יום חמישי, 8 נובמבר 2007סגור לתגובות על מה זאת תפילה על פי חכמת הקבלה?
רבים מאיתנו מבלים חלק נכבד מחייהם במתן תפילות ובקשות שונות לבורא. אך לפי חכמת הקבלה ישנו רק סוג אחד של תפילה שזוכה למענה. לכן אם נקשיב למקובלים, נוכל לחסוך זמן, תסכולים ומאמצים רבים שאותם אנו מבזבזים לחינם.
מהו מקור המילה "תפילה"? להתפלל מהשורש פ.ל.ל, כלומר מלשון להפליל, לדון את עצמו. לאחר שהאדם בוחן את רצונותיו ומגלה כי הם כולם לטובת עצמו או במילים אחרות אגואיסטיים, הוא פונה מעומק הלב לכוח העליון השולט במציאות, לבורא, בבקשה אמיתית להפוך את טבעו לטבע של אהבה ונתינה, בדומה לטבע הבורא. צעקה זו היא ורק היא נקראת תפילה.
מהי אותה תפילה אמיתית, על איזו בקשה בדיוק עונה הבורא? האדם צריך למיין בתוכו את כל הבקשות האפשריות ורק אחרי שיסיים זאת, הוא יוכל להבין איזו בקשה היא תפילה אמיתית לתיקון עצמו. הדרך להבנת המושג "תפילה" היא למעשה דרך חיפוש וניתוח משמעות היקום – מקובלים מלמדים אותנו שכל היקום הוא מחשבה אחת, רצון אחד, בקשה אחת.
אז מה עלי לעשות כדי להגיע לאותה תפילה אמיתית? האדם יכול להגיע לרצון המיוחד שנקרא "תפילה" באמצעות לימוד חכמת הקבלה וביצוע של מגוון פעולות שעליהן ממליצים המקובלים. תפילה היא סיכום, היא כבר תוצאה מכל הפעולות וההכנות שהאדם עשה. ואז בכל פעם שהוא מתפלל, מתייחס בליבו לבורא, מתרקמת בו תפילה חדשה.
באילו מילים מתבטאת תפילה אמיתית? בעיקר במילים המדברות על גדלות תכונת ההשפעה. מדוע? כי לפי הערכת האדם את תכונת ההשפעה, תכונתו של הבורא, ניתן למדוד את עוצמת החיבור, הקרבה, ההתאמה שלו לבורא.
אם תפילה היא דבר אישי הנובע מתוך הלב, מהן כל התפילות הכתובות בסידור התפילה? כל התפילות הכתובות בספרי הקודש נכתבו לפני כאלפיים שנה על-ידי מקובלים עצומים – אנשי הכנסת הגדולה, והן נוסחאות מדויקות להתקשרות עם הבורא: מה בדיוק עלי לבקש ממנו ומה חסר בבקשה שלי כדי להגיע לתפילה הנכונה, המדויקת.
עוד בשיעור:
• מהו מקור הייסורים בעולם ומה מטרתם?
• כל מקור הייסורים בחיינו הוא אי ההתאמה שלנו לאור, לבורא.
• למי בעצם אנחנו מתפללים? אנו מתפללים למצב השלם, לאין-סוף.
• בדת, האדם מתפללים לבורא שישתנה כלפיו. תפילת מקובלים היא: שהאור ישנה אותי ויתאים אותי אליו.
• אדם אף פעם לא סובל עבור עצמו אלא עבור המערכת כולה. השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – "שמעתי", מאמר קי"ג "תפילת שמונה עשרה"
יום שלישי, 6 נובמבר 2007סגור לתגובות על מציאות – נא להכיר
מהי מציאות אמיתית וכיצד אנו תופסים אותה? האם היא קיימת בפני עצמה, או שהיא תמונה שמצטיירת בתוכֵנו ותלויה בתכונותינו הפנימיות?
לכאורה, כל אחד מאיתנו יודע מהי מציאות. הרי מציאות היא כל מה שנראה לעין – הבתים והעצים מסביב, האנשים, היקום כולו. מציאות היא מה שאפשר למשש ולגעת בו, מה ששומעים, טועמים ומריחים. זוהי מציאות. מה, לא?!
