לטפס במעלה העולמות העליונים
“אדם” הוא “עפר מן האדמה” – עפר = מלכות, אדמה = בינה. לאחר שהתחברו שתי התכונות הללו לראשונה, נולד “אדם הראשון”. “אדם הראשון” מכונה כך כי הוא כולל בתוכו את הרצון-לקבל בכללותו, ויוכל בעתיד להידמות כולו לבורא.
“אדם” מלשון אדמה, דומה לבורא.
עוד בשיעור:
• “אדם” הוא חלק הרצון-להשפיע במערכת אדם הראשון. “חווה” היא חלק הרצון-לקבל באותה המערכת. “נחש” הוא החלק שלא ניתן לתיקון באותה המערכת, עד גמר התיקון.
• “אדם” הוא מלכות שרוצה להתחבר עם בינה ולתקן את עצמה על ידה.
• כל העולמות הם אור אין-סוף שעושה על עצמו העלמה, מעלים את עצמו בהדרגה.
• עולם אדם-קדמון לא מהווה העלמה, אלא רק מסדר את האורות לפי הכלים, המסכים.
• עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, התהוו לאחר צמצום ב’ – עקב שיתוף המלכות בבינה.
• העולמות מסתירים בהדרגה את מידת שיתוף מלכות בבינה. ככל שמצליחים לחבר את התכונות הללו יחד, עולים בעולמות, וההפך.
השיעור מבוסס על תע”ס, כרך ו’, חלק ט”ז, דף א’ תתקי”ב, אות מ”ג
