קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, “חשיבותה של תפלת רבים”, שיעור 2

• כל המציאות מרובת הפרטים שאנו מרגישים, ניתנה לנו כדי שנקבץ אותה ל”הוא ושמו אחד”.
• “תפילת רבים” – שאני רוצה לקבץ את הרבים בי, שאין רבים אלא רק אחד.
• “תורה ומצוות”: “מצוות” – תיקון הכוונות, על-ידי האור שנקרא “תורה”.
• “אמונה למעלה מהדעת” – השפעה למעלה מהקבלה.
• נולדנו כשאנו נמצאים בטבע לקבל, ולהשפיע, לתת, לאהוב, זה נגד הטבע שלנו. הנקודה שבלב שמתעוררת היא מחוץ לרצון לקבל, ואם אנחנו מחזקים אותה על-ידי הסביבה המתאימה לה – קבוצה, ועל-ידי הלימוד אנו מושכים לנקודה שבלב דרך הקבוצה את המאור, אז היא מתחזקת וגדלה בסופו של דבר לרצון גדול שלם, שיכול להתמודד עם הרצון לקבל הטבעי של האדם.
• בהעדפת הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל, אני כבר קונה כלי רוחני.
• כל אותם הרצונות שנמצאים בעולם ומרגישים שיש להם נטייה לגלות את הכוח העליון, מתקבצים יחד ומרגישים קרובים, באותו התדר הרוחני, מפני שבחתך הרוחני הם באותו המישור, והמרחק הגיאוגרפי לא משפיע על קרבתם.
• העלאת מ”ן יכולה להיות רק בתנאי של “תפילת רבים”, שכל החיסרון יהיה בעל-מנת להשפיע.
  
• “יהודי” – המשתוקק לאיחוד עם הבורא, “גוי” – מי שאין לו רצון להתאחד עם האחרים ובאותה המידה, להתאחד עם הבורא.
• התפילה האמיתית תלויה בגילוי הרע האמיתי באדם, שהוא דחייה מהאחרים, שנאת חינם.
• בסך הכל, אנו לומדים את חוק השתוות הצורה, כי בזה אנו לומדים את הבורא.
• אם אנו רוצים שינוי מהותי אנו צריכים להזמין את השפעת האור; רק הוא משפיע על הרצון ועושה כך שעל-פני הרצון יגדלו ט’ ראשונות.
• כל החכמה וההצלחה תלויה בהזמנת המאור שיבצע את הפעולה, והוא יכול לעשות זאת רק בתנאי שהבקשה שלנו תהיה שווה לתכליתו. לכן אנו צריכים ללמוד מהי מטרת הבריאה, מהם השלבים ומה כדאי לנו לרצות. כך זה עובד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’ :זוהר לעם, פרשת “לך לך”, שיעור 3

• המחשבות הם הכוח היחיד שפועל, כי זו העלאת מ”ן. אין מצד התחתון כוח שמשנה את המציאות או משפיע עליה אלא מ”ן.
• מצד הבורא אין הבדל בין כוונות ופעולות, אצלו זו רק פעולה אחת. אך בנברא שהוא בכוח תכונת הקבלה, אנו מוסיפים כוונה על-מנת להשפיע, ואז לפי טיב הפעולות שלו הוא בהשתוות הצורה לבורא.
• כל חכמת הקבלה מדברת איך הנברא בכל מיני פעולות ואופנים, יכול להרכיב על עצמו כוונה על-מנת להשפיע; רק על כוונה זו הזוהר מדבר וזו צריכה להיות הכוונה שלנו.
• לא יכולה להיות שום פעולה מהעליון כך שאנו נקבל סתם בחינם, כי אין לנו כלים לקבל, אם אנו לא יכולים לגרום לחיסרון בעליון, אין לנו כלי. רק כך זה עובד.
• הנוקבא זו “תמונת ה'”; הכוח העליון מטביע בה את תמונת העולמות ואת כל מה שמתרחש ביניהם. מלכות דאצילות שלמטה, מקבלת דרך עולמות בי”ע את כל החסרונות מהנשמות והופכת להיות חומר שמוכן לקבל צורה ומילוי מהבורא. כך היא מתמלאת והופכת להיות דמות הבורא, לפי יחסו לנבראים, לפי המבנה שקיבלה וגם לפי עוצמת המילוי שקיבלה.
• כל התפילות והבקשות הן בעצם, איך אנו יכולים לייצר את הכלי, הכוונה, החיסרון, שיהיו מותאמים לאותו מילוי שישנו בעליון.
• הכל תלוי בסביבה ומכאן מתחילים. תמיד ובכל מצב ישנה התחלה ריאלית, שבה אנו משתמשים ולא בדמיונות, בחוק השפעת הסביבה על האדם, השפעת הקווים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ב’, חלק ז’, דף תקנב’, הסתכלות פנימית, אות יד, שיעור 9

