קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, פרשת נח, אות שמ”ח

• בזמן שאנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים להשתדל להיכנס ממש פנימה; להתנתק ממה שאני, ולהשתדל לבנות את התמונה בעזרת כל האפשרויות שעומדות לפניי.
• אנו צריכים לתאר בכל האפשרויות והפנטזיות שלנו, שהזוהר מדבר על העולם החדש שלי, בו קיימים רק שני כוחות – ימין ושמאל, וביניהם אני – קו אמצעי.
• עלינו להשתדל לאתר בתוכנו את הכתוב בזוהר; לא חשוב כמה אנו מצליחים, חשובה ההשתדלות.
• בתחילתה של כל פעולה שאנו מבצעים, אנו לא יכולים לזהות אם היא נכונה או לא, האם החשבון שלנו הוא בסדר או לא; דבר זה מתגלה מחצי הפעולה והלאה, כי רק כאשר האורות נכנסים לכלים, אנו יכולים להבחין בכוונת הפעולה המקורית.
• רק בלמעלה מהדעת, בהתכללות בעליון, שהעליון יהיה לי לראש, ניתן לבצע בביטחון את הפעולה הנכונה.
• הסברה שהעולם מתפתח בהרחבה היא מוטעית, כך מצייר לעינינו האגו שלנו. השורש הוא קו דק שעובר בכל המציאות בפנימיותה, ולכן על כל אחד מאיתנו לחפש בתוכו מצב פנימי יותר.
• ספר הזוהר הוא הספר שהעליון מציג לי, בדומה להורה הפועל כלפי התינוק; ובדומה לתינוק המתפתח, נגלה באותו הטקסט הבחנות וקשרים חדשים. זו כל העבודה.
  
• הזוהר דורש את הרגשת החום, החיבור הפנימי בין כולם; זה צריך להיות הבסיס ההכרחי, שמתוכו אנו נכנסים פנימה.
• בעת קריאת הזוהר, עלי להיות כדיין מצד אחד, ומהצד השני, לראות איך ה’ פועל בי.
• עלי לקרוא את הטקסט, בדומה לצורה בה אני מאזין למוזיקה – להשתדל להרגיש היכן כל מילה ומילה נמצאת אצלי.
• ההבחנות הן הבחנות רגשיות, לכן אין טעם לנסות להבין אותן בשכל.
• העיקר בעת קריאת ספר הזוהר, הוא לא לקשור אותו עם מציאותי הנוכחית.
• בכל מדרגה או מצב, אפילו הקטן ביותר, נמצא כל ספר התורה – “כלל ופרט שווים”; לכן אני יכול לקרוא בכל מצב, בכל מקום בספר, ולמצוא את עצמי שם.
• העיקר הוא להתמיד ביגיעה בזמן הקריאה, בדומה לתינוק שלא מפסיק להתייגע אפילו לרגע.
• אין לנו ולעולם דבר מלבד הזוהר, כדי להתקדש ולהתקדם.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות ע”ה, שיעור 31

• עולם הנקודים – בינה שרוצה להשפיע למטה רק את תכונת ההשפעה שלה – רק לרצון לקבל דהשפעה, ורק לאור דהשפעה, עבור חלק המלכות שרוצה את זה, ומוכן להסתפק בלהשפיע על-מנת להשפיע.
• החשבון על האח”פ הוא תמיד לא להשתמש בו, לבטל אותו כביכול לדרגת להשפיע על-מנת להשפיע.
• אח”פ דכתר מתפקד רק כחלק המעביר את האורות שנמצאים בגלגלתא-עיניים דכתר, לאבא ואמא.
• להיות בקטנות זה מאמץ אדיר – להסתפק בחלקו, להיות שמח בחלקו; יחד עם זה יש לו כלי קבלה גדולים המורגשים בו ולעומתם אור גדול, והוא שמח שיש לו כוח מלמעלה שנותן לו להסתפק בדרגתו.
• קטנות יכולה להיות רק כנגד גדלות; רק בתנאי שאתה יכול לוותר על הכול, אתה נקרא קטן.
• בין בינה ללא חכמה; לא קיים במציאות אור חסדים- הנברא שרוצה להיות דומה לבורא, ויש לו בזה סיפוק, אותו הסיפוק מכונה “אור חסדים”.
• הכניסה למצב קטנות היא בכוונה תחילה, להגיע מתוכו למצב גדלות; אך בעת הכניסה למצב זה, ההרגשה צריכה להיות כאילו שלעולם לא תהיה גדלות.
• “נזיר” – מי שנמצא כבר במצב גדלות, אך לפי תפקידו מחויב לתפקד כ”חפץ חסד”, ולא עושה זאת מתוך חולשה.
• אף מדרגה לא יכולה להתקשר למדרגה הבאה, אלא דרך האח”פ שלה; בנוסף, על-ידי חיבור אח”פ דעליון לגלגלתא-עיניים דתחתון, מתקיים קשר בין הפרצופים, ההכרחי לתהליך העלייה ממטה למעלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם: מאמר “הסתר וגילוי של פני השי”ת”, שיעור 1

