קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך ב’, מאמר “מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה”

• “להיטיב לנבראיו”, זה נקרא להביא את הנברא לדרגת הבורא.
• בבורא יש שתי ההבחנות שאנו צריכים לרכוש – שלמות ועצמאות. כלומר אנו צריכים להיות עצמאיים כמוהו, וחוץ מזה, שתהיה לנו היכולת להשיג בעצמנו את אותה הדרגה שבה הוא נמצא – הטוב והמיטיב.
• אין שום דבר חדש בבריאה, אלא העבודה שלנו היא בירור האמצעים והרכבתם בצורה הנכונה.
• שום דבר לא נברא לחינם ולכל דבר יש מקום, ואנו רק צריכים ללמוד איך לחבר את כל הדברים האלה במלואם, בהרמוניה.
• מה שחדש בבריאה הוא שאנו משיגים את הידיעה, את ההשגה, את השלמות – את היחס של “טוב ומיטיב”, האהבה שמתגלה לנו מהבורא, הדאגה שלו. בקיצור, כלפינו אנו נמצאים בגילוי, בהשגה. וכל השלבים שאנו צריכים לעבור נקראים שלבי גילוי ההשגחה, ההנהגה, היחס של הבורא אלינו. זו הדרך.
• אנו צריכים להודות על זה שאנו נמצא בקשר ולא בניתוק מההשגחה העליונה. ולא חשוב לנו איזו צורת השגחה מורגשת בנו – רעה או טובה, אם יש בנו את נקודת החיבור – שישנו הכוח העליון, והוא ברא אותנו והוא רוצה שאנו נתקדם מתוך כל האנושות.
• החיסרון לרוחניות יכול להתמלא רק אם הוא יעבוד בצורת השפעה. זה חסרון מסוג אחר, שיתמלא רק אם הוא ירגיש שמתוכו יוצא השפע, כמו הבורא – שהוא גורם השפעה למישהו זר.
  
• אני צריך להתייחס לרצון הזה החדש שמתעורר בי כמו לאיזו בריאה חדשה, ולא שאני ממשיך את החיים שלי איתו כרגיל – זה לא ילך. לכן מביאים אותי לקבוצה, למורה, ללימוד, לכל השיטה שבעזרתה אני אבין שאני צריך עכשיו לעבוד על הבריאה החדשה.
• חכמת הקבלה מיועדת כולה רק ללמד את האדם איך לתקן ולגדל את הרצון לרוחניות בצורה הנכונה, האופטימאלית, הטובה ביותר. ואז אני צריך לראות שיש לי מורה, ספרים וקבוצה הנמצאים לרשותי, ואז אני צריך ללמוד איך אני מסדר אותם כלפי. אני לומד כאן להתחייב לאמצעים האלה ולהשפעתם על הרצון שלי – הכל לפי הסגנון החדש של המדרגות הרוחניות, ולא לפי איך שהייתי רגיל בחיים הקודמים שלי.
• אין לאדם יותר, אלא רק לסדר על עצמו את השפעת הסביבה.
• הרצון החדש זה היחס שלי להתפתחות הפנימית שלי. כל אותן הנטיות, הרצונות, הכוונות, המשיכות שלי למשהו שקיים למעלה מהחיים הגשמיים, הבהמיים, הארציים הרגילים. זה נקרא “הנקודה שבלב”.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות צ”ד, מאמר “מוליך החמורים”, שיעור 5

• בקריאת הזוהר עלינו לזכור שאנו מתעסקים באמצעי החזק ביותר להתקדמות הרוחנית, שזה המאור המחזיר למוטב. לכן בזמן הקריאה עלינו להשתדל לראות מה חסר לנו ואת זה לדרוש.
• “העלאת קורבנות על המזבח” – מקרבים חלקים מדרגות דומם, צומח וחי שבנו, לעל-מנת להשפיע לבורא.
• “כלבים” – הבחנות טמאות בנו שעדיין אנו לא יכולים לתקן.
• “פני כלב” – רצון לקבל שאי אפשר לברר.
• שפת הזוהר יכולה מצד אחד להיות יותר פיוטית ורחוקה משפת המדע, ומהצד השני היא יותר קרובה לטבע האדם – כי אנו בעלי רגש, רצון לקבל, רצון ליהנות. לכן הביטוי הזה הוא יותר קרוב לנו, ולכן מבחינת קידום המאורות, הזוהר יותר מוצלח מכל כתב או שיטת אחרת להגשת החומר.
• מהבורא אנו לא זוכים לשום שינוי, אלא בהתאם לכמה שאנו משתנים כלפי החוק הטוב והמיטיב, ההחלטי, הקבוע, כך אנו זוכים לתגובה. לכן אם אנו יודעים את כל המרכיבים של הרצון, החיסרון, של המערכת, על כל התנאים והמרכיבים שלה, אנו יכולים לדעת מראש איזו תגובה תהיה מהעליון.
• העיקר בשבילי הוא לא לזכור את השמות, אלא להשתדל בזמן הקריאה כל הזמן לאתר לעצמי את התמונה הנכונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’, חלק ח’, אות נ”ט או”פ, שיעור 33

