קבלה לעם היום

חלק ראשון

• כל אחד ואחד עושה לעצמו מדרגות וגדרים; באור העליון אין הגדרות הקבועות מראש – נותנים לאדם תנאים (רשימות), ומהם הוא צריך לבנות את המצב הבא שלו.
• “דעת תורה” – התקדמות האדם כתוצאה מהחשבתו את המדרגה העליונה לו, ומוכנותו לבטל את עצמו כדי להגיע אליה.
• “דעת בעלי בתים” – התקדמות האדם באותה המדרגה.
• לוקח הרבה זמן עד שהאדם מגיע להבנה שמטרת הבריאה היא להיות כמו המשפיע, הבורא.
• אם האדם באמת רוצה להגיע להשפעה, הוא מגלה שקיימת הסביבה הנכונה לידו, על-מנת שיוכל לפנות אליה ולהשתמש בה כדי להגיע להשפעה בלבד.
• עלי לפנות לסביבה רק כדי לקחת ממנה כוחות להשפעה, ולחפש הזדמנויות כיצד להשפיע לה, כי מהשפעה לזולת מגיעים להשפעה לבורא.
• כתוצאה מהשתדלותי לעשות זאת, נפתח בינינו מימד שהיה נסתר ממני עד אותו הרגע, ובו אני מתחיל להרגיש חיים רוחניים.
• אם האדם באמת משתוקק להשפעה, הוא מרגיש חוסר תמיכה, חוסר כוחות וחוסר דלק, וכתוצאה מכך הוא פונה לכוח העליון – המשפיע, שהוא היחיד שיכול “להשתיל” בו את תכונת ההשפעה.
• דבר זה מגיע מתוך זה שהאדם שם לעצמו בפנימיותו, הגדרות נכונות לרוחניות, למטרתו.
  
• ללמוד חכמת הקבלה – לקבל מהבורא כדי לעשות לו נחת רוח. כל מה שעושים לקראת זה, נקרא “שלבי הלימוד”.
• כל אחד קולט את הכתוב בספרים לפי דרגתו.
• לעומת כל השיטות האחרות, בחכמת הקבלה לא ברור לאדם מה עליו לעשות, כי זהו לימוד תכונת ההשפעה. זהו דבר שלא נראה לעין, והגוף לא משתתף בזה בכלום, כי ההשפעה היא בכוונה הנכונה מעל הרצון הפנימי, בתוך הלב.
• עלי להרחיב את הלב על-ידי האור העליון ולעבוד בו כמו במפעל – לעבוד עם הרצונות, לבדוק, לערבב. דבר זה לא נראה לעין, ולכן חכמת הקבלה מכונה “חכמת הנסתר”.
• המבחן שלי להתקדמות, הוא שאני לא דורש לעצמי יותר מחיבור עם החברים.
• אנו צריכים לחפש הבחנות חדשות למרות שאנו מרגישים שאין לנו שום דבר – לבוא, להשתתף, ללמוד ולפעול.
• כתוצאה מהמאמצים המרובים, האדם מגיע לדרישות הנכונות כלפי עצמו; לסדר את עצמו בצורה הנכונה כלפי כל האמצעים, שישפיעו עליו בצורה המועילה ביותר.
• המטרה של היגיעה שלי בכל רגע, צריכה להיות שהאור ישפיע עלי.
• כל השבירה היא כדי לתת לנו יכולת להיות עצמאיים, גדולים.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: “פתיחה לפירוש הסולם”, אות ה’

• אין אור בלי כלי – האור הוא תופעה המורגשת בתוך הכלי.
• ב-ג’ הבחינות הראשונות אנו מרגישים מה בא אלינו, ורצון האדם, ה”אני”, נקרא “מלכות” או בחינה ד’.
• גם ג’ הבחינות מורגשות בבחינה ד’, אך הן ללא קשר עם ה”אני”.
• ט’ הראשונות הן תכונות הבורא – בעל הבית, והמלכות היא אני – האורח.
• ב-ט’ הראשונות אני מרגיש כמה שהוא משפיע לי, ובמלכות אני מרגיש כמה אני רוצה להתקרב אליו.
• אם בבחינה ד’ לא היו התרשמויות מהבחינות הקודמות, הנברא לא היה מרגיש שהוא קיים ושיש מישהו מחוץ לו.
• כל העולמות, צמצום, שבירות, תיקונים – הכול בבחינה ד’.
• “זיווג דהכאה” – האדם עושה הכאה עם הכוונה על-מנת לקבל שלו, שתהיה לו כוונה על-מנת להשפיע – הכול מתקיים בבחינה ד’ בלבד.
• אנו מודדים את עצמנו רק כלפי האור.
• 4 דרגות ההבחנה הן כלפי הבושה, כלפי הרגשת הפכיות הנברא מהבורא – הוא האוהב, הטוב, המשפיע, לעומתי – השונא, הרע, המקבל.
• הרגשת הבושה במלכות דאין-סוף והצמצום שנעשה בעקבותיה, נותנים את הכוח להתפתחות מהם ועד גמר התיקון.
• ההבנה שהכול מתרחש בבחינה ד’, מחייבת את האדם לתקן את עצמו, ולא את מה שקורה כביכול מחוץ לו.
• במידה שאני משנה את עצמי, כל העולם משתנה, כי כל העולם זה אני.
• כל אחד מאיתנו לומד איך להגיע למצב שרק הוא קיים.
• כשאני משפיע לאחרים, אני משפיע לעצמי, כדי לקרב את החלקים הללו אלי ולגלות שהתפיסה שלי בכולם זה 10 הספירות שלי, בשליטתי.
• הרשימות נפעלות “מלמטה”, מעצמן, כתוצאה מפעולת הצמצום שנעשתה לאחר שהורגשה הבושה. אנו יכולים להאיץ את התהליך (אחישנה), מתוך ההשתוקקות שאנו מגלים מצידנו.
• תוספת ההשתוקקות מגיעה כתוצאה מ”חפירה” עצמית; אנו מגלים יכולת להוסיף מעצמנו, וזה נקרא “אדם” – אותו הרצון שלא בא מהבורא, ובזה ה”אורח” נעשה דומה ל”בעל הבית”.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”