריכים להאמין שאנו נמצאים בכל רגע בקבלה, ורק אם נמשוך מבחוץ את הכוח העליון נראה איך שאנו משקרים לעצמנו.
• הפיתרון לזה הוא "למכור" את עצמך לחברה – אני מוכן לתת להם מה שהם רוצים ולקבל בתמורה את המאור, שרק הוא יכול להחזיר אותי למוטב.
• קליפה היא המכשול שעל-ידו אתה קונה ומגיע למדרגה גבוהה יותר, בתנאי שאתה מסכים ללכת ב"אמונה למעלה מהדעת" – שכל התוצאות יהיו ממנה והלאה.
• "אחיזת הקליפות" – עיכוב מביצוע הפעולה הרוחנית; "יניקת הקליפות" – כאשר הקליפה דוחפת את האדם לבצע את הפעולה, כדי לקחת את שכר הפעולה אליה.
• אם האדם חושב שהוא יכול להתגבר על הקליפה בעצמו, סימן שקליפה אחרת גברה על הקודמת ופועלת בו.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראים.
• כדי לברוא את הנברא, צריך להפוך אותו, שיהיה הפוך מהבורא – אם הבורא הוא כוח ההשפעה, האהבה, הטוב, אז נברא רצון לקבל ההפוך ממנו – כוח הקבלה.
• הרצון לקבל צריך לעבוד כמו הרצון להשפיע, ואז הוא יהיה בכל מה שיש לכוח העליון – נצחיות, שלמות, ואז נוכל להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב.
• את הכול אנו משיגים "בהפוך" – "יתרון האור מן החושך"; הכול בא אלינו מתוך השוואת הדברים ההפוכים – חושך ואור, כי כולם מגיעים אלינו מהניגודיות הראשונה, בין הבורא לנברא.
• אנו צריכים לשמור על הניגודיות; שני דברים הפוכים נמצאים בנו – הרצון לקבל, ועליו אנו צריכים להשיג כוונה על-מנת להשפיע. על שניהם לגדול שווה בשווה, ולגדול למקסימום.
• הרצון לקבל לא נשבר, נשברה הכוונה – לפני השבירה הוא רצה להשפיע את התענוג למישהו אחר, כדי להנות בזה ל"בעל-הבית", ופתאום הוא מרגיש שהמילוי כל-כך נעים וכובש אותו, והוא לא יכול לחשוב באותו הזמן על "בעל-הבית".
• הכוונה היא כלי, ולכן היפוך הכוונה, מעל-מנת להשפיע לעל-מנת לקבל, נקרא "שבירת הכלים".
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• העבודה היא רק על החשיבות.
• אין הרגל, אלא עלייה לדרגת החשיבות – במידה שזה חשוב לי, זו מידת התיקון.
• "הרגל" במילון שלנו, הוא הרגל לעבוד על חשיבות הרוחניות.
• אנו עדיין לא מגלים מהו מקור כל ההחלטות שלנו; כשנגלה זאת, נגלה שהכול מגיע מתוך הרצון לכבוד.
• "שכינתא בעפרא" – גדלות ההשפעה בחורבן.
• גם אם אני עושה פעולות כאילו רוחניות, מתוך תועלת וחשיבות עצמית, עדיין ישנה תקווה להשגת המטרה – לעבוד ללא שום פרס.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• כל העבודה שלני היא מעל ההפרעות.
• רק אדם שיש לו יצר רע ושהוא צריך להתקרב למעלה ממנו לבורא, מבקש שזה יקרה; מי שלא מגלה שיש לו יצר רע, לא מבקש את זה.
• את סידור התפילה כתבו אנשי הכנסת הגדולה – מקובלים גדולים, והוא למעשה מתאר את הסדר שבו אנו מתפתחים; הצורה שבה האדם מכיר הכול, כדי להגיע לזיווג עם האור העליון.
• תפילה היא עבודה שבלב – בתוך הרצון; תפילה היא חיסרון מבורר שאותו אני מעלה למעלה, ומבקש מהעליון שיתקן אותו; הרצון לקבל שעולה לתיקון נקרא "תפילה".