• שום פרצוף בעולם האצילות לא מתפקד, אם אין לו נוקבא מנקודים שמסדרת אותו.
• עולם האצילות “בולע” בתוכו את עולם הנקודים ומשתמש בכל החלקים שלו כנוקבאות, כחלקים החסרים שאין ברירה, אלא לקחת אותם ולעבוד איתם.
• אם אנו מסדרים את מבנה האצילות בצורה הנכונה, אנו מתקנים את הזו”ן, כי אם אנו מסדרים את הג”ר, את הראש, הזו”ן יסתדרו מאליהם.
• ישנן מספר סיבות להימצאותן של נוקבאות בראש: 1- ללא נקבה בראש אי אפשר לתכנן משהו בגוף. 2- בצמצום ב’, נוכחות מלכות למעלה היא חובה, כי בלי זה אנו לא מתקנים את המלכות. 3- החסרונות של גמר התיקון חייבים להתגלות בראש, בסוד “סוף מעשה במחשבה תחילה”.
• כל התיקונים שלנו הם על אור חסדים, וגם כאשר החכמה מתגלה, היא מתגלה בל”ב נתיבות חכמה בלבד.
• כל עולם האצילות בנוי כדי שאנו נדרוש קודם את גילוי ההשפעה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “תכונתה של חכמת הנסתר בכללה”, שיעור 2

• כוח אחד עיצב את כל הבריאה ונמצא לפני הבריאה, בזמן הבריאה ואחריה – בכל המצבים. וזה שאנו יכלים לדבר עליו בכמה גישות, זה מעיד על חוסר השלמות שלנו.
• “אחד” – שאין כוח אחר הפועל מלבדו. “יחיד” –  שמתאחד בכל הפעולות הללו, ואין לו כוונה אחרת חוץ מזה. “מיוחד” – אפילו שהפעולות האלו נראות לנו שונות ולפעמים הפוכות, זה אך ורק מפני שאנחנו נמצאים במצבים שונים והפוכים ממנו. ובמידה ואנחנו הולכים ומתקנים את עצמנו, אז כל ההבחנות הללו מתחברות יחד למושג “אחד”.
• המושג “אחד” מצביע על שלמות ההרגשה, שלמות ההשגה.
• בעולמנו אנו רואים רק תופעות, תוצאות מפעולות העליון, אך הקשר ביניהן מגיע רק מהכוח העליון הזה, שהוא אחד כלפינו. יש מוח אחד ודרכו כולם מתחברים, יש ידיים, רגליים וכולם מתחברים דרך המוח, וכך גם אנחנו דרך כוח העליון.
• בטבע יש כוח החכם, המרגיש, השולט שנקרא “אחד”. אם לא כוח הזה, ודאי שכל אחד מאיתנו היה לגמרי לא מחובר עם האחרים. וכיום, כשהכוח הזה מתקרב, “נוחת” עלינו, אנחנו מרגישים שאנחנו מחוברים יותר, אך כלפינו זו צרה – אנחנו לא רוצים להיות מחוברים.
• המקובלים אומרים לנו – תחשבו שאתם מחוברים בגלל שהוא מתקרב. אם עכשיו תתחילו להגדיל ביניכם את החשיבות בקרבתו, בלגלות אותו, אז תתחילו להתייחס לקרבה ביניכם כאל אמצעי להתקרב אליו בחזרה. כלומר להפוך את האמצעי למטרה ואת המטרה לאמצעי.
• במידה שאני דוחה את האחרים אני דוחה אתה הבורא וכתוצאה מכך אני מרגיש ממנו רע. ובמידה שאני רוצה לקרב את האחרים יחד, אני מרגיש מהבורא טוב.
• רק על-ידי פעולה במישור בינינו, אנו יכולים להשפיע על הבורא – זאת כל חכמת הקבלה.
• לקרב את הסביבה אליך נקרא שאתה מקרב לעצמך במשהו את הרצונות והמחשבות של כל בני העולם, ומרגיש אותם קרובים אליך כמו הרצונות והמחשבות של הילדים שלך, עד שבסופו של דבר תרגיש שכולם זה אתה. ובנטייה הזו להתקרב אליהם אתה מגלה את הכוח העליון שממלא את החלל ביניכם – זהו המקום שבו הבורא מתגלה.
• מי שאשם בדברים הרעים המתרחשים בעולם הם אנחנו, בעלי השיטה. העולם לא אשם – הם לא יודעים ובחיים לא יידעו איך להתחבר, או לגלות זאת בעצמם. לכן הפתרון הוא רק אצלנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“