קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש” כרך א’, מאמר “מטרת החברה – א”, 1984

• האמצעים להגיע למטרת הבריאה, הם החברה ומטרת החברה.
• במאמצים שאנחנו רוצים להתחבר בעצמנו, כלומר לעשות על עצמנו את אותה הפעולה שהאור העליון עושה עלינו בלי לשאול אותנו, אנו מזמינים ממנו כוח שעוזר לנו לעבור את הפעולות הללו ביתר קצב ובצורה הרצויה.
• ישנה שיטה אחת בהתפתחות האדם – שיטתו של בעל הסולם, וכל יתר השיטות הן לא שיטות ההתפתחות, אלא שיטות שנועדו להקל את חיינו בלבד.
• שיטתו של בעל הסולם, היא הדרך איך לעלות במעלות האדם – איך להיות דומה לבורא, ולא להיות בדרגת בהמה – שכולה מנוהלת על-ידי האור.
• “אדם” זו הבחנה פנימית שבנו, שקיימת באדם אך ורק במידת התעוררותו להיות אדם, ואם אין לו את אותה ההשתוקקות הוא “בהמה”.
• התהליך שכל העולם עובר, הוא כדי להגיע לדרגת האדם, וכולם יגיעו לזה, אך תלוי במהירות ובצורה שבהן זה יקרה.
• “יראת ה'” – הכלי שרק בו האדם יכול להרגיש את הטוב והעונג.
• אנו לא מסוגלים להגיע למטרת הבריאה בגלל שינוי הצורה בינינו לבין הבורא – אנחנו המקבלים והבורא הוא משפיע, ולכן אנו לא יכולים להבין אותו. אנחנו חייבים להגיע בדיוק למצב שבו הענפים ישתוו לשורשים, ובינתיים הקשר הוא הפוך.
• העולם הזה הוא המצב היחיד שבו אנו לא מרגישים בושה, מכיוון שהבורא נסתר. במידה שאנו יכולים להיות מוגנים נגד הבושה עם המסך, המגן, הקשר בין האור לכלי נפתח יותר, ואנו מסוגלים לגלות מצבים נעלים יותר – העולמות הרוחניים.
• כל הרעות בעולמנו הן התגלות המצב הבא, אך לא לפי רצוננו.
• אנו נמצאים כל הזמן בקו ההתקדמות; ההתקדמות למצב הבא היא על ידי זה שמגלים לי אותו במעט מלמעלה ואז אני מרגיש בו ייסורים, או שאני מכין את עצמי אליו מרצוני, ואז אני מרגיש בו תענוג.
• לא ניתן להתקדם על-ידי הייסורים, כי על-ידי ייסורים האדם מקטין וסוגר את עצמו באופן טבעי. לכן מה שאנו צריכים זה לקבל הכנה כנגד הבושה – שנהיה מוכנים לקבל את כל האור כרצוי, בעל-מנת להשפיע.
• השפעה לה’, מחייבת אותי ללמוד איך להשפיע לאדם, וכתוצאה מהלימוד הזה אני מגיע להשפיע לה’.
• עלינו לדאוג לפתח את הרצון הזה, ולחזק אותו יותר כרצון משותף של הקבוצה; שכל אחד ואחד יכול לקבל תמיכה מהאחרים, וברצון הזה, ובמסך המשותף שלנו, נוכל לגלות את הבורא.
• את כל הדברים ששייכים למצב הרוחני הבא שאליו אנו צריכים להגיע, אנו מקבלים אך ורק מהקבוצה.
• בתוך הנטייה להתחבר, במגמה הזו, נמצאים כל הבירורים ששייכים להתפתחות הרוחנית, ואם זה לא בתוך הנטייה הזו, זה לא לכיוון הרוחני אלא לכיוון האגואיסטי.
• עלינו לראות את הקבוצה ככלי, כאמצעי היחיד להגיע למטרה.
• כל האנושות תצטרך להתחבר לקבוצה אחת גדולה, ורק בזה נוכל להכין את עצמנו למגע עם האור העליון.
• עלינו לראות את כל מה שקורה בעולם, ככוח המקדם אותנו לחיבור.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: “זוהר לעם”, פרשת “ויחי”, אות צ”א, שיעור 7