בוקר. אתם מתעוררים משינה עמוקה ומתמתחים על המיטה. יום חדש מתחיל. אבל עמוק בפנים אתם מרגישים שזה לא זה. התעוררתם על "צד שמאל" והדבר האחרון שאתם רוצים זה לצאת מהמיטה ולהתחיל את היום. אתם נזכרים בגעגוע ביום שלישי שעבר, שהיה יום מושלם – מהרגע שהתעוררתם הרגשתם שזה הולך להיות יום נהדר ובאמת כך היה. אבל היום, היום אין חשק לכלום. אז מה בעצם השתנה, האם מציאות העולם השתנתה או אולי אנחנו השתנינו?
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שכל הרגשות האדם, הן הטובות והן הרעות, מתעוררות מתוך פנימיות האדם. ולמרות שנראה לנו שמציאות העולם קיימת מחוץ לנו, תמונת מציאות חיינו תלויה לחלוטין בתכונות הפנימיות שלנו ורק אנחנו יכולים לשנות אותה.
מטוס שטס בשמיים
דמיינו לעצמכם עשרה אנשים שצופים במטוס שטס בשמים הנראה להם ממרחק כנקודה קטנה. כל אחד מהם מחזיק במשקפת שמגדילה את דמות המטוס, אך כל משקפת מגדילה אותה במידה שונה. כתוצאה מכך מתפתח ויכוח בין המשקיפים: אדם אחד קובע שגודלו של המטוס הוא ארבעה מטרים, השני סבור שגודלו עשרים מטרים, השלישי בטוח שאורכו רק חצי מטר וכן הלאה.
כל אחד מהעשרה חושב שהוא הצודק, הרי הוא רואה זאת בבירור, זו מציאות בעיניו. עם כל זאת, לכל אחד מהם ידוע שהמטוס אינו משתנה ונשאר באותו הגודל – כל השינויים הם רק חווייתם האישית של הצופים ותוצאה של מה שהם רואים דרך משקפותיהם.
את הדוגמה הפשוטה אך המאוד עמוקה הזו, מביא הרב המקובל ברוך שלום אשלג (הרב"ש) כדי להמחיש לנו כי מציאות העולם היא אחת, אולם אנו מתפתחים ומשתנים מבפנים ועם כל שינוי אנו רואים את אותה מציאות בצורה שונה.
מציאות חיצונית ומציאות פנימית
המקובלים ממשיכים ומסבירים כי קיימות שתי רמות שבהן יכול האדם לתפוס את מציאות העולם ושתיהן מושפעות באופן מוחלט מתכונותיו הפנימיות:
כל אדם נולד כאגואיסט – תכונה ההפוכה לתכונתו של הטבע. בתכונה האגואיסטית שבה אנו מתקיימים כעת, כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו נבדל מהאחרים, אינו מתחשב בזולת ומנסה לנצל אותו לטובתו האישית. מקובלים גילו שהאגואיזם האנושי הוא הסיבה לכך שבתמונת המציאות שלנו, אנו חווים עולם שיש בו מלחמות, אסונות, עוני ושחיתויות.
אך אותם המקובלים גם גילו תכונה פנימית יותר באדם, תכונה נסתרת, שהיא אהבה ונתינה מוחלטת, בדומה לתכונתו של כוח הטבע. אדם שמגיע להכרת התכונה הזו בתוכו, חש מציאות שונה לחלוטין: הוא רואה כיצד כל בני האדם מתפקדים כחלקים במערכת אחת, פועלים בהדדיות ונוצר ביניהם מעגל אינסופי של הנאה עילאית, נצחית ומושלמת.
להתעורר מהחלום למציאות חדשה
מההסבר הזה אנו יכולים להבין שבאופן טבעי, מציאות העולם האמיתית נסתרת מאיתנו. אנו לא מרגישים אותה, כי אנו תופסים את עצמנו ואת העולם בהתאם לתכונות הפנימיות שטבועות בנו, וכרגע הן אגואיסטיות.
