קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "חשיבותה של תפלת רבים", שיעור 2

• כל המציאות מרובת הפרטים שאנו מרגישים, ניתנה לנו כדי שנקבץ אותה ל"הוא ושמו אחד".
• "תפילת רבים" – שאני רוצה לקבץ את הרבים בי, שאין רבים אלא רק אחד.
• "תורה ומצוות": "מצוות" – תיקון הכוונות, על-ידי האור שנקרא "תורה".
• "אמונה למעלה מהדעת" – השפעה למעלה מהקבלה.
• נולדנו כשאנו נמצאים בטבע לקבל, ולהשפיע, לתת, לאהוב, זה נגד הטבע שלנו. הנקודה שבלב שמתעוררת היא מחוץ לרצון לקבל, ואם אנחנו מחזקים אותה על-ידי הסביבה המתאימה לה – קבוצה, ועל-ידי הלימוד אנו מושכים לנקודה שבלב דרך הקבוצה את המאור, אז היא מתחזקת וגדלה בסופו של דבר לרצון גדול שלם, שיכול להתמודד עם הרצון לקבל הטבעי של האדם.
• בהעדפת הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל, אני כבר קונה כלי רוחני.
• כל אותם הרצונות שנמצאים בעולם ומרגישים שיש להם נטייה לגלות את הכוח העליון, מתקבצים יחד ומרגישים קרובים, באותו התדר הרוחני, מפני שבחתך הרוחני הם באותו המישור, והמרחק הגיאוגרפי לא משפיע על קרבתם.
• העלאת מ"ן יכולה להיות רק בתנאי של "תפילת רבים", שכל החיסרון יהיה בעל-מנת להשפיע.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 225, "חשיבותה של תפלת רבים"

• "תפילה" על-פי חכמת הקבלה – בקשה שבאה כלפי מטרת הבריאה.
• עד חורבן בית המקדש, כל העם היה בהרגשה הנכונה, וחש מתוך ליבו מה לבקש ישירות מהבורא. ההרגשה שבלב הייתה התפילה.
• כשנפלנו מאהבת הזולת לשנאת חינם, כבר אין לנו רצון בלב להשפיע, לאהבת הזולת, וכתוצאה מכך הבורא נעלם מהרגשתנו ואנחנו לא יודעים מה לבקש. אנחנו מבקשים עבור כלי הקבלה, שיהיה לי טוב ורע לאחרים, שלעומתם ארגיש את עצמי יותר טוב – כך לב האבן שלנו עובד.
• לא נגיע לתפילה אמיתית עד שלא נתקן את הרצונות שלנו.
• כשנהיה בקשר עם הבורא, נדע מה לבקש ממנו כדי להתקשר אליו יותר ויותר.
• לפני החורבן, המקובלים סידרו לנו את סידור התפילה, כדי שנדע מה הלב המתוקן היה מבקש.
• מטרת התפילה בהמון היא שיהיה לי טוב, ובחכמת הקבלה התפילה היא לשנות את עצמי ולא את התנאים הפנימיים והחיצוניים כדי שיהיה לי טוב.
• "תפילת רבים" – בקשה עבור כולם, לתיקון של כולם. שנרגיש "טוב ומיטיב" שבא מהבורא, ולא שאני מבקש מהבורא שייתן להם "טוב ומיטיב", כאילו שהם עכשיו מקבלים ממנו רע.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "סדר ישיבת התועדות"

• כל אדם שרוצה לתקן את עצמו, חייב למצוא לעצמו אנשים נוספים, כי התיקון שלו יכול להיות רק בקשר עם האחרים, עד שכל האנושות מתחברת למושג "קבוצה".
• לא ניתן לעשות צעד לכיוון הרוחניות, ללא קבוצה.
• חכמת הקבלה היא שיטה, איך להתחבר בצורה מעשית עם אנשים בעולם הזה, ודרכם עם הנשמות.
• "סדר ישיבת התוועדות" – קשר מיוחד בין אנשים, שרוצים להגיע ביצירת הקשר הנכון ביניהם לגילוי הבורא.
• אנו צריכים לתאר את הבורא כתכונת ההשפעה השורה בין בני האדם, ולא כגוף או ככל דבר אחר.
• "לעשות נחת רוח לבורא" – להגיע למצב שתכונת ההשפעה תהיה אהובה עלינו, שנרצה לשרות בה ושהיא תשרה בנו.
• יש בסך הכל 2 תכונות – קבלה והשפעה, ועלינו לא לקבל דבר חוץ מלבדן כקיים, אלא כדמיון.
• "חברה" – נקודות שבלב שרוצות להתחבר ביניהן, שכבר נמצאות בחיבור ביניהן, ומשתדלות לעשות זאת בצורה הדדית יותר ויותר.
• כל אדם נמצא ברצון לקבל, ומוכן לסבול את השני רק במידה שזה משתלם לו.
• "נקודה שבלב" – ההרגשה הקטנה ביותר מהמצב הנצחי, מהמילוי השלם והנצחי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ויתרוצצו הבנים בקרבה"