• עליית התפילה – האדם מעלה את הרצון שלו למעלה, באותו ה"עמוד" שבו אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא-עיניים דתחתון, וכך הלאה בכל פרצוף עד אין-סוף.
• העלאת מ"ן – נותנים לעליון את הרצון, שיתקן אותנו.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• העיקר זה מקדם הרצון – ההשתוקקות.
• האדם הוא התפתחות הרצון האחרונה שבמלכות, שיכול לעשות משהו נגד "בעל-הבית", נגד הטבע; שהטבע שבו הוא הרצון לקבל, ונגדו הוא יכול לפעול.
• "אדם" – מי שהעיקר בשבילו זה הקשר עם "בעל-הבית" ולא קבלת המילוי ממנו.
• האדם צריך לעשות בכל פעם צמצומים על קבלת התענוג, להעלות על-פניהם את חשיבות "בעל-הבית", ושחשיבות בעל-הבית תהיה העיקר עבורו; כתוצאה מכך הוא יגלה המון פרטים ברצון לקבל שלו.
• מתעוררים באדם רצונות של קנאה, שנאה, תאווה וכבוד, ועל כולם הוא יצטרך לוותר, עבור קשר עם הבורא.
• השתוקקות להשיג, לא תענוג, אלא את הנותן, להשיג את גדלותו וחשיבותו – זאת מטרת הבריאה.
• כל אחד צריך להשתוקק להיות הוא עצמו; למצות, לממש את כל מה שיש בתוך הנשמה שלו.
• הבדיקה היא, האם על-פני כל מה שמתגלה בו, האדם מעדיף מגע קטן, ולו הזעיר ביותר, עם כבור הנותן.
• העיקר זה קדימה; לא להיות רגוע.
• השתוקקות זה מה שנברא במלכות, כתוצאה מזה שהיא מסיימת את פעולת התפארת – זעיר-אנפין.
• הכול מושרש בהויה הראשונה, וכשמגלים אותה, נקראה שחוזרים לאין-סוף.
• כל הפעולות אחרי בחינה ד', זה כדי לגלות מה מושרש ב-ד' הבחינות הללו.
• על כל הדברים שיהיו, אנו צריכים לגלות קשר עם הבורא; בעלמא, ללא מילוי – הוא צריך להיות באמת המילוי שלי.
• רק החברה יכולה לעזור בבירורים הללו.
  המשך קריאה »

הכנה  לשיעור

• אם הבורא באמת "רוצה" להביא את האדם למטרת הבריאה, לדבקות, מתעורר באדם רשימו, שהוא חייב לממש את שורש נשמתו.
• לאותו אדם מסדרים בהתאם למערכת הכללית, כל מיני מכשולים כדי לעורר אותו לזה – בכסף, בכבוד, בשליטה  – האדם מתחיל לראות באחרים סימני הצלחה ש"אוכלים" אותו, לא נותנים לו לחיות, וכמו כן בחברים, שהם מצליחים, מיוחדים יותר ממני; כתוצאה מזה, הקנאה "אוכלת" אותו – אלה שלבי התיקון.
• אל לאדם למחוק את הסבל הזה, אלא להתגבר עליו, כדי שהוא יהפוך לשמחה.
• מתוך הסבל, יש לאדם מספר אפשרויות: או לטשטש את זה, או לרצות שוויון, אבל העיקר, אחרי הכול צריכה להתייצב בו החלטה שהוא דבק בהשפעה, שהדבר, השירות הקטן ביותר שאני יכול לעשות, לא חשוב איך ארגיש, אני חייב להיות בזה – זו הגדלות שאני מעמיד לפניי.
• הבדיקות הן, האם העולם, החברים, המורה, יכולים לשנות את ההחלטה הזו; האם האדם מתלהב ממה שהם חושבים עליו, לטובה או לרעה.
• אם האדם משתדל להגיע למצב שרק יכולת להשפיע, להתקשר לבורא, תהיה לעיניו כמטרה, ואת כל ההפרעות הוא רואה כעזרה מלמעלה, שהן מכוונות אותו למטרה, הוא בכיוון הנכון.
