קבלה לעם היום

חלק א’: ספר הזוהר – קטעים נבחרים, פרשת נח, אות רע”ג

• אנו קוראים את הזוהר כדי להתחבר יחד, בלב ובנפש; שהרצונות שלנו – הלבבות, יהיו מחוברים כאחד, לפי מחשבת הבריאה.
• עד כמה שנצליח להתחבר, נהיה שם; בתוך החיבור נבין מה כתוב בזוהר.
• על-ידי הקריאה בזוהר נוכל להתחבר, ועל-ידי החיבור, נבין מה שאנו קוראים.
• כל ההבחנות – “אבן שתיה”, “מצבה”, “בית המקדש” וכו’, הן תכונות הקיימות בתוך האדם; אנו צריכים להשתדל לאתר אותן בנו, ומהתמונה החיצונית, עלינו לחדור לרמת היחסים בין הכוחות הללו.
• מצד האלוקים, הבינה, אנו מגלים את התכונות שבנו, ומתחילים לעבוד עימן, לסדר אותן ולהגיב בעזרתן בחזרה לאלוקים.
• תיקון הגוף – תיקון הרצונות; תיקון הלב – שכל הרצונות הללו יהיו מכוונים בעל-מנת להשפיע.
• “חצות הלילה”- מצב של החושך העמוק ביותר, של חוסר אונים.
• “צדיקים”, “הקב”ה”, “בית המדרש” – אנו בונים את ההבחנות הללו פנימה, בתוכנו; ברוחניות לא קיים דבר – עד שהאדם לא בונה מתוך הרצונות, התכונות והכוונות שלו, “מקום” – רצון שמקבל ציור מיוחד, הוא לא קיים.
• “האדם עולם קטן” – העולם זה כל מה שהאדם מתאר בתוכו; אין עולם – העולם זו תמונה מוגבלת, שהאדם מסוגל להרכיב מכל התכונות והכוחות הפנימיים שלו.
• בזוהר, אף פעם לא מדברים על אדם לבד; אדם לבד לא יכול להיות בזוהר.
  
• אנו רוצים לגלות את המצב הנכון; אני רוצה לגלות את האמת – שום דבר לא משתנה, משתנה רק הכוונה שלי, הראייה שלי. כעת אני רואה את המציאות כמרוסקת, כחורבן, ומתוך זה אני מתחיל להרכיב ערכים, תכונות, הבחנות חדשות, ולסדר את כל העולם.
• אין מקום, קיום, הרגשת המציאות, אלא בתוך הרצון; חוץ מהרצון שלנו לא קיים כלום.
• “שפת הענפים” – חלקי הרצון הניתנים לתיקון הם תכונות, כוחות, ערכים, המכונים בשמות הדומים לשמות המתוארים בשכבת הרצון התחתונה שלא משתנה.
• בסופו של דבר, ספר הזוהר עוסק בנקודת המגע בין הכוח המקבל – אני, ובין הכוח המשפיע – הבורא, ואני מברר באיזו מידה ואופן אני יכול להיות קשור עם הכוח העליון.
• אנו לא מסוגלים לחבר בהרמוניה את שני הכוחות – קבלה והשפעה, לפני מעבר המחסום.
• “כתיבת ספר תורה” – גילוי הבורא בנברא, כתוצאה מהעלאת הרצונות מרמת ה”עור”, לרמת ה”בשר” – התכללות מלכות ביסוד.
• “צבעי הקשת” – הארת חכמה שבבינה, במלכות, במידה שמלכות יכולה להתאים את עצמה לתפארת.
• אם אני דואג לעתיד, סימן שהרצון לקבל שלי עובד, ולא הרצון להשפיע.
• ספר הזוהר מחבר אותנו, כי הוא נכתב על-ידי קבוצה שהייתה בחיבור אחד מיוחד, ולכן אם אנו מתחברים סביב הזוהר, נרגיש את עצמנו מחוברים יחד, ויהיה לנו כוח להשפיע לעולם את ההבנה שההצלה היא בחיבור.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות  ס”א, שיעור 27