• הרצון לקבל תמיד מעמיד את האדם במצב של לסבול כמה שפחות; זהו כוח הגנתי שתמיד פועל.
• כיום, כשאנו נמצאים במצב שבו אנו חייבים לגלות את הבורא, ולכן חייבים לגלות תחילה את ההסתרה, אנו מתחילים לגלות מדוע רע לנו – בגלל הסתר הבורא.
• ניתן לדבר על הסתרה, רק כנגד הגילוי; אין אחד ללא השני.
• “גלות” – גלות בהסתרה מהבורא; “גילוי” – גילוי שהשפעה זה טוב.
• לא קיימים גלות וגאולה, הסתר וגילוי, מחוץ לפנימיות האדם; אם תיקנתי את עצמי, אני שרוי בכל טוב, ולהפך.
• חושך, הוא כבר המצב לפני הגילוי, הרגשת הגלות לפני הגאולה.
• הסתר אחד – כאשר האדם מודע לכך שהוא נמצא במצב ההסתרה לעומת מצב הגילוי הנכון, ולא תולה את הרגשתו הרעה בבורא, אלא בעצמו, אך לא מסוגל לשנות את מצבו.
• אף פעם אין עונש; תמיד זה מכוון לעתיד, כדי לקדם ולכוון אותי; הייסורים מתגלים במקום שבו אוכל לתקן את מצבי ולהיטיב עם עצמי, בדומה להרגשת השריפה בעת המגע עם האש.
• הבעיה היא שהאדם לא רוצה להשתנות; לשם כך הוא זקוק לחברה, סביבה שתשכנע אותו שהוא צריך להשתנות.
• הסימן לתיקון הוא בזה שאני מגיע לטוב; שהבורא מאיר, שאני נמצא איתו “פנים בפנים”.
• הבקשה לתיקון היא לא כדי שיהיה לנו טוב, אלא כדי להגיע לתיקון.
• “יגעתי ומצאתי” – אם אתה נותן יגיעה נכונה, אתה מוצא.
• לעולם לא יתקבל מילוי בכלים הקיימים; בעזרת הכלים הקיימים עלינו לבנות כלים חדשים – כל השפעה, ובהם נרגיש את המילוי.
• פנייה לחברה – אדם שנמצא בחוסר אונים, מגלה שיש סביבו אנשים שיש להם “לב טוב”, ואת כל מה שהוא צריך; כל מה שעליו לעשות זה רק לפנות אליהם, לבקש להראות את עצמו כמצפה לעזרה; הוא יודע שאם יפנה אליהם בביטול עצמי, הוא יקבל את העזרה, ויודע שבצורה הזו שהוא מבטל את עצמו כלפיהם, הוא בטוח מצליח.
• על האדם להתכלל בחברה כגרעין הנרקב באדמה, ומקבל ממנה את כל הדרוש לו לשם התפתחותו; בדיוק במידה שהוא מבטל את עצמו, היא יכולה להשפיע עליו.
• הבחירה החופשית היא רק מתוך האדם כלפי החברה, ולא להפך.
• החברה יכולה להוות עבור האדם רק את כוח הבירור; את כוח התיקון עליו לבקש מהבורא.
• החברה היא אח”פ דעליון שלך; אם תתחבר אליה, תעלה לגלגלתא-עיניים דעליון – לבורא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”