יום רביעי, 26 ספטמבר 2007סגור לתגובות על התפתחות רוחנית משנה את מציאות האדם
כל השינויים מתרחשים אך ורק בתוך האדם. כאשר האדם משתנה, הוא מרגיש שהמציאות סביבו משתנה.
אדם הצועד בדרך התפתחות רוחנית, מרגיש את השינויים הפנימיים שמתרחשים בו כמתרחשים בעליון, כבמראה. אך בעליון אין שום שינוי – הוא נמצא במנוחה מוחלטת.
עוד בשיעור: • הנברא צריך לסדר את עצמו מול האור העליון בשלושה אופנים: אחד, יחד ומיוחד – כל הפעולות במציאות מתלכדות יחד לפעולה אחת, מגיעות ממקור אחד ופועלות אך ורק כנגד בחינה אחת של הנברא. כמו כוונת שמביאה אותנו למטרה נכונה, זהו כוון התיקון שלנו – אם מצליבים את שלוש התכונות הללו, מגיעים להשתוות צורה עם הבורא.
• "פורענות" היא גילוי טבע הנברא לעומת טבע הבורא. האדם לא יכול לגלות את יצרו הרע מעצמו, לעומת ערכי החברה או בעזרת שיטות כאלה או אחרות, רק לעומת טבע הבורא.
• מהי יגיעה? יגיעה היא כאשר אדם מגלה שהתיקון הוא למעלה מכוחותיו ומרגיש שאם לא יגיע הטבע העליון ויתקן אותו, הוא ישאר בתכונת הקבלה לנצח.
• לא דורשים מהנברא יותר מלהגיע למצב שבו הוא ירגיש שאין לו כל אפשרות להגיע להשפעה, אין לו כל אפשרות להישאר בתכונת הקבלה ואין לו כל אפשרות לבצע את התיקון הזה בעצמו, אלא רק על ידי האור העליון שיגיע ויתקן אותו. ואז מגיע התיקון.
• עיקר הבחירה היא בזמן הירידה. כי בזמן העליה האדם נמצא תחת השפעת האור ומתבטל כלפיו. דווקא בזמן הירידה, כשיש חושך, ניתנת לי אפשרות להביע את הבחירה החופשית שלי. השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם ה', עמ' 255, "פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים"
יום שני, 24 ספטמבר 2007סגור לתגובות על שיטת הקבלה היא המפתח להבנת הכתוב בתורה
לעינינו נראה שהתורה עוסקת כביכול במערכות יחסים בין בני אדם בעולם הזה. אך אם נתעמק בה, נגלה שמדובר ביחסים בין כוחות רוחניים בלבד – לאה, רחל, יעקב, ישראל, כולם הם כוחות המסך על-פני הרצון לקבל.
עוד בשיעור: • לאה היא נוקבא דזעיר-אנפין שאיתה הוא יפעל כלפי מלכות בגמר התיקון. עד גמר התיקון, זעיר-אנפין יכול לתת למלכות רק לפי מידת רחל – לפי המידה שהתחתון יכול לקבל ממנו.
• רחל פועלת כלפי הנשמות מתוך מצב השבירה. לאה היא העוצמה המרבית שאיתה יכול לעבוד זעיר-אנפין כלפי הנשמות. דרך לאה צריך לעבור כל התיקון, אך בינתיים משתמשים בנוקבא דצמצום ב' – רחל.
• בכמה שהנשמות יכולות לעורר את עצמן לתיקון, הן נכללות בנוקבא דרחל. עקב התעוררות הנוקבא, זעיר-אנפין מזדווג איתה וכך נולדות הנשמות המתוקנות.
• "לבן" הוא הלובן העליון, אור החכמה המלא.
• "ישראל" – למעלה מחזה דזעיר-אנפין, "יעקב" – למטה מחזה דזעיר-אנפין". לכן הוא יקרא לעתיד "ישראל", אך כעת, במצב של צמצום ב', הוא נקרא "יעקב הקטן", במצב קטנות.
