אושר על-אנושי
ישנם והיו אנשים לאורך ההיסטוריה, שהגיעו לתפיסה של כל המציאות, שיצאו מתוך עצמם לעולם שנקרא “זולת”. כלומר, להשפיע באהבה – הם הפסיקו להיות מכורים לסיפוק רצונם הקטן והמוגבל אלא החלו לפעול למילוי רצון הזולת…
כל אחד מאיתנו יכול להגיע למצב שבו הוא יצא מעצמו ו”יקנה” את רצונות כל נשמות האנושות, באהבה, כלומר יחיה בהם ויפעל כדי למלא אותם.
אדם כזה מרגיש את ההתרשמויות וההתפעלויות של כל בני האדם בעולם ולמעשה הם הופכים להיות הכלי שלו, במקום אותו כלי בודד ומוגבל שהיה לו כאשר הוא היה שבוי תחת רצונו האגואיסטי, הנפרד.
“אני” זה “הם”
אותו אדם מבין ש”עצמו” הקודם היה קיים רק כדי שיוכל לצאת מ”עצמו”, מתוך הקופסה הקטנה שהייתה “הוא”, לעבר מרחבים רוחניים, נצחיים.
כך הוא רוכש כלי אין-סופי, מעל הגבלות של זמן תנועה ומקום. ובכלי החיצון הזה, הוא מרגיש שהוא כבר לא משתוקק לרדוף אחרי מילויים או ריגושים חולפים, קטנים, זניחים, אלא הוא מתחיל להשתוקק להעניק, לתת.
אושר על-אנושי
כאשר טבעו של האדם מתהפך באופן קיצוני שכזה, הוא מתחיל להרגיש במקביל גם איכות עליונה יותר – את המשפיע, הבורא, אליו הוא השווה את תכונותיו.
“ההנאה שמפיק המקובל, איננה הנאה במובן המקובל של המלה, כי האדם המקובל “הרג” את כל רצונותיו לתענוג אישי. מדובר בתענוג אינסופי מבחינת אורך הזמן שהוא נמשך, ומבחינת עוצמתו. שלא כמו התענוג הארצי המוגבל על ידי צרכים, או רצונות אנושיים, התענוג של המקובל מפגיש אותו עם אושר על- אנושי. אושר זה מתבטא בהתחברות המקובל עם הבורא באהבה נצחית…” (הרב מיכאל לייטמן, מתוך הספר “בעקבות הלב”).
השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – “שמעתי”, מאמר ע”ח, “אורייתא וקב”ה וישראל חד הוא”
