יום ראשון, 30 ספטמבר 2007 סגור לתגובות על לטפס במעלה העולמות העליונים
"אדם" הוא "עפר מן האדמה" – עפר = מלכות, אדמה = בינה. לאחר שהתחברו שתי התכונות הללו לראשונה, נולד "אדם הראשון". "אדם הראשון" מכונה כך כי הוא כולל בתוכו את הרצון-לקבל בכללותו, ויוכל בעתיד להידמות כולו לבורא.
"אדם" מלשון אדמה, דומה לבורא.
עוד בשיעור:
• "אדם" הוא חלק הרצון-להשפיע במערכת אדם הראשון. "חווה" היא חלק הרצון-לקבל באותה המערכת. "נחש" הוא החלק שלא ניתן לתיקון באותה המערכת, עד גמר התיקון.
• "אדם" הוא מלכות שרוצה להתחבר עם בינה ולתקן את עצמה על ידה.
• כל העולמות הם אור אין-סוף שעושה על עצמו העלמה, מעלים את עצמו בהדרגה.
• עולם אדם-קדמון לא מהווה העלמה, אלא רק מסדר את האורות לפי הכלים, המסכים.
• עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, התהוו לאחר צמצום ב' – עקב שיתוף המלכות בבינה.
• העולמות מסתירים בהדרגה את מידת שיתוף מלכות בבינה. ככל שמצליחים לחבר את התכונות הללו יחד, עולים בעולמות, וההפך.
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקי"ב, אות מ"ג
לצפיה בשיעור המלא
להורדת MP3
יום שישי, 28 ספטמבר 2007 סגור לתגובות על רכישת מסך היא כרטיס הכניסה לעולם הרוחני
מדוע קיים בעולם הרוחני ערך הפוך בין אורות וכלים?
בעולמנו, עד כמה שיש לי כלי גדול יותר, כך המילוי שאני מקבל גדול יותר, וההפך. אך ברוחניות קיים מרכיב שלישי הנקרא "מסך", כיסוי על הרצון-לקבל, שהופך את הכלי העבה ביותר לכלי הזך ביותר ואת הכלי הזך ביותר לכלי שיכול להכיל הכי מעט אור.
ככל שהכלי גדול יותר, בעזרת המסך, הופכת מידת השוואתו לאור לגדולה יותר.
עוד בשיעור:
• גודל הכלי נמדד לפי גודל החיסרון.
• עד כמה שהחסרונות בכלי גדולים יותר, על-ידי הכוונה להשתמש בהם בעל-מנת להשפיע, הם מושכים לתוכם יתר "הרגשת המשפיע" – אורות גדולים יותר.
• פרצוף כתר הוא מחשבת הבריאה.
• פרצוף כתר הוא מטרת הבריאה ופרצוף בינה הוא תיקון הבריאה.
• אנחנו לא יכולים לקבוע דבר מראש. אנו תוצאות, ולכן אנו מרגישים וחווים מצבים רק לאחר שכבר הופיעו בנו.
השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ"ג, ספר קבלה למתחיל
לצפיה בשיעור המלא
להורדת MP3
יום רביעי, 26 ספטמבר 2007 סגור לתגובות על קבלה והשפעה הם שני הכוחות העיקריים הפועלים במציאות
כל פרצוף רוחני חייב להיות כלול הן מרצון-לקבל והן מניצוץ של כוח ההשפעה (התכללות בינה במלכות). תכונה זו מגיעה כבר מבחינה א' – "רצונו להיטיב לנבראיו": להיטיב – לתת, להשפיע, לנבראיו – לרצון-לקבל. אנו רואים שכבר במחשבת הבריאה ישנם מ"ה וב"ן.
עוד בשיעור:
• כל עצם רוחני כלול משני כוחות – השפעה וקבלה. חלוקה זו מגיע כבר מפרצוף "עתיק", בצורות – מ"ה, המשפיע ו-ב"ן, המקבל.
• אלקים = קטנות = ו"ק = כלים. הויה = גדלות = ג"ר = אורות.
• פעולת תיקון הכלים נקראת גם "אחור". תיקון הכלים מכונה "אחוריים" כי הכלים לעומת האורות מכונים "אחוריים".
• עיבור, יניקה ומוחין הם שלושת השלבים העיקריים של גדילת הנשמה. עיבור נקרא לעיתים "תיקון הכלים" ויניקה נקראת לעיתים "קבלת האורות".
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תשע"א, אות קנ"ד
לצפיה בשיעור המלא
להורדת MP3
יום שני, 24 ספטמבר 2007 סגור לתגובות על שיטת הקבלה היא המפתח להבנת הכתוב בתורה
לעינינו נראה שהתורה עוסקת כביכול במערכות יחסים בין בני אדם בעולם הזה. אך אם נתעמק בה, נגלה שמדובר ביחסים בין כוחות רוחניים בלבד – לאה, רחל, יעקב, ישראל, כולם הם כוחות המסך על-פני הרצון לקבל.
עוד בשיעור:
• לאה היא נוקבא דזעיר-אנפין שאיתה הוא יפעל כלפי מלכות בגמר התיקון. עד גמר התיקון, זעיר-אנפין יכול לתת למלכות רק לפי מידת רחל – לפי המידה שהתחתון יכול לקבל ממנו.