• חסדים מכוסים – חסדים שמכסים את כל אור החכמה. זהו המצב של מלכות דלאה. השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תש"ס, אור פנימי, אות קל"ה
יום שני, 24 ספטמבר 2007סגור לתגובות על התפתחות רוחנית – רק בהתעלות מעל הרצונות ליתר השפעה
לאדם אין אחריות על מעשיו, מה יהיה ברגע הבא וכיצד יתפקד בו. בחירת האדם היא רק בכוונה מעל המעשה – בשביל מה הוא עושה אותו, מה הסיבה שמניעה אותו ומה הוא רוצה להשיג מתוך הפעולה.
אדם תמיד מעריך את מצבו לפי הרגשתו – טוב לי או רע לי. כוונת ההשפעה צריכה להיות תמיד מעל ההרגשה. בכך עובר אדם הצועד בדרך התפתחות רוחנית, מעבודה ברצונות, לעבודה בכוונות שמעל הרצונות. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת": דעת – רצון, אמונה – השפעה. השפעה שהיא מעל הרצון.
עוד בשיעור: • "מצווה" היא כוונה להשפיע, "עבירה" היא כוונה לקבל. ברוחניות, כל מעשה נמדד לפי כוונתו – לקבל או להשפיע. גודל המצווה נמדד לפי גודל ההפרעות כלפי חשיבות ההשפעה שמתעוררות באדם. בהתאם להתגברות האדם עליהן, כך מצוותו גדולה יותר.
• ברוחניות מודדים את גודל הכוונה ובגשמיות מודדים את גודל המעשה.
• תכונת ההשפעה המרבית שיכולה להתגלות כלפי האדם מכונה "בורא". אותה תכונה מתגלה לנו לפי השתוות הצורה שלנו איתה. אין שום צורה אחרת של התגלות העליון לנברא ולכן כל עבודתנו היא רק כלפי וביחס לתכונת ההשפעה.
• מהם "זדונות" ו"שגגות"? אדם שמגלה שגם רצונותיו וגם כוונותיו הם לטובת עצמו, נמצא ב"זדון" או ב"הסתר כפול". אדם שמגלה שכל רצונותיו הם לטובת עצמו אך משתדל שכוונותיו יהיו במידה כלשהי של השפעה לזולתו, רוצה שתכונת ההשפעה תתלבש בו, נמצא ב"שגגה" או ב"הסתר אחד".
• "יצר הרע" הוא כוונות כנגד גדלות תכונת ההשפעה. עבודתנו היא לתקנו בעזרת אור התורה, מעל-מנת לקבל לעל-מנת להשפיע.
• אדם הצועד בדרך התפתחות רוחנית, חייב להכניע את עצמו תחת דעת החברה, הספרים והמדריך, לפחות בצורה מינימאלית. רק כך תוכל להתפתח בו גדלות וחשיבות המטרה מצד אחד ושפלותו כלפיה מהצד השני. השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם, כרך ה', תלמוד בבלי, דף 133, "מהו חטא גדול או קטן, בעבודה"
יום ראשון, 23 ספטמבר 2007סגור לתגובות על בעל הסולם – גדול המקובלים במאה ה-20
הרב יהודה לייב אשלג המכונה "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם", שכתב לספר הזוהר, היה אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות. נשמה מיוחדת שירדה לעולם, כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות. 53 שנים להסתלקותו.
"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב בעל הסולם. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.
בעל הסולם נולד בוורשה ב-1884 ונמשך לקבלה מגיל צעיר. הוא למד חסידות וקבלה אצל ר' יהושע מפורסוב, נכדו של אחד מגדולי החסידות, רבי יעקב יצחק, "היהודי הקדוש". בגיל 19 הוסמך כרב על ידי גדולי הרבנים, ושימש במשך 16 שנה כדיין וכמורה בוורשה. בעל הסולם למד את תורת הנגלה והנסתר כמעט בלי הפסקה, אך סקרנותו וחיפושו הבלתי מתפשר אחר האמת נשאו אותו הרחק מעבר לתחומו של בית המדרש. הוא למד גרמנית וקרא במקור את הגל, שופנהאואר, מרקס וניטשה. בשנים הסוערות שאחרי מלחמת העולם הראשונה השתתף אשלג בהפגנות סוציאליסטיות וקומוניסטיות ברחובות ורשה, ועקב מקרוב אחר ההתפתחויות המדיניות בעולם.
