קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש כרך א’, מאמר “הצורך לאהבת חברים”

• הרצון שברא הבורא, נברא על-ידי השפע והאור – תכונת ההשפעה והאהבה, אבל ההרגשה שבתוך הרצון, תלויה במידה שהנברא משתוקק לאותה התכונה שבראה אותו.
• רצון – חומר הבריאה, השתוקקות – מה שחומר הבריאה מפתח מעצמו ולפיו הוא מרגיש את מידת החיים שבו.
• הרצון בא מלמעלה וההשתוקקות באה מלמטה ותלויה בנברא.
• כדי להגיע להשתוקקות מתנתקים מהמילוי ואפילו ללא מילוי, ישנה ברצון נקודה שיכולה להתפתח לכדי השתוקקות לאור העליון, ולפי זה נמדדת מהות הנברא.
• דרגת המדבר בנברא זו ההשתוקקות להידמות לבורא, וזה נקרא ה”אדם”.
• בטבע קיימות רק 3 בחינות – דומם, צומח וחי – רצונות המתפתחים ממעלה למטה בצורה טבעית. דרגת האדם כבר מתפתחת על-ידי עבודה עצמית, יגיעה, מאמץ מיוחד שבא מצד הנברא עצמו כלפי החברה, ובזה שהוא מתחיל לעשות פעולה שהיא נגד טבעו, הוא מפתח נטייה מיוחדת שקיימת בו כטיפת זרע ומנצל אותה לפיתוח דרגת האדם שבו.
• עלינו לפתח חיסרון להשפעה ואהבה; זאת כל העבודה שלנו ולפי החיסרון הזה נכיר ונבין את היוצר שלנו ונגיע איתו לקשר שנקרא “דבקות”.
• הבושה היא כבדיקה – האם אני נמצא בהתאמה או בניגוד לבורא.
• אם אני מפתח את הרגשת הבושה כלפי הרגשת המקבל או המשפיע, אני מפתח בזה חוש, שבעזרתו אני מתקדם ויכול להיות בטוח שאני מתקדם נכון.
  
• החברה נותנת לי את הבחנת הבושה ואת היכולת לפתח אותה.
• לפני שמגיעים לאיחוד הקבוע שממנו לא יורדים בין חברי הקבוצה, יש להם עדיין עליות וירידות ולכן הם מאד תלויים זה בזה וצריכים לעבוד בשמירה גדולה מאד.
• הדאגה של כל אחד לראות את עצמו בחברה המתקדמת, צריכה להיות כל הזמן מורגשת בו כדאגת חייו.
• צריכה להיות חברה מאד חזקה, שתאלץ את כל אחד מחבריה לא להתעצל ולעשות חשבון מדויק, בירור האמת, עד כדי כך שזה יהיה להם ברור ומובן, שלא יוכלו להירגע בכל מיני עבודות ופעולות שהן בעצמן אמצעים ולא המטרה.
• אדם שבוחר לעצמו חברה, אפילו הקטנה ביותר, יכול להיות מושפע ממנה ולא מהחברה האנושית הגדולה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: זוהר לעם, פרשת “ויצא”, אות קפ”ד, שיעור 12

• לפני קריאת הזוהר, עלינו להשתדל להיות יותר מאוחדים, כי הזוהר מביא לנו את כוח ההשפעה שבו אנו מגלים את הבורא, האחד.
• בנוקבא הגדולה – לאה, מחזה ולמעלה, אנו משתמשים רק בגמר התיקון, ועד אליו אנו משתמשים בנוקבא הקטנה – רחל, מחזה ולמטה.
• אי אפשר לספור חסדים, כי אין בהם חשבון, צמצום או מדידה.
• מצד הבורא הייתה פעולה אחת, ומצד הנברא ישנן הרבה פעולות, עד שהוא קולט בתוכו את כל מה שנעשה.
• בחינה ג’ – זעיר אנפין, הוא דוגמא כלפינו לחיבור, לשילוב 2 הבחינות הראשונות – חכמה ובינה שמעליו, שמגיעות אלינו מהבורא.
• הרצון מגיע מבחינה א’, המסך מגיע מבחינה ב’ ובשילוב שניהם, מלכות יכולה לדמות את עצמה לזעיר אנפין.
• לאחר הצמצום, הבורא נותן לנברא אפשרות לעלות למערכת העליונה ולבצע זיווג בין חכמה וחסדים, ובמידה שהוא עושה זאת, השפע נמשך בו.
• כל העבודה שלנו כבר מושרשת ב-ד’ בחינות דאור ישר.
• עלי לקרוא את ספר הזוהר דרך “משקפיים” שמראים לי רק איחוד. אני צריך להשתוקק שיהיה לי כלי כזה, שדרך המשקפיים, המסך הזה, אראה את הצורה האמיתית – איך הנברא מקבל יותר ויותר צורות הבורא.
• לאחר כל ההכנות, יש לך רק דבר אחד שמשתנה – צורות הקשר בין הבורא לנברא, שהן כולן תמיד כאחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לפירוש הסולם”, אות פ”ז, שיעור 26