• בעליית מלכות לבינה, אנו רואים בפעם הראשונה העלאת מ”ן; מלכות עולה לבינה, מכניסה בה חיסרון, וכתוצאה מכך בינה מצטמצמת.
• האורות שיוצאים בדרך, מתרשמים, מצטמצמים, תופסים ביציאתם רשימות; הרשמים מהיציאות הם החשובים ביותר.
• החלק המצומצם לאחר צמצום ב’, הוא עיקר הבריאה.
• “סוף מעשה במחשבה תחילה” – כל פעולה רוחנית, בכל מדרגה, היא אותו הבורא שמתלבש במדרגה זו, כדי לבצע פעולה, על-מנת להגיע לגמר התיקון, בהתאם למה שהוחלט מלכתחילה.
• כל פרצוף הבא, הוא לבוש על הפרצוף הקודם; הפרצופים מסודרים כך, כגלדי בצלים, והפרצוף הפנימי ביותר הוא הגבוה ביותר.
• “דומם” – ללא תנועה מעצמו.
• מקום העולמות: למעלה מפרסא – מקום עולם האצילות; תפארת – בריאה; נצח, הוד, יסוד – יצירה; מלכות – עשיה.
• עולמות בי”ע – עולמות דפרודא, נפרדים מהאור; עולם אצילות – אצלו, יש לו אור – גילוי האלוקות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם: “תכונתה של חכמת הנסתר בכללה”, שיעור 5

• “דומם” – רצון להישאר באותו המצב, חוסר רצון לשנות את התכונה שלו, ללא קשר לפעולתו החיצונית.
• “צומח” – יש בי כוחות הפועלים בי כדי לשנות את התכונות שלי, לקנות בכל פעם דברים יותר מועילים, מהמצב הקודם למצב הבא; הפער בין הרצוי למצוי דוחף אותו לשנות את מצבו.
• הדומם קיים בכל היקום, והצומח, החי והמדבר קיימים רק על כדור הארץ – היכן שיש אדם – תכונה מיוחדת הרוצה להשתנות.
• ההבדל בין דומם וצומח הוא ההבדל המהותי; לאחר מכן זו התפתחות טבעית. המקבילה הרוחנית לתהליך זה, היא התפתחות הנקודה שבלב מתוך האדם.
• הרצון לקבל שנברא הוא דומם, והרצון להתפתחות – הצומח, זה כוח הבורא שבו – ט’ הראשונות שבתוך מלכות.
• כוח הצומח – כוח השינוי, מנוגד לכוח הדומם, והם נמצאים במלחמה פנימית ביניהם.
• גובה האדם נמדד במידה שהמטרה שלו גבוהה יותר, ובהתאם לזה הוא מוכן לסבול ולחכות יותר כדי להגיע אליה, תוך ביקורת ובדיקת כדאיות תמידית, והשקעה בכל רגע ורגע.
• אם מטרתי היא להגיע להשפעה, אני כלל לא שואל על התגמול.
• תענוג מהשפעה – תענוג מזה שאני שייך לעליון, מזה שאני דומה לו.
• נותנים לך חברה ורצונות גשמיים, ולעומתם “נקודה שבלב” וחברה רוחנית, ואתה רק צריך לברר מה חשוב יותר.
• בעולם שלנו, רגש ושכל הם שתי התפעלויות שונות – השכל כאילו אובייקטיבי והרגש כאילו סובייקטיבי, אך ברוחניות שניהם הופכים לאחד, כי ברוחניות עוברים ל”קו אמצעי” – חיבור הרצון לקבל והרצון להשפיע יחד.
• כל העליות שלנו הן על-פני החסרונות שנשארים; כל ה”פטנט” של הבורא, הוא שאף-פעם לא תמלא את עצמך; מלכות נשארת ריקנית, כי היא רצון לקבל בצורה ישירה, ועל-פניו אתה בונה חלל חדש – חלל של השפעה – “איך אני ממלא את הזולת”, שהתענוג שהזולת ירגיש יהיה המילוי שלי.
• דווקא בגלל שהרצון לקבל נשאר ריק, ומעליו אני בונה השפעה, אני מגיע להרגשת תענוג נצחי.
• “דיין” – מי שנמצא מעל הפיצול בין רגש ושכל, ולכן מסוגל לשפוט את המציאות בצורה בלתי תלותית – “אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”.
• כל הרגשה בתוך הרצון זו העתקה מהבורא.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”