כשהרגיש שהתעלה על מורו בהשגתו הרוחנית, החליט בעל הסולם לעלות לארץ ישראל. שמעו עבר מפה לאוזן על-ידי יהודים שעלו לארץ מפולין ועד מהרה נודעו ידיעותיו העצומות בתורת הקבלה. אט אט התקבצה סביבו קבוצת תלמידים שהחלו להגיע בשעות הקטנות של הלילה לביתו כדי ללמוד קבלה. מהעיר העתיקה עבר בעל הסולם להתגורר בשכונת "גבעת שאול", ואף כיהן במשך מספר שנים כרב השכונה.
הפצת החכמה – מדוד בן-גוריון עד לעיתון "האֻמָּה"
בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת ולכן ניסה להפיץ את חכמת הקבלה בהמון בכל דרך אפשרית. הוא נפגש עם כל ראשי היישוב דאז, בין השאר עם דוד בן-גוריון, משה שרת, זלמן שז"ר, משה ארם וחיים ארלוזורוב. הבדלים חיצוניים או תרבותיים לא הטרידו אותו, דאגה אחת בלבד דחפה אותו – הדאגה לעתידו של עם ישראל.
בפגישותיו עם בן גוריון הוא חזר והדגיש: "כדי להצליח במשימתנו המשותפת ולבנות כאן חברה מאושרת, אנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף". הפצת חכמת הקבלה הייתה בראש מעיניו של בעל הסולם עד כדי כך שבשנת 1940 הוא הוציא לאור את עיתון "האֻמָּה" – עיתון שדן בבעיותיו הקיומיות של העם היהודי ובפתרונות שמציעה לו חכמת הקבלה. העיתון נסגר לאחר הוצאת גליון אחד בלבד.
שתי יצירותיו העיקריות של בעל הסולם, פרי עמל של שנים ארוכות, הן "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י ופירוש "הסולם" לספר הזוהר. בעל הסולם ליקט את כתבי האר"י, וסדרם לכדי יריעה אחידה וכוללת. בדומה לכל ספר לימוד אקדמי, כוללים כתביו העוסקים במבנה העולמות העליונים, 151 שאלות ותשובות, מילון מושגים, ואף שרטוטים נלווים.
קבלה כמדע לכל דבר לא בכדי עמל בעל הסולם על סידור כתביו ושיטתו בצורה מדעית; בעידן שבו מתפתחות תיאוריות פיזיקליות כגון פיזיקת הקוונטים, המגלות שהמציאות היא כוח מופשט הלובש צורה חומרית לעיני "הצופה" ועל פי תכונותיו שלו עצמו, מבשילה האפשרות לפרסום מהותה של חכמת הקבלה כמדע האינטגרלי והמתקדם ביותר.
ההבדל בין בעל הסולם לבין כל המקובלים שקדמו לו, נעוץ בקהל שאליו מיועדים הכתבים. עד לדורנו זה, היו כתבי הקבלה נחלתם של מתי מעט, בעלי השגה רוחנית ואליהם כיוונו המחברים את דבריהם. בעל הסולם הופיע בדור שבו הבשיל הזמן לחשיפת חכמת הקבלה בפני קהל רב שאינו בעל השגה רוחנית. עקב זאת, ייחודיות כתביו באה לידי ביטוי בהתאמתם אל האדם הפשוט, שאינו בעל השגה, אך עם זאת בעל רצון עז למצוא בעזרתם את משמעות חייו.
יום שישי, 21 ספטמבר 2007סגור לתגובות על רק קיום חוקי הטבע הרוחני יוציא את האנושות ממצב של משבר
מדוע הטבע "מעניש" אותנו? מדוע מדור לדור, למרות כל השפע הניצב לפנינו, עדיין אנו חשים חוסר סיפוק, חוסר בטחון וחוסר באושר?