אך אם נשנה את תכונת האגואיזם שבנו לתכונת הטבע, תכונת האהבה והנתינה, נחווה ונזהה סביבנו דברים אחרים לחלוטין. בנוסף לכך, כל מה שראינו בעבר, ייראה פתאום שונה לחלוטין – שלם, נצחי ובעל תכלית. למצב הזה קוראים המקובלים, "עולם הפוך ראיתי".
עוד בשיעור: • מתוך אגרות בעל הסולם: משל על מלך אוהב שביקש לגדל את עבדו לרום המעלות: כיצד המלך מגדל את העבד לדרגה הגבוהה ביותר?
• מיהו המלך, מיהו העבד ומיהם שרי המלך המחופשים לגנבים, רוצחים וגזלנים? הגזלן, הרוצח ושאר ההרגשות השליליות, מתעוררים מתוך טבע האדם. הם לא נמצאים מבחוץ, הם ציורים של הרצון האגואיסטי שבאדם, לבוש חיצון לכוחות הרעים שנלחמים בתוכו.
• מדוע המקובלים כתבו עבורנו משלים? מדוע הם "מבלבלים" אותנו עם משלים ציוריים ולא מספקים לנו נוסחאות פשוטות לעבודה בדרך? השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – ספר "פרי חכם אגרות", אגרת 1, עמ' 26
יום שני, 5 נובמבר 2007סגור לתגובות על צריך שניים לטנגו – הבורא מזמין אותנו לריקוד
מי אחראי לבחירת דרכו של האדם? האם האדם הוא הקובע את דרכו או הבורא הוא זה שמכתיב אותה? במילים אחרות, מי בוחר במי, האדם בבורא או הבורא באדם?
רבים מאמינים שקיים משגיח לעולם, שהוא טוב ומיטיב, ש"הכול מגיע מלמעלה" וש"הכול לטובה". אך קיים הבדל עקרוני בין אמונה מסוג זה ובין הכרה חווייתית בהנהגתו של הבורא את העולם ואת מציאות חיינו.
ההבדל בין המושג "אמונה", במובנו המוכר בעולמנו ובין דבקות אמיתית בבורא, הוא בהשתתפותו של האדם במערכת היחסים הזו, בינו לבין הבורא:
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהעולם הזה קיים רק כדי שנוכל להתעלות ממנו לעבר העולם הרוחני. לשם הבורא רוצה שנגיע וכדי להאיץ בנו לעשות זאת, הוא מפיל עלינו מכות וייסורים. זוהי ה"השגחה הכללית" שקיימת בעולמנו.
אך אם האדם רוצה להיות שותף לבורא במעשה הבריאה ולהפסיק להיות נשלט על-ידו במאה אחוזים, כבובה על חוטים, הוא צריך להיכנס למסלול התפתחות רוחני המכונה "השגחה פרטית".
"השגחה פרטית" משמע, שהאדם מקדים את פעולת הבורא עליו ברצונו העצמי להתקדם לעבר השגת העולם הרוחני. נכון, הכול כבר ידוע וקבוע מראש, אבל אם השתתפות האדם בנטייתו, ברצונו להתקרב לבורא, קודמת לפעולת הבורא עליו, מתחילה ביניהם מערכת יחסים שונה לחלוטין ממערכת היחסים של הבורא עם שאר האנושות. וזוהי צורת ההתפתחות הרצויה, הן מצידנו והן מצד הבורא.
עוד בשיעור: • הרגשה רעה מתעוררת באדם דווקא כשהאור העליון מאיר יותר – אז חלק נוסף של האגו מתגלה לאדם.
• חברה היא "אני" שהתחלק לשני חלקים – "אני" ו"הזולת". זה קרה כדי שתהיה לי אפשרות להגיע לבחירה חופשית.
• חברה היא כמו בנק – רק אם אני משקיע בה היא עזר בשבילי ומה שאני משקיע זה מה שאני מקבל בחזרה.
• רק במצב ההפוך לשלמות, אדם מוצא מקום לשאלה ולמחקר. בעזרתם הוא לומד את מעמד הבורא. השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – ספר "פרי חכם אגרות", אגרת 1, עמ' 25
חוק יסוד בחכמת הקבלה: הבורא הוא טוב ומטיב לכל אדם, באשר הוא שם.