• אם אני קטן בראש אני קטן בגוף, ואם אני גדול בראש אני גדול בגוף.
• ההבדל בין אבא ואמא וישסו”ת הוא ברשימות – ד’-ג’ לעומת ג’-ב’.
• עולם הנקודים לאחר השבירה חזר לראש קטן, ומאז והלאה לא יכול להיות ראש גדול, מכיוון שקיימת התרשמות שראש גדול מביא לשבירה.
• אי אפשר ללמד את מה שכתוב בתלמוד עשר הספירות, אלא רק ללמד איך להגיע למדרגות הללו ולהרגיש אותן בפועל.
• בסך-הכל, חכמת הקבלה היא השגה עצמית – אנחנו משיגים את עצמנו.
• בשלב הנוכחי, אנו לומדים לצורך המאור המחזיר למוטב.
• נקודות דס”ג, ט’ תחתונות דס”ג, חו”ב זו”ן – מה שס”ג רוצה להשפיע לתחתונים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות  יח’, שיעור 14

• הצמצום היה על בחינה ד’ שבד’, ובין כל הבחינות הקודמות לה ובין האור אין שום ניגוד.
• כל הבעיה היא בחינה ד’ – לא ניתן למחוק אותה כי אז לא תהיה מציאות הנברא. היא יסוד הנברא, כי ללא הבושה אין “אורח”, מנוגד, זר לבורא.
• עד שהאדם לא עובר שבירה אין בו חלל פנוי, אלא כל הכלים שלו הם מבינה.
• שקר ואמת הם דברים יחסיים – “הפסולת לעליון, זה אוכל לתחתון”.
• שקר הנחש הוא שקר המועיל, כי בלעדיו לא היה יכול להיכנס חלל פנוי בין “אדם” ו”חווה”.
• “אדם וחווה” – זו”ן דאצילות שיצאו מבינה.
• אי אפשר ללא נקודת התגלות המקום הפנוי, כי סביבה קיימת כל הבריאה.
• ייסורי העולם הזה הם ללא שכר, אלא סבל בלבד. ייסורי אהבה הם ייסורי הבראה, סבל מזה שאני לא בריא כדי להיות עם הנאהב.
• על-ידי האור המקיף, אנו מגיעים לחיבור בינינו ואז מגלים שכל אחד מאיתנו עושה את אותה הפעולה, ובכל אחד מאיתנו יש חלל פנוי, “עץ הדעת”, וכל אחד מאיתנו קשור ל”אדם” כמלכות לתכונות הבורא.
• רוב האנשים בעולם לא מסוגלים לקלוט את הרעיון הרוחני, כי הם חסרים את הנקודות המנוגדות ואת הקשר הנכון ביניהן. תפקידם בסופו של דבר הוא בהסכמה שיפעילו אותם. לכן אסור לנו לחכות עד שכל העולם יגיע לנחיצות בחכמת הקבלה, אלא אנו צריכים להתאחד בינינו ועד כמה שנעשה זאת, הכוח שלנו ישפיע על כל העולם, כי אנו בעלי האיכות וברוחניות האיכות חשובה יותר מהכמות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“