קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד"

• הרצון הוא קבוע, וגדל על חשבון הרגשת הנותן. כל ההתפתחות חוץ מנקודת "יש מאין", באה מהרגשת הנותן.
• לא יכולה להיות התפתחות ללא הרגשת המשפיע.
• ברוחניות לא מודדים לפי נפח או משקל, אלא לפי איכויות בלבד – לפי החשיבות.
• על אף שאנו לא רואים בחשיבות משהו שמשפיע על מציאותינו, החשיבות היא הדבר שהכי משפיע ופועל.
• גם ברוחניות הכל מורגש כקבלה בתוך הכלי; בשלב הראשון גודל המילוי מורגש לפי גודל חשיבות הנותן, ובשלב השני, גודל המילוי נמדד במידה שאני יכול לתת לבורא את אותה דרגת החשיבות שהשגתי בשלב הראשון.
• שום דבר לא משתנה במציאות חוץ מהיחס שלך. הכל משתנה כתוצאה מהסתכלות האדם.
• בזה שנותנים לך להרגיש שהכל תלוי בך, נותנים לך להיות מלך – אתה הופך להיות בזה המרכז של כל העולם.
• "לדבר אל המלך" – להשתדל לגלות בפנים את דמותו.
• כאשר אנו רוצים להתקבץ יותר, בריכוז המאמץ באותה הנקודה, אם אנו מקבלים את החשיבות דרך אותו החור הקטן, ואנו מתחילים לראות את הבורא. ברגע שהחשיבות שלך מופנית אליו, אתה מתחיל להרגיש ולזהות אותו – הכל תלוי בחשיבות.
  המשך קריאה »

כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר"

• בזה שהבורא ברא את הרצון לקבל, הוא נתן לנו הרגלים ותכונות שכולם ברצון לקבל, ובהדרגה הוא מקדם אותנו למצב שבו ישנה תכונה אחת במציאות – רצון להשפיע, תכונת ההשפעה.
• כשנכיר את תכונת ההשפעה כאור, לעומת הרצון לקבל שאותו נכיר כחושך, נרגיש שאנו נמצאים בתענוגים מלרומם את תכונת ההשפעה על-פני הקבלה, מפני שבזה אנו עושים נחת רוח לבורא.
• "ישראל" – מי שמתייגע בעבודה הזאת, שרוצה כל הזמן להיות בה, ומפחד שבאיזו צורה ייקחו לו אותה – שהוא לא יוכל להיות באמונה למעלה מהדעת, להתייגע בזה. לכן הוא צריך להסתיר את עצמו, לעשות לעצמו מקום עבודה, וכל הזמן לדאוג שיהיה בהסתרה ושיוכל להעדיף את ההשפעה על פני הקבלה בהסתרה כמה שיותר גדולה. ובזה הוא בהחלט עושה נחת רוח לבורא שלו וזוכה לדבקות.
• אני לא רוצה שהבורא יתגלה, כי אם הוא יתגלה אני אפסיד הכל, כי תיעלם ממני נקודת האדם.
• "אדם" – שאותו אני בונה בחושך, הבונה את עצמו בצורה עצמאית.
• אם הבורא יגלה לאדם את השכר לפני סיום היגיעה, לא יהיה לאדם בזה שום רווח. בשלב הבא, הבורא מתגלה והאדם צריך להסתיר אותו, ובזה הוא בונה לעצמו את מקום העבודה.
• הבורא מתגלה לאדם, לאחר שהוא הגיע להחלטה שתמיד צריך להיות בינו ובין הבורא מסך – או שהבורא יסתיר את עצמו מפני האדם, או שהאדם יסתיר את עצמו מפני הבורא.
• כל הבדיקות שלי כלפי הבורא הן בתוך החברה – ביחס שלי לאחרים, כי את הבורא אני לא מזהה ואותם כן. כך אני יכול לכוון את עצמי למטרה שנמצאת מעבר לאופק.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