• הרגשת הריקנות לא תלויה במה שיש לאדם, אלא במה שחסר לו.
• לאחר שהאדם מגיע לחכמת הקבלה ולומד מעט, הוא מתחיל לקבל מכות, על-מנת להוריד ממנו קליפות כדי שיתחיל לעבוד עם הלב.
• שני היסודות שלנו – היצר הרע והיצר הטוב, נולדו מאותו ה"רחם" – אמא עילאה, יצחק, גבורה, בינה, ושניהם חייבים להחזיק זה את זה, לא יכול להיות האחד ללא השני.
• "עשיו" – הרצון לקבל הגדול, שהוא הראשון מכיוון שזהו חומר הבריאה. "יעקב" – כוונה על-מנת להשפיע, תוספת, איך להשתמש עם הרצון לקבל. שניהם באים כדי להביא את האדם למטרה.
• תחילה שולט הרצון לקבל האגואיסטי (עשיו) ולאחר מכן הכוונה על-מנת להשפיע (יעקב). כך האדם עובר את השינויים בהתנגשות, ב"התרוצצות", עד שהוא יודע להשתמש בשני הכוחות הללו, למרות שהמצבים לא נעימים, ומגיע בסופו של דבר לשבירת הלב, ומתקדם כך עד למצב שליבו נפתח אפילו כלפי הבורא.
• אם האדם מכיר את חולשת הטבע שלו, וקובע לעצמו כל מיני קשרים, מחויבויות ומצבים שיקשרו אותו למטרה, אז הוא עובר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "וירא אליו ה' באלוני ממרא"

• התורה מספרת לנו על התהליך שאנו עוברים – איך האדם יכול לברר את תכונותיו ורצונותיו ועם מה כדאי לו להזדהות.
• עלינו להשתמש בכל הכוחות שלנו, רק להחליט מי קובע את ההחלטות וכלפי איזו תכונה שלנו כל התכונות מתחברות ומתלוות.
• כל אחד ואחד צריך להגיע לחלטה שהוא מגיע ל"מילה"; שהוא מפסיק לעבוד עם הרצון לקבל שלו, "ענר", ועם "אשכול" כי הוא לא יכול לשקול את מצבו בצורה הנכונה, אלא רק כשהאדם למעלה מהרצון לקבל, "ממרא", הוא יכול להגיע לחלטה שהוא יכול להשפיע על-מנת להשפיע, בינה.
• כל אדם יצטרך לעבור את כל שלבי התיקון שהתורה מדברת עליהם.
• "למעלה מהדעת" – שאני מסוגל להגיע למצב שבו תכונת ההשפעה חשובה אצלי יותר מתכונת הקבלה.
• בעבודה למעלה מהדעת, אני בודק ומסביר לעצמי את הכל, ואחרי כל זה אני מעדיף להיות בתכונת ההשפעה על פני הדעת.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', שלבי הסולם, "לך לך מארצך"

