קבלה לעם היום

לימודי הקבלה היו אסורים לנשים עד לעת האחרונה.

נשים הפכו עולמות, התחפשו לגברים, התגנבו למקומות לימוד של גברים, שיחדו שומרים כדי להציץ ולקרוא בכתובים הקדושים של הזוהר. גם כשקראו, כיוון שקראו ללא מורה, ללא חברותא, היה כמעט בלתי אפשרי עבורן להכיל את הכתבים הקדושים. הן היו עושות מאמצים כל כך גדולים לפתוח את הזוהר, כשפתחו לא יכלו לקרוא, ואם יכלו לקרוא, לא יכלו להבין. איזה כאב גדול הן חוו. וכל מה שיכלו זה להתפלל לה׳ שיכניס את האותיות בקרבן כאילו בעיבור ושיוכלו לשאת אותן עד שבן יוולד להן והוא יוכל לקרוא את הזוהר.

לא עוד. בימינו נשים כגברים, יהודים כשאר העמים, כולם ככולם יכולים וראויים לקרוא את הזוהר, ללמוד אותו בחברותא עם רב ולהתקרב למשמעות היסודית של הכתובים. הזוהר הוא כמו שירה של מעלה, שיר שכולו מנגינה, ואנחנו כאן למטה, על הארץ, עם רצון גדול, רוצים לשמוע את המנגינה, לראות את התווים, לומר את המילים כאילו אנו מנגנים בכלי נגינה. לימודי הקבלה נותנים לנו דרך אל העולם הבא בזמן שאנו עוד בעולם הזה. לימודי הקבלה נותנים לנו תקווה שיום יבוא ושלום עולמי יבוא על כל העולם. לימודי הקבלה מחברים בין בני האדם, וללא חיבור זה האדם מפספס את כל הלימודים.

היום, בלימודי הקבלה, אנו עדיין מפרידים בין גברים לנשים. המורים שלנו אומרים לנו שכיוון שגברים ונשים שונים זה מזה, צורת הלימוד שלהם שונה זו מזו. המשימה בגמר תיקון שונה לכל צוות, ויחד נגיע למטרה מכיוונים שונים. אני מאמינה באמונה שלמה שהמורים שלי יודעים מה הם אומרים. המשימה שלהם היא ללמד אותנו, והמשימה שלנו היא להפיץ את לימודי הקבלה ברבים. אנחנו עושים את זה ונמשיך לעשות זאת כי זאת הדרך היחידה המוכרת לנו שהעולם ישתנה על בוריו ויהיה מלא בטוב. מלא באהבה ושמחה. מלא ביופי ובחכמה. מלא באהבת ה׳.