• אם אין התנגדות מצד הגוף, לא נקרא שהאדם נמצא בעבודת ה', אלא הוא עובד עבור גופו.
• לא יכול להיות שהאדם עובד עבור הזולת, והגוף נותן לו לעשות זאת.
• גדלות הבורא – לעומת כל יתר ההבחנות שאני מבחין בי, סביבי ולפניי, גדלות הבורא זה הדבר החשוב, הגדול, הראשון, ולכן אני יכול לעבוד בשבילו, כלומר להשפיע.
• מכיוון שאני לא מרגיש את הבורא, אני עובד כלפי הקבוצה. אני מגלה שהשפעה היא דבר חשוב אך אין לי כוח, וזה מביא אותי לקשר עם האור המחזיר למוטב, ועל-ידו אני משתנה ויכול להיות המשפיע ולהשפיע לבורא.
• "דלתות" – מעצורים המחזיקים את ה"עובר" ב"רחם", בעליון, עד שיגדל, בתנאי שהעובר שומר על עצמו להיות עובר ולא "נפל", ואז הוא מקבל כוחות מהעליון להיות בו.
• "למעלה מהדעת" זה ממש למעלה מהאגו – בסתירה גמורה לרגש ולשכל שלי, בצורה כזו שאני לא מסוגל לקבל את זה.
• עלי להתמלא מזה שאני צריך להשפיע, ממה שאני נותן, ולא ממה שיהיה לי בכלים שלי.
• לא צריכים לפחד מהירידות, אלא לחכות להן בהכנה.
• אם אני אוגר בקבוצה ערבות, אין לי בעיה שיתגלו כל הירידות, ואני בטוח שאשתמש בהן בצורה הנכונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה", מאמר 31

• ישנם שני מצבים: 1 – שיש הרגשה, חיזוק מצד החברה, הבורא, שמייצב הן את הקבוצה והן את האדם, ואז המצב הוא טוב לפי ההרגשה, כתוצאה מזה שהבורא נותן לו להרגיש שיש שכר ברוחניות. במצב זה כורתים ברית.
• "ברית" – התחייבות לעתיד, ואת ההסכם הזה אני האדם חותם בינו לבין הקבוצה. האדם לא יכול לחתום ברית עם הבורא, מכיוון שבזמן הירידה הוא לא יוכל לעמוד בזה. לכן עושים ברית עם משהו יותר ממשי – עם הקבוצה.
• כריתת הברית – שהקבוצה חותמת שהיא נמצאת בעזרה ושמירה הדדית, שהברית הזו תתקיים.
• מצב 2: לאחר כריתת הברית, מגיע לאחר זמן מה חוסר חשק – אין תמיכה טבעית בכדאיות היחס הטוב לחברים ולבורא.
• במצב השני קיימות 2 אפשרויות: אם האדם לא מטפל בזה כמו שצריך, לא מקבל תמיכה מהקבוצה ולא יכול לפנות לאותו מצב קודם שהיה, אז הוא מוצא את עצמו בירידה, עד שהוא עלול להגיע למצב שהוא עוזב בכלל את הדרך. או שיש לו קשר עם הקבוצה והיא מושכת אותו והוא לא יכול לעזוב. הוא נזכר בברית – רואה בקבוצה דוגמה לאותו יחס של טוב וקשר, ונזכר שהוא חייב ללכת למעלה מהדעת – למעלה מחוסר ההרגשה הטובה והחשק.
• כריתת הברית מביאה אותי לתפילה, מכיוון שאין בכוחותיי להיות בהשפעה, ואז אני מתפלל ל"לשמה" – לחשיבות הבורא, לשכר שתהיה לי נתינה לה'.
• אנו לא קובעים מהי עליה ומהי ירידה לפי הרגשת המילוי הגשמי – טוב או רע, אלא לפי הרגשת המילוי הרוחני – אמת או שקר.
• "עליה" – אם המצב מעלה אותי לקראת הבורא ב"אמונה למעלה מהדעת".
• האדם יכול לבדוק אם הוא מבקש אמת ולא הרגשה טובה, אם הוא פונה דרך הקבוצה בלבד, מפני שהוא לבדו נמצא תמיד בשקר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו יום ולילה, בעבודה"