• המטרה היא להשתמש נכון בכל האמצעים – קנאה, תאווה וכבוד, כדי באמת לצאת מהעולם.

המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ההבדל העקרוני בין העבודה שלנו ובין מה שכל העולם עושה בכל מיני אמצעים, זה שאנחנו לא בורחים מהאגו שגובר מיום ליום, אלא רואים בו אמצעי, מנוף, עזרה, גילוי שקודם כל חייב להתגלות.
• "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" – בדיוק בסדר הזה האדם צריך לגלות את האמצעים למטרה.
• עלינו להבין שאנו לא צריכים להתפטר מהרע, אלא לתקן אותו כמו שהוא, כי בלעדיו לא יהיה לנו על-פני מה לעלות.
• תקופת ההכנה היא עד שהאדם מגלה את כל הרשעים שבו – זדונות ושגגות, בהסתר כפול ורגיל, ובנוגע לכל מה שמתווסף בו עליו לשמוח ולדאוג – זה הרכוש שלו, היצר הרע הזה; זה מאד לא נעים, קשה, וכאן האדם מתחיל להתייחס בצורה נכונה לבריאה.
• דווקא בתקופת ההכנה האדם בונה את עצמו.
• "תורה" צריך רק נגד יצר רע; אם האדם לא מגלה את היצר הרע במלואו, הוא לא זקוק ל"תורה".
• "יהודי" נקרא מי שלמרות האגו שלו, הוא חייב איחוד – להיות ישר-אל; לכן צריך לשמוח ברשעים שמתגלים, כי אם הם לא יתגלו לא נגיע לפתיחה, למחסום.
• השנאה שמתגלה בין הנשמות, זה היצר הרע.
• גילוי היצר הרע הוא רק בין אדם לחברו, ולא הרע שהאדם מרגיש כלפי עצמו.
• עלינו להרגיש ביטחון ונחיצות רק בבורא, ולא במדריך או באדם כלשהו.
• כל העבודה שלנו היא בזירוז המצבים.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• במשך התפתחותו, עוברים על הרצון לקבל שהבורא ברא מספר שינויים:
• בהתחלה האדם מסכים עם הרצון שלו, לא מתנגד לו ומבצע מה שהוא רוצה, ולא מבין שזה לא הוא רוצה – חוסר הכרה מוחלט.
• לאחר שמתחיל להתעורר באדם ניצוץ קטן מעולם אחר, מרצון אחר – רצון להשפיע, הוא מתחיל להבדיל בין "אני" ו"אני רוצה"; שזה לא אני שרוצה אלא הבורא מחדיר בי כעת רצונות חדשים, אבל האם אני רוצה אותם?
• אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב, מתחיל לחלק את מציאותו ל-3 חלקים: הבורא, הרצון שמשתנה ומגיע ממנו, והאדם עצמו שמרגיש את הרצון שלו.
• יחד עם התעוררות הנקודה שבלב מביאים את האדם לספרים, למקור, ושם הוא מתחיל להבין את כל המתרחש – שיש מטרה, שעליו להתייחס באופן שונה אל עצמו, אל הרצון ואל הבורא, ואז הוא יוכל להשתתף בכל המערכה הזו.
• אותו אדם מתחיל להבין מתוך הלימוד ומתוך מה שקורה לו, שיש כאן איזו מלחמה; שאם מדובר על הרצון – אין מה לעשות, הבורא שולט בכל רגע ורגע, אך הוא לא מסכים לביצוע הרצון בצורה אוטומאטית. הוא מתחיל להבין שרק בזה יש לו בחירה חופשית – איך לנהל את הרצון המשתנה.
• ביחס האדם – איך להשתמש כל פעם ברצון שמתהווה בו, הוא יכול להגיד, להביע משהו.
• המטרה היא תענוג; אבל איזה מן תענוג?
• כתוצאה מלימודיו וניסיונו המצטבר, האדם מתחיל להבין שכל מה שעובר עליו מגיע ממקור גבוה מאד – המשפיע, כדי ללמד את האדם להתקדם לדרגתו.
  המשך קריאה »