• העבודה צריכה להיות כמה שיותר רחוקה מהגוף.
• במהלך הדרך, משתנה יחס האדם למילוי ולנותן המילוי ובהתאם לזה משתנה מצבו בכל עולם ועולם.
• כל 125 המדרגות הן עלייה מעל הרצון, שבזה האדם בונה את עצמו.
• כל ההבדל בין המדרגות הרוחניות, הוא לא עוצמת הפעולה אלא מהות הפעולה.
• בכל שלב הרצון נפתח יותר, ועלינו להתעלות מעליו עד לניתוק שלנו ממנו.
• בגמר התיקון האדם מגיע למצב שבו הוא מנותק לגמרי מטבע שלו, וכל הרצונות והכוונות שלו הם למעלה מהחשבון.
• הבורא נסתר כדי שלא אתייחס אליו כמכור, ושאבנה אותו בעצמי כמלך; במידה שאתייחס אליו כך הוא מתגלה.
• על האדם לסדר לעצמו את ההסתרה, כך שנוכחות הבורא לא תתגלה בכלי הקבלה שלו, מכיוון שזה יחייב את האדם להיכנע לו.
• המדרגה הרוחנית הראשונה היא הכי קשה, ורק אלו שבאמת יש להם נטייה לרוחניות עוברים את השלב הזה ונכנסים פנימה.
• החשבונות הם על-פני הרצון לקבל, כי בלעדיו אין לך מה לעשות; הרצון הוא כל מהות האדם ובלי רצון אין כוונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם", שיעור 2

• אם האנשים לא מחוברים, אין הבורא רואה אותם, כאילו הם לא נמצאים, כי הוא לא רואה כל אחד בצורה הנפרדת שלו, אלא רק את מספר החיבורים בין האנשים.
• יש לנו את כל התנאים כדי להגיע ליצירת הכלי הנכון, כל ההכנות להיות דומים לבורא מצד אחד ועצמאיים מהצד השני, ועל האדם מוטלת רק העבודה, והיא כן נמצאת ברשותו.
• אנו מסוגלים לבצע את העשייה, אפילו נגד הרצון, והיא תוביל אותנו לבירור הנכון – שאנו צריכים כוונה שאותה אנו לא יכולים להשיג, ומתוך הבירור הזה נוכל לפנות לבורא שישנה לנו את הכוונה.
• מלכתחילה, עלינו לברר מהו המעשה, מה עלי לעשות; המעשה הוא הכנעה לקבוצה מצד אחד והשפעה לקבוצה מהצד השני.
• המעשה שהבורא דורש הוא ערבות, איחוד, חיבור.
• על האדם להאמין שבכל רצון אגואיסטי חדש שמתעורר בו, יש מצב חדש של קבלת התורה – המאור שיבוא ויתקן אותו, שבכל רגע זה יכול להתממש.
• החשוב ביותר הוא לא להתבלבל ולקחת על עצמנו את עבודת ה', אלא לברר מהי עבודתו ומהי עבודתנו, וכתוצאה מכך האדם יתמקד בבניית החיסרון, שיאפשר לבורא לעבוד עליו.
• אנו לא באים לתקן את השבירה, אנו חייבים רק לגלות את כוח השבירה בינינו כתוצאה מהניסיון לחיבור.
• החיבור הוא לא מה שנמצא בחומר, אלא משהו שנמצא מעל החומר, ששייך לנקודה אחרת של המציאות, ומהות החיבור הזה זו כבר האלוקות.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם"

• האדם צריך ליצור בעצמו את הרצון להשפעה ואהבת הבריות, וזה לגמרי לא טבעי, דווקא לזה אין לו כל רצון. לכן דווקא בחיבור עם הזולת, אנו יכולים לייצב את תכונת ההשפעה שלנו כפי שהיא נמצאת אצל הבורא.
• אנו חייבים את הסביבה, כדי שהיא כל הזמן תזכיר לי, תחייב אותי לחזור לאותה המחשבה על תכונת ההשפעה, שאותה אני דוחה באופן טבעי.
• "ברית", "ערבות" – כאשר אנחנו מתחילים לחשוב שכל חבר וחבר יתעורר בכל רגע ורגע לתכונת ההשפעה והאהבה, להתעורר לגלות את המקום השבור בינינו, ואז התפילה המשותפת תביא לנו את האור המחזיר למוטב, שיחבר בינינו ובחיסרון המשותף נגלה את הבורא.
• אם האדם לא מממש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, בהתעוררות שלו מלמטה על-ידי הסביבה, לוקחים ממנו את זה.
• אנו חייבים לייצב את עצמנו בעצמנו, שהחיבור בינינו יהיה אך ורק על-מנת לעורר כל אחד את האחרים לחיבור, לתכונת ההשפעה.
• הרצון לייחוד גדל על-פני ההפרעות ש"מחממות" אותנו, עד שאנו מתחילים לצעוק.
• כל דבר רוחני קורה, אך ורק אם לפני זה ישנו החיסרון השלם.
• רק צעקה קבוצתית, כאחד, מצילה את המצב.
  המשך קריאה »