• על-ידי חשיבות הבורא, יום ולילה, חושך ואור, ערב ובוקר – הופכים להיות ליום אחד.
• אני מברר כל דבר דרך הקבוצה, כי אין מקום אחר שיכול לכוון אותי לבורא.
• בתמורה להשקעתי בקבוצה אני מקבל ממנה את חשיבות הבורא, ההשפעה, וכך משתנים לי הערכים, ועלי לעבד ולהגדיל את זה עד למצב שנקרא "ערבות", כאחד – מידה שאם נגיע להרגשתה הקטנה ביותר, נעבור את המחסום.
• מחוץ לקבוצה איני יכול לתת הגדרה נכונה לדבר, מכיוון שאני ללא כיוון. את הכיוון הנכון ניתן להשיג דווקא על-ידי הקבוצה ולא על-ידי הלימוד.
• כמה שהאדם מבין יותר מהר, משכנע את עצמו, שההתקדמות שלו היא בקבוצה, שיש לו הדמיה, תבנית, מערכת במקום הבורא, שכלפיה הוא יכול לברר הכל, הוא מתקדם.
• למעשה אין הבדל בין הבורא לקבוצה, ההבדל הוא רק כלפי האגו שלנו. רק פרמטר אחד נסתר – מקור התענוג כלפי האגו שלי, ולכן אני רואה קבוצה במקום בורא, וזו ההצלה – שאני יכול להסתכל עליהם ואני לא משוחד בתענוג שיוצא מהם. התענוג שיוצא מקבוצה נסתר ממני, ואז אני יכול לבנות דווקא איתם יחסים בהתאם לכמה שאני מסוגל, ללא לחץ ודיכוי.
• ההסתרה היא לטובתנו, כי בזה אנו בונים את עצמנו – אני ניטראלי וכך אני בונה את עצמי בעצמי.
• נראה לנו שזו קבוצה – אין קבוצה, זו הנשמה שלי, הכלי שלי שנראה לי כך כחיצון לי.
• הערפול, ההסתרה, שאנו רואים קבוצה במקום בורא, נותן לנו מקום לעצמאות – לקבוע כלפי הבורא או הקבוצה, שהן היינו הך, יחס עצמאי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה"

• מטרת הבריאה היא תענוג, ותיקון הבריאה הוא השפעה – שניהם מנוגדים זה לזה, וזהו עיקר המכשול שנמצא בתפיסתנו.
• את הדבקות בין שני הדברים המנוגדים יכול לבצע עלינו רק האור העליון, שמשנה את הטבע שלנו.
• רשע – הבורא שולט על ליבו. צדיק – שולט על ליבו בעצמו.
• על-ידי הקבוצה האדם מגיע לחיסרון להשפיע לה'.
• הקשר ההפוך בין האורות והכלים לא נמצא בנו, אלא בכלי המתוקן, שבו ישנו קשר בין הבורא ובין הרצון.
• התא הראשון שבו אנו יכולים להתקיים על-ידי כלי, אור ומסך ביניהם, הוא הבעיה. ברגע שאנו יכולים לבנות 10 ספירות במידה הקטנה ביותר, יש לנו כבר תבנית פנימית, כתא זרע שממנו הכל יכול להתפתח.
• בגשמיות אנו מתקדמים על-ידי זה שהמטרה שאליה אנו שואפים להגיע תומכת בנו. אך הדרך הרוחנית היא הפוכה, ותלויה בתיקון הלב בלבד – שניתן לתפוס 2 דברים מנוגדים במקום אחד, היכן שהמטרה והשגת המטרה הפוכות זו לזו.
• "צדיק" הוא מי שמלכתחילה מצדיק את הבורא על זה שהוא נמצא בפיצול, בשני הדברים המנוגדים יחד.
• תפילה היא חיסרון שנבנה בעומק הלב, כתוצאה מכל המאמצים שהאדם עושה לקראת זה בקבוצה. המאמצים מבליטים את שני הדברים ההפוכים, עד שהאדם מגיע למצב שהוא מרגיש שרק הבורא יכול לשלב אותם עבורו. כתוצאה מכך עולה באדם תפילה והוא עובר את ה"מחסום".
• "מחסום" – המחסום הפנימי שלנו, שלא נותן לנו להבין איך שני הדברים המנוגדים יכולים להשתלב יחד.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "כשאדם יודע מהי יראת ה'"