• בזמן קריאת הזוהר, האדם צריך לשמור כל הזמן על הכוונה, ואם הוא יכול להוסיף אליה הבנה והתרשמות מהכתוב, שיוסיף, אך אם הוא לא מסוגל לעשות זאת, שישאר עם הכוונה בלבד – מה הוא רוצה להשיג על-ידי הקריאה.
• “עוסקים בתורה” – רוצים למשוך את המאור המחזיר למוטב.
• הייאוש שהאדם לא מסוגל להשפיע הוא ייאוש טוב, מכיוון שעל-ידי הייאושים הללו אנו מעדכנים בכל פעם את הכלים ומכוונים את עצמנו בצורה יותר מדויקת.
• הזוהר הוא חיבור שמפתח את כללות הנשמה, ולעומתו “תלמוד עשר הספירות” מכוון יותר לביצוע פעולות רוחניות פרטיות בפועל.
• אם אני משתוקק לחיבור, אז אותה ההשתוקקות היא כבר המטרה והתשלום בפני עצמם עבורי. זהו כבר סוג מילוי שבו אני בעצם לא דורש כלום חוץ מהיכולת להשפיע, ואם יש לי את נטייה הזאת אני כבר מאושר. זה כאור דחסדים שחייב להביא לשלמות ומעל זה מגלים חסרונות הנוספים – יתר עומק הכלי, ואז אני יכול להוסיף לזה עוד השפעה שלי בפועל.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך א’, חלק ד’, עמוד רס”ז, הסתכלות פנימית, אות נ”ח

• הבורא ברא נקודה אחת בלבד – רצון גולמי, אך כתוצאה מהשפעת האור עליה, הוא מפתח אותה ובונה בתוכה תר”ך רצונות שונים, אשר בהתקשרות מאד מיוחדת ביניהם, הם יכולים לייצב בנקודה את אותה תכונת ההשפעה כפי שיש באור.
• כל ההתפתחות היא לא בנפח, אלא באיכות של אותה הנקודה, עד שהיא מגיעה לאותו המצב כמו התופעה החיצונית שמכונה “אור”.
• האור הוא צורה שברצון.
• “שבירה” – גילוי בחינה ד’, שהיא לא מסוגלת להיות כמו האור. ההשגה הזאת בה היא השבירה.
• ההבחנות שבחינה ד’ מגלה, שהיא לא מסוגלת להיות כמו האור, נקראות “הכלים השבורים”, וכתוצאה מגילויים בא התיקון.
• לדרגת האדם, הרגשת הבושה והבורא חשובים יותר מהרגשת החיסרון והמילוי.
• כאשר לרצון לקבל שלנו יש כבר התכללות עם תכונת ההשפעה, הוא מתחיל להבחין שישנו הנותן ושאיתו הוא חייב להסתדר.
• רק שנעשה שוני בין האור לכלי, נגרמת תנועה.
• אם לא היה הבדל בין הבושה והתענוג, האדם כלל לא היה משתנה, בדומה לבהמה שבה לא קיימים ההבדלים הללו.
• הבושה היא לא להתבייש ממישהו, אלא שאלה על כדאיות התענוג.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות י”ח, שיעור 17

• אי אפשר למסור את מידת ההשפעה מאחד לשני.
• אי אפשר להכניס שני דברים מנוגדים – בינה ומלכות, זה בזה, אלא רק על-ידי השבירה, החורבן.
• הרגשת השבירה – מצד אחד אני נמצא בתענוג, מהצד השני אני יודע שהתענוג הוא רע ולכן אני נמצא בהרגשת הבושה, אך אני רוצה לבטל אותה כדי שאוכל להרגיש את התענוג.
• עלינו לא לברוח מהרגשות הללו, אלא ללמוד מזה, כי בזה אנו מגלים בדיוק את “האכילה השנייה” מחטא עץ הדעת – אני יודע שאסור, אך לא יכול לפרוש מזה. רק מתוך הנקודה הזו ניתן להתחיל לדרוש את המאור המחזיר למוטב, ואז מגיע האור ומביא אותך לגאולה.
• לפני השבירה, כל החלטה להשפעה קודמת לקבלה, ובשבירה התקבלה החלטה שהקבלה קודמת להשפעה.
• “אדם וחווה” הם “בהמה” לפני החטא, ולאחר החטא הם “פרא אדם” – אדם, אבל שלילי. בחלל החדש הזה שהתגלה, הנברא מגלה לראשונה שהוא נגד הבורא – שהוא “האורח” ושנגדו קיים “בעל הבית”.
• הבחירה החופשית שלך, היא להזמין את המצבים הבאים בהקדם הבקשה שלך, לפני שהם יגיעו אליך בצורת ייסורים. אם אתה לא תהיה בהקדם בקשה להביא לך מסך, אז ודאי שהבושה לא תעלם.
• ה”אני” האמיתי יתגלה לך רק בגמר התיקון.
• כשאתה מבטל את עצמך כלפי החברים, זו נקודת ה”אני” שלך” ברגע שאתה מבטל את עצמך כלפי האחרים, אתה נולדת. בכמה שאתה מבטל את עצמך יותר, אתה, האדם שבך גדל.
• הבושה היא חלל חדש, שאותו עלינו למלא רק בגדלות ה’. שזה מחייב אותי לעשות כל מיני פעולות, ולא אכפת לי מה יהיה בכלים, אני רוצה רק בזה “להתכסות” – בהשפעה לבורא.
• רק בקבוצה, בקשר עם האחרים, ניתן לגלות את מה שאנו מדברים עליו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“