• רחל פועלת כלפי הנשמות מתוך מצב השבירה. לאה היא העוצמה המרבית שאיתה יכול לעבוד זעיר-אנפין כלפי הנשמות. דרך לאה צריך לעבור כל התיקון, אך בינתיים משתמשים בנוקבא דצמצום ב' – רחל.
• בכמה שהנשמות יכולות לעורר את עצמן לתיקון, הן נכללות בנוקבא דרחל. עקב התעוררות הנוקבא, זעיר-אנפין מזדווג איתה וכך נולדות הנשמות המתוקנות.
• "לבן" הוא הלובן העליון, אור החכמה המלא.
• "ישראל" – למעלה מחזה דזעיר-אנפין, "יעקב" – למטה מחזה דזעיר-אנפין". לכן הוא יקרא לעתיד "ישראל", אך כעת, במצב של צמצום ב', הוא נקרא "יעקב הקטן", במצב קטנות.
• חסדים מכוסים – חסדים שמכסים את כל אור החכמה. זהו המצב של מלכות דלאה.
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תש"ס, אור פנימי, אות קל"ה
לצפיה בשיעור המלא
להורדת MP3
יום רביעי, 19 ספטמבר 2007 סגור לתגובות על אנחנו נשמות שעולות להיתקן
נוקבא דרחל בנויה מנשמות שעולות מבי"ע להיתקן. הנשמות הללו הן אנחנו. במידה שנוקבא דרחל מעוררת את הזעיר-אנפין לתיקונים, הוא משפיע לאותן נשמות ואז הן יכולות להתעורר ולהיתקן.
עוד בשיעור:
• זעיר-אנפין דאצילות שהוא מקור האור פועל כלפי הנשמות רק לפי הנוקבאות שניצבות לידו. אותן הנוקבאות קובעות את מידת השפעתו לפי כמות הסבל שאותן נשמות יכולות להכיל.
• בזעיר-אנפין דאצילות ישנן שתי נוקבאות – לאה ורחל. לאה נמצאת למעלה מחזה דזעיר-אנפין ורחל נמצאת מתחת לחזה דזעיר-אנפין.
• נוקבא ננסרת מזעיר-אנפין בעשר פעולות המכונות "עשרה ימים", המתקיימות בין ראש השנה ליום כיפור.
• "שמאלו תחת ראשי" – זעיר-אנפין תומך בנוקבא במעשה הנסירה – הוא מספק לה כוח כדי שתוכל לסבול כשתתנתק ממנו ותהפוך לעצמאית.
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תשנ"ח, אות קל"א
לצפיה בשיעור המלא
להורדת MP3
יום שני, 20 אוגוסט 2007 אין תגובות »
איך יכול הנברא להעביר את תכונות האור לתוכו? רק על ידי שבירה!
בחינה ד' מגלה ב-4 בחינות דאור ישר את עצמה בלבד.
ג' הבחינות הקודמות – ט' ראשונות. היא מקבלת מהם רצון להשפיע, הופכת אותו לרצון לקבל ומתוך זה היא מתחילה לתקן את עצמה.
חוסר כלים זו הבעיה היחידה שיש לנברא בעולם "אין סוף".
איך יכול הנברא להעביר את תכונות האור לתוכו? רק על ידי שבירה!
צורת ההשפעה נכנסה לתוך הרצון לקבל ואז הכלי יכול לבנות את צורות ההשפעה בעצמו.
מה מסמל "קו"?
מי מבצע את הפעולה, הבורא או הנברא?
"אור" זו תופעה שבכלי. אין אור ללא כלי. תופעה אחת שלי נקראת "אור" ותופעה אחרת נקראת "כלי". ההפרש ביניהם קובע את כל המצבים שלי.
השיעור מבוסס על: תע"ס, כרך א', חלק א', פרק ב', דף י', או"פ – אות ב', ד"ה "ומהאמור תבין"
צפו בשיעור המלא
הורידוMP3
יום ראשון, 19 אוגוסט 2007 אין תגובות »
תפישת המציאות על פי חכמת הקבלה
אין מציאות חוץ ממלכות דאין סוף. פרצופים, עולמות, ספירות, הם מצבים שעוברים על מלכות דאין סוף.
שום מצב לא מתבטל – כל מצב חדש הוא מצב נוסף בהתפתחות ההרגשה. ברוחניות – אם אני שונא משהו, הוא לא נמצא בשדה הראייה שלי, ואם אני אוהב משהו, הוא קרוב אלי, במידת האהבה בינינו. הכול לפי השתוות צורה.
מהו "יש מאין"? אם האור נמצא במנוחה מוחלטת, איך הוא ברא את המציאות? איך משתמשים באגו כדי להתקדם בשלבי ההתפתחות הראשונים – "קנאת סופרים תרבה חכמה".
השיעור מבוסס על: תע"ס, כרך א', חלק א', דף ט', פרק ב', אות א'
ניוטון – איינשטיין – היוברט – בעל הסולם
צפו בשיעור המלא
הורידוMP3