המקור לכל מה שקורה עמנו בעולם הזה הוא בעולם הרוחני, המהווה שורש וסיבה לכל. כדי לתקן את מציאות חיינו, עלינו לעבור תהליך על-טבעי, המסובב על ידי גורם עליון, תהליך שאין ביכולתנו לתפוס בעזרת השכל שלנו בלבד.
עלינו להכיר את חוקי הטבע – חוקי התורה, לא כפי שאנו מכירים אותם בפירוש הנפוץ כיום אלא לפי פירושם של המקובלים. מדובר בחוקים על שימוש נכון בתרי"ג רצונותיו של האדם.
עלינו לעבור תהליך ארוך וכואב של יסורים עד שנגלה כי לטבע יש תכלית. תכלית הטבע היא לחבר את כל חלקי האנושות והבורא פועל רק על מנת לחייב אותנו להתחבר. שנגיע ל"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". אך מה עומד מאחורי מלים אלו?
הבורא הוא חוק קבוע שאינו משתנה – "טוב ומטיב", "אור עליון הממלא את כל המציאות", "אני הויה לא שניתי". לאדם המשתנה מרגע לרגע נראה כי הבורא משתנה אולם הוא קבוע. אם נצליח לשנות את תפיסתנו, נוכל לראות ולחוש את כל הטוב שבו ואף לרכוש את תכונתו.
בטבע יש חוק נפלא, אוניברסלי, שאינו מגביל אף אחד ומאפשר לכל אחד להתפתח על ידי כך שמתחבר עם כולם ומשפיע לכולם. האדם יכול לעשות זאת רק באמצעות קבוצה רוחנית שממנה הוא מקבל כוחות ותמיכה. אם האדם משתתף בחברה בכוונה אחת – איך לתת לאחרים, לא יתכן שיאונה לו כל רע כי בזה הוא מבטל את כל הגדרים במציאות. אם אף אחד לא יהיה מסוגל לפגוע באחר וכל אחד יחזיק את האחר תחת ההכרה שרק בזכותו הוא קיים, אז הכל מתבטל ונשארת רק אהבה.
עוד בשיעור:
• מצב האנושות כיום דומה לגוף של אדם בו כל האיברים החליטו שהם פועלים כרצונם ולא לטובת הגוף. מדוע הלב צריך להזרים דם לכל הגוף? ולמה שהריאות יזרימו חמצן דרכו? ומדוע שהכליות והכבד ינקו את הגוף? כאשר כל איבר בגוף מפסיק לעבוד לטובת הגוף ורוצה לבלוע הכל לעצמו מתגלה מה שמוכר בעולמנו כמחלת הסרטן. תארו לעצמכם אדם המבשרים לו על מחלתו, הוא מגלה כי בתוכו יש משהו שאוכל אותו והורג אותו, והוא מתקרב לעבר המוות. זה מה שמתגלה אט אט באנושות בכללותה – מצב של משבר, וזהו גם המצב ברוחניות.
• אנו חייבים לחזור למצב שנקרא "אדם הראשון" לפני החטא. זוהי מערכת רוחנית שבה כל הנשמות מחוברות על פי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". אל התאים הסרטניים מגיע ההבנה שהם נמצאים בסכנה, במחלה, שהם אוכלים את כל תאי הגוף ובכך מסכנים את קיומם עצמם. מדובר בסיכון קריטי וכללי, כי החיים שלהם הם חיי הגוף הכללי וללא חיי הגוף גם הם מתים.
• את הרוחניות חייב האדם להשיג בעודו קיים בעולם הזה ובעודו מחובר לכל המערכות הקיימות בו. עלינו לבנות קבוצה רוחנית שבה הקשרים בין אדם ורעהו יהיו כדוגמת העולם הרוחני.
• בהשתתפות האדם במערכת אדם הראשון הוא מגלה תכונותיו הפנימיות. הוא שומר ואף מגביר את יחודיותו ובהשפעה לאחרים הוא נעשה כבורא, יוצא מעצמו, ומבחוץ, משפיע לאחרים.