על פניו נראה שיש פה סתירה. אך ההפך הוא הנכון – קיים רק עיקרון בסיסי שחשוב להבין ולהפנים:
לבורא יש רק תכונה אחת – תכונת האהבה. וככזה, הוא העניק לנבראיו את המתנה הגדולה ביותר שקיימת במציאות – האפשרות להיות כמוהו. אך כדי שהאדם לא יפתח תלות בבורא אלא ירוויח בעצמו את המעמד האדיר המיועד לו, יצר אותו הבורא עם תכונה הפוכה מתכונת האהבה, כאגואיסט.
כל מה שנותר לאדם לעשות זה רק להפוך את תכונת האגואיזם לתכונת האהבה. ובנקודה זו טמונה גם הסיבה לכל משבר וסבל אנושי וכן האפשרות למנוע אותם.
מקורם של כל משבר ואכזבה
החוק הוא פשוט: מהבורא מגיעים כל התנאים הדרושים להתקדמות אל עבר רכישת תכונת האהבה. אך האגואיזם שטבוע באדם קולט זאת בצורה הפוכה לחלוטין, שמלווה בהרגשה רעה ומחשבות מטרידות. אי ידיעת אותו החוק גורמת לאדם לחשוב שהוא יכול להיות "גיבור" ולהילחם ישירות באגו, בדרך כלל על ידי סיגופים והגבלות, אך זוהי דרך שמובילה תמיד לכישלון.
חכמת הקבלה מלמדת שמאותו הרגע שבו מכירים את חוק הטבע העליון, אין צורך לסבול יותר. במקום לנסות להתנגד לאגו, להתעמק ולדוש בו, על האדם לשים אותו בצד ולהימשך לטוב, לרצות להתקדם לעבר תכונתו של הבורא, תכונת האהבה.
עוד בשיעור: • דווקא משבר וייסורים, הם שגורמים לאדם להתעלות למדרגה גבוהה יותר, אך זאת בתנאי שלא מתעמקים בהם אלא מתעלים מעליהם ליתר השפעה.
• האגואיזם גורם לאדם לחשוב שהוא הראשי והבורא משני לו, לכן במקרים רבים מעדיף האדם להמשיך לסבול ולהמתין עד שהסבל יעבור. זוהי טעות גדולה, מכיוון שבכך מיוחס הקלקול לבורא, במקום לדבר המקולקל היחיד שקיים, האגו.
• בשיטות רבות מאמינים שהייסורים נשלחו על ידי הבורא ולכן הם מוצדקים או לחלופין, שהסבל גורם לזיכוך האדם ולכן קיים סבל בעולם. סברות אלו אינן נכונות. להיפך, בכך חש האדם גאווה מכך שהוא סובל ומתרחק ממטרת הבריאה במקום להתקדם לעברה.
• שטות גמורה לחשוב שהבורא רוצה שתסבול רגע אחד בחייך. השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – ספר "פרי חכם אגרות", אגרת 8, עמ' 18
יום שני, 29 אוקטובר 2007סגור לתגובות על התפתחות רוחנית – רק "למעלה מהדעת"
מהו ההבדל בין המושגים "למטה מהדעת", "בתוך הדעת" ו"למעלה מהדעת" בעבודה רוחנית?
לכל אדם קיימות שלוש דרכי התייחסות ופעולה כלפי המצב שבו הוא נמצא באותו הרגע: למעלה מהדעת, בתוך הדעת ולמטה מהדעת. המושג "דעת" מעיד על ה"אני" של האדם – כל השכל שבו, עולם המושגים שלו, הניסיון שצבר במהלך חייו וכן הלאה. לכן משמעותו של המושג "בתוך הדעת" הוא שהאדם בודק ומקבל רק את מה שמתאים לתפיסתו באותו הרגע, למשל כמו בצורת המחקר המדעית המקובלת בעולמנו.