• אם אנחנו רוצים לעלות למלכות דאצילות, אנחנו חייבים להשיג ולו במשהו, את יראת ה'.
• "תמימות" – כשהאדם תולה את עצמו בכוח מסוים מלמעלה.
• כל מה שאנו מסכימים איתו, לא שייך לרוחניות. דווקא הדברים ההפוכים, שלא מסתדרים לפי השכל והרגש, שאני לא רוצה אותם, דווקא עליהם כדאי לי לעבוד.
• אם אני נמצא במצב שבו אני לא מרגיש בו תועלת, הן ברגש והן בשכל, ואני מתעלה מעליו, אני יכול לפנות לרוחניות, מכיוון שכדי להתעלות למעלה ממנו אני אזדקק לעזרת הבורא.
• אהבת ה' בנויה כולה על שנאת הגוף הגשמי של האדם – הרצונות והמחשבות לעצמו.
• קודם כל עלינו לדחות את הגוף למטה; לקבל את השכל והרגש בחשבון, אך רק כדי להיות למעלה מהם.
• ללכת למעלה מהדעת זה לא אפשרי, אך אנו חייבים לעשות זאת, ולשם כך אנו זקוקים לעזרת הבורא.
• האדם חייב ללכת עד הסוף – אני הולך לבצע, אמנם שברור לו שהוא יתקע בדרך, מכיוון שאם לא נתתי את כל כוחותיי לא אגיע לייאוש מכוחותיי, ואם לא אגיע לייאוש מכוחותיי הבורא לא יוכל לעזור לי.
• האדם לא יודע מה יהיה ברגע הבא, אך הכול מגיע כתוצאה מהלחץ מצידו.
• הסימן הטוב הוא כל הזמן להיות מעל הדעת, הגוף, ואז התענוג מתלבש בהשפעה ולא מבטל אותה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש" כרך א', מאמר "מטרת החברה – א", 1984

• האמצעים להגיע למטרת הבריאה, הם החברה ומטרת החברה.
• במאמצים שאנחנו רוצים להתחבר בעצמנו, כלומר לעשות על עצמנו את אותה הפעולה שהאור העליון עושה עלינו בלי לשאול אותנו, אנו מזמינים ממנו כוח שעוזר לנו לעבור את הפעולות הללו ביתר קצב ובצורה הרצויה.
• ישנה שיטה אחת בהתפתחות האדם – שיטתו של בעל הסולם, וכל יתר השיטות הן לא שיטות ההתפתחות, אלא שיטות שנועדו להקל את חיינו בלבד.
• שיטתו של בעל הסולם, היא הדרך איך לעלות במעלות האדם – איך להיות דומה לבורא, ולא להיות בדרגת בהמה – שכולה מנוהלת על-ידי האור.
• "אדם" זו הבחנה פנימית שבנו, שקיימת באדם אך ורק במידת התעוררותו להיות אדם, ואם אין לו את אותה ההשתוקקות הוא "בהמה".
• התהליך שכל העולם עובר, הוא כדי להגיע לדרגת האדם, וכולם יגיעו לזה, אך תלוי במהירות ובצורה שבהן זה יקרה.
• "יראת ה'" – הכלי שרק בו האדם יכול להרגיש את הטוב והעונג.
• אנו לא מסוגלים להגיע למטרת הבריאה בגלל שינוי הצורה בינינו לבין הבורא – אנחנו המקבלים והבורא הוא משפיע, ולכן אנו לא יכולים להבין אותו. אנחנו חייבים להגיע בדיוק למצב שבו הענפים ישתוו לשורשים, ובינתיים הקשר הוא הפוך.
• העולם הזה הוא המצב היחיד שבו אנו לא מרגישים בושה, מכיוון שהבורא נסתר. במידה שאנו יכולים להיות מוגנים נגד הבושה עם המסך, המגן, הקשר בין האור לכלי נפתח יותר, ואנו מסוגלים לגלות מצבים נעלים יותר – העולמות הרוחניים.
• כל הרעות בעולמנו הן התגלות המצב הבא, אך לא לפי רצוננו.
• אנו נמצאים כל הזמן בקו ההתקדמות; ההתקדמות למצב הבא היא על ידי זה שמגלים לי אותו במעט מלמעלה ואז אני מרגיש בו ייסורים, או שאני מכין את עצמי אליו מרצוני, ואז אני מרגיש בו תענוג.
• המשך קריאה »