• הבעל שם טוב מספר על שופרו של משיח: הוא מספר שנשאל פעם, מתי יבוא המשיח? והתשובה שנתן הייתה: כשיפוצו מעיינות החכמה, כלומר, כשחכמת הקבלה תצא החוצה אל כל העולם. השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – מאמר החרות, ספר קבלה למתחיל, עמוד 212
יום שישי, 21 ספטמבר 2007סגור לתגובות על ההיסטוריה של העולמות והנשמות
מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", מתאר את כל המציאות הרוחנית, מתחילת הבריאה "יש מאין" ועד ההשתלשלות לעולמנו.
ישנו רצון לקבל המקבל את האור העליון, הוא מרגיש תענוג ועם הרגשה זו מתחיל להרגיש שיש מישהו שנותן את התענוג. גילוי זה גורם לו להרגשת בושה כה גדולה שהוא עושה פעולה הנקראת "צמצום א'"- החלטה שאינו רוצה לקבל את האור.
חומר הבריאה, הרצון לקבל, מגיע למסקנה שיש משהו שנותן ואוהב אותו ולכן מחליט לעבוד עם "מסך" – כח מיוחד, יכולת מיוחדת.
ה"מסך" נבנה על בסיס הידיעה שאם הכוח העליון אוהב אותו ויש לו הנאה מכך שהנברא נהנה וסבל מכך שהנברא סובל, באמצעות המסך, הנברא משתמש באהבת הנותן אליו כדי לגרום תענוג לנותן.
עוד בשיעור: • המסך הוא היכולת לקבל את התענוג מהנותן אך ורק אם בכך גורמים לו תענוג בחזרה.
• הקבלה מספרת לנו על השתלשלות ומבנה העולמות העליונים עד לעולם שלנו. בעולם אין-סוף קיבל הנברא תענוג אין-סופי באופן ישיר. לאחר מכן משתלשלים עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה יצירה ועשיה עד לעולם הזה. בעולם הזה, בדומה לעולם אין-סוף, שוב מתקבל התענוג באופן ישיר לתוך הרצון, אך הפעם מדובר ברצון קטן מאוד המכונה "הגוף הגשמי" ובתענוג קטן מאוד המכונה "נר דקיק". המושג "גוף הגשמי" אינו מתייחס לגוף הפיזי שלנו אלא לרצון לקבל של הנברא.
• חכמת הקבלה לא עוסקת בביטול הרצון אלא בפיתוחו, הגדלתו ושינוי אופן השימוש בו. האדם בונה מעל רצונו ההולך ומתפתח לקבלת תענוגים, השתוקקות לרוחניות. האדם משתמש ברצון כדי להגיע לקשר עם נותן התענוג וכך מגיע באופן עצמאי לתענוג אין-סופי. השיעור מבוסס על מאמרי בעל הסולם – פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ"ב, ספר קבלה למתחיל, עמ' 335
יום שישי, 21 ספטמבר 2007סגור לתגובות על ערב יום כיפור הוא הזדמנות לתיקון
בערב יום כיפור, במיוחד בערב יום כיפור הזה, אנו נמצאים בזמן ומקום מאוד מיוחדים. כאשר כולנו נמצאים במצב מסוים, יש כח התעוררות הנשמה שפועל ובאפשרותנו להתחבר אליו.
אולם יום כיפור אינו נקבע על-פי תאריך על לוח השנה, הוא יכול להתרחש בפנימיותו של האדם באביב או בחורף. זהו מצב פנימי בתוך האדם שעליו לחוש בעומק ליבו.
מצב זה מאפשר לאדם להגיע להכרה מיוחדת – הבחנה רוחנית שהאדם מגלה ואחריה הוא יכול לפרוץ מהעולם הזה, המוגבל, הסופי, הסובל והמפורד, אל עבר עולם נצחי, אינסופי של חבור ואהבה.
עוד בשיעור: • על האדם העושה חשבון נפש להגיע להכרה כי האגו שלו הוא פסול, והוא חייב לצאת ממנו לרוחניות.