"למטה מהדעת" הוא ביצוע פעולה ללא בדיקה או ביקורת אישית. ביטוייה של דרך פעולה זו הם פנאטיות וחינוך שתלטני, שבהם האדם הולך אחרי מדריכיו כעיוור ולא מעיז לחקור, לבדוק או לבחור בעצמו את פעולותיו. בשיטה זו משתמשים כדי לחנך אנשים לקיום הרגלים מסוימים בתקווה שייטמעו בהם לכל החיים, למשל כמו ברוב הדתות בעולמנו.
"למעלה מהדעת" משמעו שהאדם בודק היטב את הנתונים שניצבים לפניו, מבין שהם בניגוד לרצונו ולתפיסת המציאות שלו, אך למרות זאת הוא מקבל אותם, מפני שהם הגיעו מדרגה עליונה יותר שעליה הוא סומך יותר מאשר על עצמו.
אדם הצועד בדרך התפתחות רוחנית, מצמצם את דרכי פעולתו להתקדמות בשיטת "אמונה למעלה מהדעת": בדיוק כמו ילד שמחקה כל פעולה שהמבוגר עושה, גם אם אינו מבין את מהות הפעולה. אך כאשר הוא מתבגר ומגיע לגילו של אותו המבוגר, הוא מבין את הפעולה שביצע בילדותו. אנו רואים שבעקבות הפעולה למעלה מדעתו, הילד נעשה חכם יותר.
לפיכך, אדם שמעוניין להמשיך ולהתפתח צריך להישמע לגדולים ממנו. לכן אם נרצה לרכוש את העולם העליון, הנסתר מאתנו, אין לנו שום אמצעי אחר אלא לקיים את עצות המקובלים "למעלה מדעתנו", כלומר להישאר כילדים המשתוקקים להתפתח, כמו שכתוב בספר הזוהר: "כילד קטן וחכם ולא כמלך זקן וכסיל".
עוד בשיעור: • אנו לא קובעים את המדרגות אלא רק את קצב ההתקדמות בהן.
• אדם מרגיש כל מצב ומצב בתחילה כשלילי, וזאת כדי להגיע להבנה האמיתית של המצבים.
• איך ניתן לחיות עם הדעת ומעל הדעת בעת ובעונה אחת? "דעת" זהו הכלי שלי, "מעל הדעת" זהו האור שממלא את הכלי. הם מתחברים עלי ידי המסך וזו הפעולה שלי. כשאני מחבר ביניהם זה נקרא, "זווג דהכאה". השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם, תלמוד בבלי, כרך ה, דף 122, "ענין למעלה מהדעת"
יום שישי, 19 אוקטובר 2007סגור לתגובות על יצר הרע – טוב עבור התפתחות רוחנית
כל האמת על יצר הרע:
נסו להיזכר בכל מה ששמעתם עד היום על יצר הרע. ממש בהכל, בכל פרט קטן. נזכרתם? יופי. עכשיו אתם יכולים לשכוח מזה. הכל לא נכון.
לפי חכמת הקבלה, אפילו תאוות בצע או כוח, כמו רצון לשליטה או להרוויח מיליארדים עדיין לא נחשבים ליצר הרע. הכיצד? נוכל להבין זאת עם נבין את הסיבה שלשמה נבראנו.
השם "אדם" מעיד כי האדם נברא כדי להשיג שלמות ואינסופיות – אדם מלשון, אדמה לעליון, להיות דומה לבורא. בדרך למטרה הנעלה הוא עובר בהדרגה שלבי התפתחות גופניים, אנושיים ורוחניים, בהתאמה.
לפני שיתחיל בתהליך של התפתחות רוחנית, מנסה האדם ליהנות מכל מיני הנאות אפשריות, שאינן מובילות אותו כלל למטרה עבורה נברא. מקובלים מספרים שהחיים האמיתיים מתחילים מאותה הנקודה בה אנו מתחילים בתהליך התפתחות רוחנית. עד אז רק נגזר עלינו להבין שאותן הנאות קטנות חולפות במהרה ואין בהן סיפוק אמיתי. לכן אותם הניסיונות לנצל את העולם, שנידונו מראש לכישלון, אינם נקראים "יצר הרע".