• “מסך” – מידת ההתאמה בין הרצון לכלי.
• לפני הארת החסדים הרצון נמצא סתם בצמצום, אך לאחר שהגיעו החסדים, ברור היכן מותר ואסור לקבל.
• כל מה שקיים לפני עולמות אבי”ע זו הכנה שכלל לא קשורה לנו.
• בשבירה נשברה דווקא המחיצה שהייתה בין בינה למלכות, ושתיהן מתחילות להיות מעורבות זו בזו עד התרכובת האפשרית האחרונה.
• כל ההבחנות באות מתוך צורות הקשר בין הבורא והנברא, וכתוצאה מכך הנברא יכול להגיע להרגשת הבורא.
• כל הקיום שלי, הרצונות שמתעוררים בי ומה שאני מרגיש מחוץ לי, הם עולמות אבי”ע.
• בניית פרצוף עליון יותר, נותנת לו את היכולת להיות שווה, במגע עם רשימות מפרצוף תחתון יותר, והפרצוף היוצא הוא כמתאם בין הרשימות של העליון לפרצוף שנמצא תחתיו.
• בעבודתנו, עלינו תמיד לבחור את הרשימו הזך ביותר ועליו לבצע את העבודה, וכל יתר הרשימות יתבררו בשלב מאוחר יותר ואנו לא צריכים לשים אליהם לב.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ג’, שיעור 4

• רק בתנאי שהכוונה “ישראל, אורייתא וקוב”ה חד הוא” מתקיימת, האדם מתקדם ואם הוא נמצא רק באחד משלושת החלקים, הוא טועה בדרך, עד כדי כל שעדיף שכלל לא יהיה בה.
• אל לנו לחשוב שעבודה פרטית אחת יכולה להיות כאמצעי להשגת המטרה, אלא להשגת טעות.
• כתוצאה מההפצה, אני נכלל מרצון האנשים שלהם אני מפיץ, וכך יוצא שאני מלמד את עצמי.
• אם האדם מכוון למטרה, לא משנה איזו פעולה הוא עושה, כי אז כל פעולה מועילה.
• הסדר הנכון הוא ראשית לעשות כוונה ואליה לצרף את הפעולה.
• אתה צריך כלי, חיסרון שיהיה מתאים, ואם זה יהיה כך, מיד תגלה את הבורא.
• הבורא נסתר כדי שבאמת תוכל להשיג כלי דהשפעה.
• הרוחניות מושגת רק בכוונה.
• הכוונה הנכונה – שאני עושה את זה כדי שהחברים יתחברו אלי, אני אתחבר אליהם ואקבל מהם את כל החסרונות לחשיבות המטרה, וכך אגיע לצעקה לבורא, שיבוא ויתגלה בתוכנו. לכוונה הזו ניתן לצרף מעשה.
• הרצון שגדל במשך אלפי שנים בקרב האנושות, מביא אותה כיום למצב שבו אפשר לגלות לכולם את חכמת הקבלה.
• חכמת הקבלה שנואה על בני האדם כי היא מדברת על אהבה. כדי לקדם את העולם לאידיאל הזה, ניתנה לו הדת – שימוש בצורות שקריות של חכמת הקבלה, שבזה הוא יתקדם בפיתוח האגו שלו, על-ידי שימוש בתורה כסם המוות, שלא בכוונה להגיע לאהבת הזולת, עד שבסופו של דבר כלל האנושות תרגיש שהיא נמצאת בגלות.
• הדתות הן קשר הפוך לרוחניות, שמביא לאדם את הכרת הרע, שהוא הפוך מהבורא.
• הכול נעשה על-ידי האור, בצורה ישירה או הפוכה האור מברר את הכלי.
• גילוי הרע יכול להיות רק על-ידי המאור המחזיר למוטב, כי רק כנגדו אתה מגלה שאתה נמצא ברע.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“