• האדם מגלה את האגו שלו – גם אגו שקשור לעולם הזה, רצון לכסף, כבוד, שליטה וגם אגו שעדין נסתר ממנו וקשור לעולם הרוחני. אז מגיע האדם להכרת הרע ומכנה את הרצון לקבל שלו "יצר הרע". רע משום שהוא מונע ממנו להשיג רוחניות.
• אבל מדוע הוא רע? אנו מגלים שהאדם הוא תוצאה של הגנים שאיתם הוא נולד. היום המדע מגלה שאפילו נטיות לגניבה, אלכוהליזם ותכונות מגונות נוספות הן גנטיות. בנוסף, האדם הוא כחומר ביד ההורים, הוא לא בחר את מוריו או את הסביבה שהשפיעה עליו כשגדל. אם כן מדוע עליו להכות על חטא? על מה, על פי חכמת הקבלה, צריך האדם צריך לבקש סליחה?
• בדרכו הרוחנית משקיע האדם מאמצים וזמן רב שמטרתם היא לא להשיג רוחניות, אלא להגדיל את ההשתוקקות שלו לרוחניות. בסוף התהליך מגיע האדם לאכזבה, מתאייש ומבין שאין ביכולתו להצליח לבד ורק הבורא יכול לעזור לו. אז הוא פונה בצעקה אל הבורא בבקשה לתיקון. אך האדם אינו מסוגל אפילו לפנות בצעקה אל הבורא ועל כך הוא מבקש סליחה. האדם מבקש סליחה על כך שאינו מסוגל לצאת מעצמו ולבקש מהבורא שיעזור לו לפרוץ מהטבע שלו לעבר הטבע הרוחני. זוהי הסליחה היחידה שעליו לבקש וזהו יום כיפור הרוחני. השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם כרך ה', תלמוד בבלי, "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה בעבודה"
יום חמישי, 20 ספטמבר 2007סגור לתגובות על סליחה, מהי סליחה?
כל העניין הזה עם חשבון הנפש שאנו עורכים לכאורה ביום כיפור מעלה תהייה. במשך כל השנה אנו פועלים לפי רצוננו החופשי – איש איש לפי דרכו – ורק פעם אחת בשנה אנו עוצרים להתחשבן. לפעמים זה מרגיש מאולץ, כאילו מישהו פקד עלינו ש"כך צריך לעשות". צריך לדעת איך, מתי וממי מבקשים סליחה…
חכמת הקבלה מסבירה כי לפני שמבקשים סליחה ממישהו, יש להכין את עצמנו מראש לכך. גם ביום כיפור – יום של סליחה ומחילה – האדם צריך להכין את עצמו בכדי שימחלו לו על מעשיו.
בגשמיות אנו רואים, שאין אדם אומר לחברו "סליחה", אלא אם כן הוא פגע בכבודו, גרם לו להפסד כלכלי או אפילו סתם התנגש בו וגרם לו לנזק. אז מתבקש שאותו אדם יבקש מחברו שיסלח לו על מה שגרם לו. אבל אם הוא לא עשה לו שום דבר ובכל זאת הוא מבקש ממנו סליחה, אז חברו מסתכל עליו כמו על אחד שאינו שפוי בדעתו.
תארו לעצמכם, אם היינו רואים אדם שהולך ברחוב ואומר לכל אחד שנקרה בדרכו "סליחה, סליחה". בטח היינו אומרים עליו שהוא משוגע, כי "סליחה" נהוג לומר רק כשפוגעים במישהו.
עכשיו תארו לעצמכם את אותו אדם גורם נזק גדול לחברו, והוא מבקש ממנו סליחה כאילו שרק עשה לו דבר קטן. בטח שדבר זה אינו בא בחשבון וחברו לא יקבל את סליחתו.
