קבלה לעם היום

חלק א’ :זוהר לעם, פרשת “תצווה”, אות קלד’, שיעור 9

• בכל אדם בקבוצה יש כוח להשפיע, אבל הוא קטן מאד ולא יגדל יותר באדם מעצמו. הוא יגדל רק בתנאי שהאדם יתחבר לאחרים, ואם הוא מוכן לבטל את עצמו ולראות את חברי הקבוצה כגדולים, הוא יוכל לקבל מהם את הרצונות שלהם להשפיע ואיתו למשוך את המאור המחזיר למוטב שטמון בספר הזוהר.
• ההכנה לקריאת התורה צריכה להיות בחברה, בהתכללות עם האחרים כדי לגבש רצון חדש, ואז נצליח.
• הבורא ברא “יש מאין” ואת כל היתר הוא נתן לנו, כדי שנגדיל את הנקודה שבלב למימדי מלכות דאין-סוף.
• העיקר זה לדרוש כל הזמן את שלמות הכלי, שלמות החיסרון – שיהיה ראוי לתיקון.
• אנו צריכים להגיע לחיסרון, שרק ב”ברכה” מלמעלה הכלי יכול להיוולד, ולא בשום מצב אחר, ושאנו נכללים בכוח הברכה, באיחוד עם הבורא.
• “העלאת מ”ן” – בקשה לכוח ההשפעה.
• בלתי אפשרי לפתח מ”ן לבד, אלא רק בחיבור הרצון המשותף.
• קניית החבר היא בעיקר לאחר שאני מגלה שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה בלי להתחבר איתו, ואז אני מוכן לתת הכל תמורת החיסרון של החברים, מכיוון שללא החיסרון הזה, לא אוכל להגיע למטרת הבריאה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לפירוש הסולם”, אות מ”ז, שיעור 15

• פרצוף צל”ם – ם’ – אבא ואמא, ז’ – ישסו”ת, צ’ – זעיר-אנפין.
• ז”ת דבינה, ישסו”ת, זה המקום המשותף בין העליון לתחתון, זהו המקום שאליו התחתון צריך להגיע לדרוש תיקון ומילוי.
• אבא ואמא – חסדים וחכמה כדי להשפיע; ישסו”ת – חסדים בלבד, שמחכים לדרישת חכמה מהתחתון, בתנאי שהוא ידמה את עצמו לאבא ואמא ויזדקק לחכמה כדי להשפיע.
• מלכות – כלים דקבלה, סך כל הנשמות.
• אם מלכות רוצה להשפיע, היא מעלה לזעיר-אנפין חיסרון למסך דחיריק, כתוצאה מכך זעיר-אנפין נכנס לישסו”ת ונמצא בין אבא ואמא כדעת, ומחבר אותם במידת החיסרון שמלכות מעלה אליו.
• אין לישסו”ת מציאות אם הוא לא מזווג את חכמה ובינה ביניהם.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “הקדמה לתע”ס”, אות ל”ד, שיעור 11

• העיקר הוא למשוך את אור החסדים, וניתן לעשות זאת רק אם אנו עוסקים בתורה לשמה, שלא על-מנת לקבל פרס.
• לימוד – קריאה על פעולות השפעה ורצון להידמות להן, בזה שהאדם משתדל לבצע את הפעולות הללו בקבוצה.
• “גאולה” – אור החסדים”; “גאולה שלמה” – אור חכמה המלובש בחסדים; “קיבוץ גלויות” – גמר התיקון הכללי.
• “גלות” – חיסרון לגאולה, להשפעה.
• “משיח” – אותו האור שמשפיע לכלים שלנו ומושך אותם מקבלה להשפעה.
• אדם יחיד לא יכול להרגיש גלות, שחסרה לו תכונת ההשפעה, מכיוון שתכונת ההשפעה היא על-טבעית ואף פעם הוא לא ירצה אותה בעצמו, אלא רק אם הסביבה “תשטוף” אותו בזה הוא ירצה זאת.
• עם הגעתו לקבוצה, על האדם להבין שהוא הולך להפוך את הטבע שלו, ושיתרחשו בו שינויים על בסיס קבוע.
• המשחק שלי כלפי הקבוצה זה ניצוץ כלפי השכינה; במידה שאני יכול להתחבר איתם, אני מעורר את החיסרון שלי לזעיר-אנפין דאצילות והלאה.
• “ערבות” – התחייבות, שכל אחד מעורר את האחרים. בלי זה אין קבוצה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי רב”ש, כרך א’: מאמר “עניין חשיבות החברה”

• לאורך כל חיינו, קיבלו מהסביבה דוגמאות כיצד להרוויח ברצון לקבל, איך לנצל את האגו שלנו, ואף פעם לא קיבלנו דוגמאות איך לעשות פעולות השפעה.
• מטרת קיום העולם הזה בצורה הזו, היא כדי להביא אותנו למצב שבו נישאר קיימים ברצון לקבל, ובמקביל נהיה בכוונה דומה לבורא.
• כדי להתפתח רוחנית, עלינו לבנות סביבה נפרדת, ולהיות בקשר מינימאלי עם העולם החיצון – לשם הכרחיות בלבד. את הסביבה הנפרדת עלי לטפח, שתשפיע לי נגד רצוני.
• בכל רגע שבו אני נשאר לבד ללא תמיכת הקבוצה, אני נופל.
• ללא השתתפות בקבוצה ובחזון שנקרא “ערבות”, אין לאדם סיכוי להיות רגע אחד ברוחניות.
• כלל תיקון הרצונות וגובה התיקון, בונים באדם את צורת הרגשת העולם הרוחני.
• להיות בסביבה, זה לא להיות בסביבה פיזית, אלא עד כמה אתה משתוקק להיות מושפע מהסביבה.
• אך ורק דרך הסביבה, נקרא שאני נמצא תחת השפעת הבורא, כי “בתוך עמי אנכי יושבת”.
• החיבור הוא הכלי לגילוי הבורא.
• ניתן לתקן את חטא עץ הדעת רק בסביבה.
• “ערבות” – שכל אחד דואג שלא יחסר לשני דבר להתקדמות הרוחנית.
• אם אני דואג, לא למה אני מקבל מהסביבה, אלא אם הסביבה תהיה מחוברת, מובטח לי שהיא תפעל עלי.
• עלינו לעורר את החברים גם בפנימיות וגם בחיצוניות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“