רק כשהאדם מנסה להגיע לרוחניות, נקראות המחשבות המפריעות והמסיטות אותו מהדרך הזו בשם 'יצר הרע'. מדוע רע? כי האדם בעצמו קובע שהן רעות, כי מפריעות לו להגיע לרוחניות, להיות מאושר.
חכמת הקבלה מוסיפה ומלמדת, שאותן מחשבות "רעות" דווקא מועילות למי שרוצה להגיע לרוחניות הנכספת: הורים לילדים כבר יודעים, שכדי לפתח את הילד שיגדל עצמאי ומוצלח, צריך לאתגר אותו במשחקים, בעיות ותרגילים. כך גם העולם הזה, שאינו יותר מאשר תרגיל שדרכו אפשר ללמוד מהם חיים שלמים ונצחיים.
וכמו שהילד מקבל בכל פעם משחק קשה יותר שתואם את רמתו, כך בתהליך התפתחות רוחנית, כאשר באדם גדל יצר הרע. גדילתו של יצר הרע מובילה להגדלת הרצון להתגבר עליו ולהגיע לרוחניות, וזוהי כל מטרת קיומו.
עוד בשיעור: • טעות לחשוב שעלינו לפרוץ אל עבר הרוחניות ולהשיגה בכוחותינו, כאשר בעצם אנו צריכים להגיע להרגשה שאיננו מסוגלים להשיג רוחניות – כשרוצים להשיג רוחניות אך מבינים שלא מסוגלים, פורצת התפילה מעומק הלב, ומתבצעת הכניסה אל תוך הרוחניות.
• הדרך להתגבר על היצר הרע הגדל בהדרגה, היא רק בעזרת חברה נכונה – חברה שמנסה להתאים עצמה למודל שקיים ברוחניות.
• מצוות הן הפעולות אותן עושים במסגרת חברה כזו הרוצה להשיג התפתחות רוחנית. מדובר רק בפעולות שמטרתן התפתחות רוחנית ולא בפעולות אחרות. השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם כרך ה', תלמוד בבלי, "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה בעבודה"
יום חמישי, 18 אוקטובר 2007סגור לתגובות על על הקשר הנסתר בין חברה לתפילה
המקובלים מסבירים לנו שכל שעלינו לעשות הוא להתפלל נכון. וכדי להתפלל נכון צריכים חברה נכונה.
משך אלפי שנים מתפללת האנושות אל הבורא בבקשה לטוב. אולם, אנו רואים שהמצב בעולם לא נעשה טוב יותר, אלא להיפך. הבורא הוא טוב ומטיב ורוצה להוריד שפע לעולם.אם כן כנראה שהבעיה היא שאנו לא מבקשים ומתפללים על הדבר הנכון.
במצב המושלם שאותו סידר הבורא ואליו נגיע בסוף התהליך, כל הנשמות מקושרות יחדיו, מחוברות ביניהן באיחוד בלתי נפרד. עתה מגיע תורו של האדם. במידה שמארגן סביבו חברה שרוצה להיות במצב הזה, מחוברת ומאוחדת, ומנסה לעשות זאת ביחד עימם, מתחילה
להיווצר באדם ההבנה על מה בעצם צריך להתפלל ויכול להתפלל נכון. עוד בשיעור:
• כדי שהתפילה תתקבל, צריך לסדר את שבח הבורא. כלומר, צריך להבין שהשפע כבר מוכן והתפילה הנכונה היא הדבר החסר היחיד.
• המצב שבו כל הנשמות מאוחדות יחדיו נקרא מלכות דאינסוף. כדי להתקרב להיות כמו מלכות דאינסוף צריך לסדר בעולם הזה חברה קרובה לכך ככל האפשר.
• לאחר שיש חברה נכונה חשוב מאוד להקפיד שהפעולות הנעשות בחברה יעשו על מנת להגיע לחיבור בין הנשמות ולא לפעולות מיותרות שאינן מועילות.