בדרך כלל, כשאדם פוגע במישהו, הוא מיד מודד את גודל הפגיעה שגרם לו. ככל שפגע בו יותר, כך הוא מתאמץ יותר שחברו יסכים לסלוח לו. לכן, לפני שאדם מבקש סליחה, הוא צריך למדוד עד כמה הוא פגע בחברו. לדוגמא, אם אמרתי משהו שפגע באחד מחבריי, אז מיד אני בודק עד כמה הוא נעלב. ככל שאני מבחין שהוא נפגע יותר אז אני מבקש שיקבל את התנצלותי ואף שולח לו זר פרחים גדול. אבל אם גיליתי שהוא לא ממש נעלב, אז אני מסתפק במשלוח sms להביע את סליחתי.
הבורא ואני
מתוך היחסים שבין אדם לחברו, אנו צריכים ללמוד את היחסים שבין האדם לבורא. זאת אומרת, כשהאדם הולך לבקש סליחה מהבורא, הוא צריך לחשוב במה הוא חטא כלפיו. כלומר אם האדם לא מרגיש שום חטא ובכל זאת מבקש סליחה מהבורא, הרי כאילו הוא מתלוצץ. הוא כמו אותו אדם שהולך ברחוב ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה". למעשה, הוא צועק, בוכה ומבקש מהבורא שיסלח לו בו בעת שהוא אינו מרגיש שפגע בו במשהו.
לכן, לפני שהאדם ניגש לבקש סליחה מהבורא, הוא צריך לעשות עם עצמו דין וחשבון מהו גודל החטא ועד כמה הוא פגע בו. אחרת זה לא נקרא "סליחה". אולם האם הבורא השלם והנצחי זקוק לסליחתנו? האם לא הוא זה שמסובב לנו את כל מאורעות חיינו? אם כן, ממי עלינו לבקש סליחה?
סליחה?! על מה ולמה?
סליחה, אומר הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), זהו תהליך פנימי, ולא תהליך שבו פונים למישהו אחר ומבקשים ממנו משהו. האדם דן את עצמו, אין מישהו חיצוני שדן אותו. האדם בוחן את המקום שבו הוא נמצא, ומברר את מצבו כלפי המצב השלם. הוא בוחן מחדש את תכונותיו ביחס לתכונת הבורא – תכונת הנתינה.
הצעד הראשון שהאדם עושה בתהליך נקרא "הכרת הרע". בשלב ראשוני זה הוא מגלה שהוא אגואיסט מטבעו. בהדרגה הוא מתחיל להבין, שכל המחשבות והרצונות שמניעים אותו נועדו כדי להשביע את האגו שלו בלבד, גם אם זה על חשבון האחר.
הסליחה היא חשבון פנימי שהאדם עושה עם עצמו. החכמה היא להשתמש באור שטמון בכתבי הקבלה כדי להאיר את הפינות האפלות שבנו, מסביר הרב"ש.
האמת נמצאת בתוכנו. היא מתגלה בנשמה. כשאנו מרגישים שהטבע האגואיסטי שלנו מנוגד לטבע הבורא, לתכונת הנתינה, אז בעצם באה הסליחה האמיתית, היא מגיעה כבקשה. אלא שעתה, זו כבר בקשה להשתנות. בקשה שאתה לא מבקש מאף אחד. אלא אנו מרגישים את הסליחה בפנים, בתוכנו, ומייחלים לה. ואז מתוך הכוונה האמיתית בא השינוי.
מסע אל תוך עצמנו
אחרי שנים שבהם התרגלנו, בצורה מכאנית משהו, להגיע לבית הכנסת, תחילה בזמן סליחות ואחרי כן ביום כיפור, ולהתנצל בפני כ-ו-ל-ם על ה-כ-ו-ל, על ש"חטאנו, עווינו, פשענו". סוף סוף יש בידנו את הפתח להבין שסליחה היא הזדמנות. הזדמנות לשינוי שאנו צריכים ויכולים לעבור.
כשאנו באמת רוצים, ומבקשים סליחה אמיתית, בקשותנו נענות ואנו זוכים לשינוי המיוחל. אם נתמיד ונבקש לא רק יום בשנה, יאיר לנו האור את הדרך ויראה לנו כיצד לשפר את חיינו לטובה ואיך להתקדם אל הרגשת השלמות.
