מטרת החיים – להתעלות מעליהם!

Friday, 28 January 2011 אין תגובות »

stairway.jpgרובה של האנושות לא מרוצה. יש כאלה שהיו רוצים יותר כסף, כאלה שלא מצליחים למצוא אהבה, רבים סובלים מ ממצב בטחוני מאיים , משבר כלכלי או אסונות טבע ואחרים היו שמחים אם היו בריאים יותר, שמנים או רזים פחות, רגועים יותר או סתם פחות עצובים.

אך ללימוד חכמת הקבלה מגיעים אנשים מיוחדים – כאלה שרע להם כי הם לא יודעים בשביל מה החיים, שחייבים לדעת לשם מה כל המציאות הזו קיימת – בפשטות, בצורה ברורה ומובנת, ללא שימוש בפילוסופיות מופשטות או בהטפות מוסר…

המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 20.1.2011 – ט”ו בשבט שמח!

Thursday, 20 January 2011 אין תגובות »

12344.jpgחלק א’: כתבי רב”ש, כרך ג’, מאמר “ענין ט”ו בשבט”

  • אני צריך להשיג “בראתי יצר הרע”, כלומר אני צריך להשיג את הבורא שברא בי את היצר הרע, וזה צריך להיות כנגד “תורה תבלין”; לא יכול להיות חושך בלי אור ואור בלי חושך – אנו לא משיגים דבר בפני עצמו אלא רק דבר והיפוכו.
  • באותה המידה שהאדם עושה מעשים טובים, הוא משיג את הטבע הרע שבו. אך ורק בצורה כזו אנו יכולים להשיג את הרע, ולכן הרשעים שעליהם כתוב בתורה הם אנשים מאוד מיוחדים וגדולים. זוהי דרגה גבוהה מאוד להיות רשע – שכנגד הטוב שהוא משתדל לעשות הוא מכיר את הרע, וכשהוא שמגיע למצב שהוא מגלה את חטאו של אדם הראשון, אז מתחיל אצלו תהליך התיקון.
  • רק לאחר שהאדם מגיע למצב שהוא מוכן לכל דבר מלבד להנאה עצמית, הוא מקבל הזדמנות לקבל את הפירות האמיתיים – ליהנות מהשפעה ב”אמונה למעלה מהדעת” – אמונה שגדלה על “עץ הדעת”. וזהו עניין “ראש השנה לאילנות”.
  • “ראש השנה לאילנות” – השגת תכונת ההשפעה. לאחר מכן צריך להגיע ל”לקבל על-מנת להשפיע”.
  • דרך ההתפתחות הרוחנית היא דרך שבכל פעם אנו משיגים בה עד כמה שאנו נמצאים בצורה הלא נכונה, ו”רק אלה שמידת סבלנותם עמדה להם”, זוכים להיכנס ל”היכל המלך” – לאותו ה”פרדס” שבאמצעו נמצא “עץ הדעת”.
  • עניין “ט”ו בשבט הוא באמת דבר גדול – שעד כמה שהאדם מתכונן להגיע לפרי הנכון, כך היא החשיבות של החג, הסימן הזה.
    המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 17.1.2011

Monday, 17 January 2011 אין תגובות »

img_1321.jpgחלק א’: שמעתי, מאמר קנ”ג, “המחשבה היא תולדה מהרצון”

  • הסביבה שאליה ניפול היא שתקבע את העתיד שלנו. לכן ניתן לאדם השכל שבאמצעותו הוא מרגיש מחסור, חיסרון, ובאמצעות החברה הסובבת הוא יכול לכוון את עצמו לעבר המצב הבא. לכן האדם מוערך, לא על-פי רצונו אלא על-פי המחשבה שקיימת בו, לפי הדבר שאליו הוא משתוקק.
  • אנו צריכים ליצור סביבנו סביבה, שתוכל לקבוע בנו בצורה ברורה את מצבנו העתידי.
  • אף פעם האדם לא צריך להסתכל על מה שיש בידיו ברגע נתון. לכן אם האדם רוצה לבדוק כל הזמן לאן הוא נמשך, הוא צריך לראות כל הזמן את התמונה הבאה ולחיות רק בה. ואז יעלה בידו להתקדם קדימה תמיד, צעד אחר צעד.
  • הדבר החשוב ביותר הוא העבודה במחשבה – בניסיון לדמיין את המצב הבא שלך. המחשבה יוצרת את העתיד שלנו, בונה את הפעולה שלנו ובכך בונה את המציאות.

 dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 12.1.2011

Wednesday, 12 January 2011 אין תגובות »

nemal_tel_44_iy.jpgחלק א’: כתבי רב”ש, כרך ב’,  מאמר “מהו שכתוב ”והשבות אל לבבך”

  • אנחנו לומדים שאין חידוש בבריאת העולם – “אני הויה לא שניתי” – שמלכתחילה הכול נעשה ונגמר ולא חסר כלום. לכן תמיד אצלנו זה “ממעשיך הכרנוך”, “כל הפוסל במומו פוסל”, כלומר אנחנו תמיד מגלים את הבורא מתוך התכונות שלנו.
  • כדי לתת לנברא את ההרגשה מיהו, מהו, איפה הוא נמצא, מי הוליד וברא אותו ועוד הבחנות במעמד של הנברא, עד שכל הטוב והמטיב של הבורא יתגלה, הנברא עובר שינויים. וכל השינויים האלה הם נובעים מ”סוף מעשה במחשבה תחילה”, שבמחשבה תחילה הבורא רוצה שהנברא יהיה כמוהו, במצב הטוב ביותר.
  • ודאי שמצד הבורא הכול הוא רחמים גמורים, אבל כלפי הנברא, בתוך הנברא, חייבים להתפתח כל המדרגות האלו, הכוחות, ההכרות, בזה אחר זה. והנברא חייב לעבור מצבים שונים ומנוגדים כדי להכיר את הבורא ואת עצמו, ולהוסיף את ההבנה, ההכרה, הגילוי, ההרגשה, את ה”אני” שלו כולו, שישתתף בתהליך בצורה מלאה.
  • המצב השלם כולל בתוכו שתי הבחנות: 1- אני עצמאי, שווה לבורא, בגובה, בעוצמה, ביכולת, בהכול. 2- אני דומה לבורא בהכול. אז נקרא שאני עצמאי ושלם. ובכל מדרגה ומדרגה שאני עובר, אני חייב להגדיל את זה כנגד זה, ושהם יחזיקו זה את זה ולא יבטלו זה את זה – דבר והיפוכו.
  • כדי לתת לנו להתקדם למצב השלם, צריך חוץ מ”הוא” ו”אני” , להעמיד משהו שלישי. שהשלישי הזה יהיה מקום המפגש, הגילוי, שבשלישי הזה אני מגלה את עצמי, שאני עצמאי, ואת הבורא שנגדי. חייב להיות איזה שטח ששם אנחנו יכולים להיות כשותפים ההפוכים והמתחברים בשווה. השטח הזה נקרא כלל הנשמות, השכינה, מלכות.
  • לכן בהכנה להשגת המטרת הבריאה נעשתה שבירה בנברא, שנשבר להרבה מאוד חלקים נפרדים. והחלקים הנפרדים אלה בעצם מהווים לנברא את מידת העצמאות שלו, את הריחוק, את הניתוק שלו מצד אחד, ומהצד השני אנחנו חייבים לתת לכל אחד אפשרות ועזרה כדי להגיע להשתוות הצורה לבורא.
  • המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 11.1.2011

Tuesday, 11 January 2011 אין תגובות »

45671.jpgחלק א’: כתבי רב”ש, כרך ב’, מאמר “מהו “לחם רע עין” בעבודה”