• ניתן לראות את הקשר בין בני האדם בהתבוננות בעולם: הגלובליזציה והמשבר העולמי מקרבים אותנו להבנה שכולנו באותה הסירה. השיעור מבוסס על כתבי רב"ש, "סדר ישיבת התועדות", שלבי הסולם, כרך ה', תלמוד בבלי
יום שלישי, 16 אוקטובר 2007סגור לתגובות על אלטרואיזם – לא מה שחשבת
הדעה הרווחת בציבור מתייחסת למונח "אלטרואיזם" כנטייה לעזור לאנשים, בניגוד ל"אגואיזם" או לאדם "אגואיסט", שהוא אדם שמנצל את הסביבה לצרכיו.
אז מה עדיף להיות אלטרואיסט או אגואיסט?
מצד אחד חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהאגו הוא מקור כל הרע, הייסורים והצרות שנוחתים על האנושות. אך מהצד השני, כבר ראינו שניסיונות לקיים חיי שיתוף ונתינה אלטרואיסטיים, דוגמת הקיבוצים או רוסיה הקומוניסטית, נכשלו לחלוטין.
לכן קודם כל עלינו להבין מהו באמת אלטרואיזם ומה הצורך בו. לפי שיטת הקבלה, מתווסף לדגם מערכת היחסים ההדדית שותף נוסף – הכוח העליון. החכמה העתיקה ממשיכה ומלמדת אותנו שתכונתו של הכוח העליון היא להיטיב לכל ולכן, כדי לחוש אותו ואת השפע שנובע ממנו, על האדם להשוות את תכונותיו לתכונות אותו כוח נתינה אינסופי, כלומר להשתדל לאהוב את האחרים ולהיטיב להם.
אך לפני שנרוץ לרחוב ונתחיל בביצוע סדרת מעשים פילנתרופיים למיניהם, עלינו להפנים ולהבין את מטרת העניין. זוהי מטרה מיוחדת – להידמות לכוח העליון.
אם נעשה כן, שכרנו יהיה עצום. אדם שיצליח לרכוש את התכונה הזו, ישתווה לכוח העליון, יזכה להרגיש אותו בצורה ברורה ולזהות אותו כטוב מוחלט. אם מטרה זו לא תעמוד לנגד עינינו, ניסיונותינו לחיות בצורה אלטרואיסטית יהיו נידונים לכישלון, כמו בדוגמת הקיבוצים והקומוניזם הכושלים.
אך איך יכול אדם מן השורה להגיע למעמד כה נעלה והפוך מטבעו?
הפיתרון טמון בלימוד חכמת הקבלה – לכל אדם ישנה אפשרות לקרוא בכתבי הקבלה האותנטיים וליהנות מהייחודיות הטמונה בהם: "המאור המחזיר למוטב" – כוח מיוחד שמתקן והופך בהדרגה את האדם לדומה לבורא. ככל שהאדם מושך יתר מאור מהכתבים, הוא הופך ליותר ויותר אלטרואיסט ומתקדם לעבר השכר המובטח לו – גילוי הכוח העליון.
עוד בשיעור:
• ליהנות מהנאות העולם הזה לא נקרא 'אגו', אפילו לא לאכול עשר ארוחות ביום או לרצות ולנסות להרוויח מיליארדים. 'אגו' אמיתי מופנה רק כלפי הכוח העליון ונגד ההשתוות לתכונותיו.
• אין צורך לשנות את התכונות שאיתן נולדנו.
• גם אם כולם מחמיאים לך ואומרים 'צדיק', עליך לבחון את עצמו כרשע. מדוע? כל עוד אדם לא גילה בצורה ברורה את הכוח העליון, עליו להיזהר שלא להסתפק במחמאות הסביבה ולסטות מהמטרה הסופית – גילוי הכוח העליון בשלמותו.
• 'לא לשמה' זהו מצב גבוה שבו האדם רוצה בכל ליבו להגיע ל'לשמה" – לחיות ולפעול כמו הכוח העליון, אך לא מצליח בכך. כאשר תתגבש בליבו בקשה שלמה, הוא יזכה להגיע ל"לשמה". השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – "הצורך לאהבת חברים", שלבי הסולם, כרך ה', תלמוד ירושלמי, דף 10