  • כל העבודה שלנו היא בקו מאוד דק שרק בו אנו צריכים לפסוע, אחרת הסטייה הקטנה ביותר יכולה להוביל אותנו במשך הזמן למרחק גדול מאוד מהמטרה. הקו הזה הוא “קוב”ה, ישראל ואורייתא חד הוא”, והמטרה הזו צריכה להיות אצלנו מהרגע הראשון על הכוונת.
  • תענוג של השפעה נמדד לפי היגיעה שנעשית כדי להשיג את התענוג, ולמסור אותו לאוהב.
  • כדי להשפיע לבורא נחת רוח וליהנות מזה – שלזה אנו צריכים להגיע, לאהבה אליו, אחרת אי אפשר ליהנות מהשפעה למישהו – אנו צריכים מלכתחילה לבדוק את המטרה, את הסיבה למטרה, את יישום המטרה, לפי הכלים, לפי האורות, איך לממשה כבר עכשיו שלא נטעה ובאיזה מכשיר אני צריך לכוון את עצמי לשם.
  • המתקן, המכשיר שעליו אנו יכולים בטוח לעשות תרגילים, לכוון עצמנו ולהיות בטוחים שעל-ידו היגיעה שלנו מגיעה למטרה הנסתרת מהעין, הוא הקבוצה.
  • אם האדם חושב ב”סוף מעשה במחשבה תחילה” איך הוא מסדר את היחס שלו לחברים, לקבוצה, ליחס אליהם, כמו לבורא, רק שבמקום הבורא הוא לוקח את הקבוצה ועליה הוא עושה את כל הכיוון שלו, היגיעה שלו, הראייה שלו, אז הוא יכול להיות בטוח שאחרי ה”מתקן” הזה ישנה המטרה, ישנו הבורא. שבטוח שבאותה המגמה, הכוונה, היחס שהוא מתייחס למה שנראה לעיניו כקבוצה, כך גם עבודתו מגיעה לבורא.
  • יש לנו את כל האפשרויות בבניית חברה קטנה או גדולה, האנושית כולה, להגיע למצב שכולנו בהתחברות בינינו ב”ואהבת לרעך כמוך”, נגיע ל”ואהבת את ה’ אלוקיך”. וכאן זה בעצם כל יישום המטרה, יישום העבודה.
    המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 10.1.2011

Monday, 10 January 2011 אין תגובות »

12.JPGחלק א’: כתבי רב”ש, כרך ב’, מאמר “מהי סעודת חתן”

  • כל הבריאה נקראת “כלה” – אותו החומר שאנו צריכים להעלות לגובה הבורא. ובכל פעם שמתגלות בעיות בחומר העכור שלנו, עלינו להבין שאנו לא צריכים לבטל אותו אלא לקדש אותו, וכך כל פעם לעלות בעזרתו למעלה.
  • תוספות העביות מהחומר שמתגלה, הן שבונות לנו את סולם המדרגות.
  • תהליך העבודה הוא פשוט, ולאדם נשאר רק לזרז את הזמנים. לכן ב”ריקוד” הזה – שפעם לא מסכימים לקבל את הרצון לקבל שלנו כלפי המטרה, שהוא נראה מכוער, ופעם שכן מבינים שצריכים לקבל אותו ולתקן אותו ב”תכשיטים”, ביגיעה גדולה – מגיעים ל”אמונה למעלה מהדעת” – השפעה שיותר חשובה מקבלה, ל”סעודת החתן”.
  • באופן כללי יש לנו תמיד 3 מצבים: 1- כוחות הפירוד, שכינתא בגלותא. תחילת הבירור, זמן הגלות. 2 – עבודת ה”כלה”, שצריכים לכסות וליפות אותה. 3 – כשמגיעים בעבודה הזאת, ב”ריקוד”, “לסעודת החתן”.
  • בכל מה שהאדם עוסק בעולם הזה, זה נקרא דרגות דומם, צומח וחי. אם יש לאדם מחשבה על מהות ומשמעות חייו, הוא כבר נמצא בזמן ההכנה.
  • גובה המדרגה מורכב מהאגו שמתווסף, בתוספת העלאת חשיבות ההשפעה מעליו.
  • במדרגה הבאה האדם נמצא לרגע אחד, ותוך רגע הכל עובר. ואם האדם לא מאתר מיד את הרצון לקבל החדש, הוא כבר נמצא בירידה.
    המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 9.1.2011

Sunday, 9 January 2011 אין תגובות »

3465.jpgחלק א’: כתבי רב”ש, כרך ב’, מאמר “מהם הכוחות, שצריכים בעבודה”

  • אנחנו עושים הרבה מאוד יגיעות, ובכל פעם שאנחנו נותנים יגיעה, אנחנו צריכים להגיד ש”אם אין אני לי מי לי”, ולתת כל מה שרק אפשר בלהתייגע, ולברר איפה להתייגע – באיזה מקום, בחיבור עם האחרים, איפה שהייתה השבירה, במקום השבור, ולהשתדל לחבר את המקום הזה, שיהיה שלם, שנהיה כולנו “כאיש כאחד בלב אחד”, בערבות, כלומר בחיבור המערכתי השלם.
  • אחרי כל היגיעה מגיע הייאוש, החיסרון החדש. כל השלבים חייבים להצטבר באדם בהדרגה, עד שמגיע הייאוש הגדול מכוחותיו, ואז מתפרץ בו שער הדמעות בבקשה ובצעקה הנכונה, עד שהוא רואה שלא הוא זה שעושה את הפעולה, אלא האור עושה את הפעולה ומשלים לו את המבוקש. שהאור מחבר אותו עם האחרים לכלי אחד, ואז מתגלה בכלי אחד הזה האור השלם, תכונת ההשפעה השלמה, הבורא, והוא סוף-סוף מגיע למציאה.
  • הבורא הוא החוק הקבוע, הכוח הקבוע, שלמות, נצחיות, קביעות – אין בו שינויים. והכול תלוי בי – בהתאם לאיזה צד שאני מסתובב אליו, אני מקבל כוחות כדי להגיע למטרת הבריאה.
  • הסימנים החיצוניים למתן היגיעה הנכונה, זה שאנחנו משתדלים להראות לאחרים שאנחנו משתדלים.
  • עשיית דבר עבור עצמך מביאה לתענוג מפירות היגיעה אך לא מהיגיעה עצמה. לעומת זאת עשיית דבר עבור הזולת מביאה לתענוג, הן מפירות היגיעה והן מהיגיעה עצמה.
  • החשוב ביותר בדרך ההתפתחות הרוחנית, הוא לשמור על עקביות – “חוץ מצא”, כלומר תעשה הכל, חוץ מלעזוב.
  • אנו לא צריכים לדאוג כל-כך לאילו מצבים אנו נכנסים. בסך הכל, בכל המצבים אנו צריכים להיות מכוונים לכיוון אחד, ולקבל את כל הדברים כמכלול אחד – אין חשוב יותר וחשוב פחות.

 dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

רשימות משיעור הקבלה היומי – 3.1.2011

Monday, 3 January 2011 אין תגובות »

sirtut.JPGחלק א’: כתבי רב”ש, כרך ב’, מאמר “מהו מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת בעבודה”

  • העולם שלנו מתקיים לפי זמנים, כלומר שאנו לא צריכים לפעול, אלא החיים מתגלגלים מעצמם – מהלידה ועד המוות. כשאנו מקבלים בצורה הזו את ההשגחה, שהיא מגיעה מאליה, אנו נקראים דרגת החי.
  • אם אנחנו מתחילים להתאמץ למשוך עלינו את האור המחזיר למוטב, שזה יכול לקרות רק בקבוצה – היכן שאנו רוכשים את כלי הנשמה, שאיתו אנו פונים לבורא ומקבלים ממנו עזרה, אז אנחנו מתחילים לראות אחרי כל המקרים, האירועים, המחשבות, הרצונות, המקרים שקורים לנו, איתנו, בנו, או דרך כל אחד מבחוץ – שזה בא מהבורא. מהסיבה האחת.
  • הסיבה האחת מביאה לנו כל המקרים האלה דרך הזולת, כדי שאנחנו נתעלה מעל הזולת, נתקשר אליו, ונעשה חשבון עימו. וכשאנחנו מתחילים להתעלות מעל ההשגחה הראשונה להשגחה השנייה, אנחנו מתחילים לעלות מ”בתוך הדעת” ל”למעלה מהדעת” – היכן שאני צריך לעבוד נגד השכל, הרצון, האגו שלי.
  • ההשגחה השלישית היא שאני מגלה שכל העולם בא לשמש אותי, שהעולם הוא כלי הבורא, שאני מגלה בעולם את ההנהגה וההשגחה שלו. וההשגחה הרביעית היא שאנו מרגישים שהשגחת הבורא כוללת גם אותנו.
  • כך, במנות של 7 ימים, אנו משיגים את תיקון הנשמה שלנו. וכל שבוע נותן כוח, בסיס חדש לשבוע הבא, לברר את היחס שלנו ל”טוב ומיטיב” ול”אין עוד מלבדו”, וכך אנחנו מגיעים ל”שבת שבתון” – גמר התיקון.
    המשך קריאה »