קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך”

• “תרי”ג מצוות” – מושג שמעיד על ביצוע כל פעולות התיקון; איך שכל רצון ורצון יהיה בביטול הרצון לקבל שלו וברכישת המסך, כלומר כוונה על מנת להשפיע, או אפילו לקבל על מנת להשפיע.
• אנו לא רואים מדרגות ברוחניות, ואין סולם מוכן מראש. אני הוא זה שבונה את הסולם, במידה שאני מבטל את עצמי. הביטול נותן לי דרגות אחיזה בכלל החברה, ובהתאם לזה מצטייר ומצטבר בי כלי אחד כלפי בורא אחד.
• אנחנו בונים את האחד הזה כתוצאה מכל המאמצים והתיקונים שלנו. אם האדם מברר בתוך עצמו מה נקרא עבורו “אחד”, למה האחד הזה מכוון את עצמו, ואת כל היתר שבו הוא מדכא, זה נקרא שהוא מכוון את עצמו בצורה נכונה לחיבור.
• אין טוב בלי רע; הטוב לא קיים בטבע (“בראתי יצר רע”), ונבנה רק על-פני הרע.
• אל תחפש שיהיה בעולם משהו טוב – הכל רע. כל העבודה שלנו היא לגלות את הטוב. ולכן עלינו להיות מוכנים לזה שכדי לגלות כל דבר, נצטרך לגלות קודם לכן את הרע.
• אנו כל הזמן מסתירים את הרע בחיים שלנו, אנחנו בורחים מההרגשה הרעה. הכוח ההגנתי שבנו מצייר לנו כל הזמן כל מיני שקרים רק כדי להרגיש טוב, לפצות על המצב שבו אנו נמצאים, לא להרגיש את האמת, לא לדבר עליה כי זה לא נעים, בשביל מה לסבול? האגו מסתיר את זה.
• גילוי הרע הוא דבר טוב, כי הרע מתגלה רק במידה שאנו יכולים לעלות מעליו ולתקן אותו.
• אם אני מבטל את עצמי כלפי החברה, אני בזה בונה כלי אובייקטיבי, בלתי תלוי באגו שלי, ובו אוכל להתייחס נכון לעולם ולבורא. זה נקרא שבניתי את החוש השישי, ועל-ידו אני יכול כבר לראות ולהבחין, אני נמצא בהכרה.
  
• לבנות את כלי הערבות, איחוד עם הסביבה, נקרא לרכוש מכשיר, אמצעי, שבעזרתו ניתן ללכת ולגלות את המציאות הנכונה.
• ניתן להשיג כל דבר ששייך לרוחניות, רק אם אין ברירה, הכרחיות, חיים או מוות, מכיוון שהאדם לא מסוגל לצאת מאהבה עצמית במאומה אם הוא לא רואה שאין לו ברירה. ניתן להגיע לזה על-ידי מכות כואבות – “דרך ייסורים”, או על-ידי התכללות בחברה – “דרך תורה”.
• בביטול כלפי הקבוצה, האדם מגביר את הרגישות שלו לצער, וכתוצאה מכך מספיק שמראים לו מידה קטנה של האגו, כדי שהוא יהיה בצער גדול כל-כך עד שהוא יהיה מוכן להיפטר ממנו ולברוח לרוחניות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: זוהר לעם, פרשת “בשלח”, אות קס”ג, שיעור 9

• הזוהר מברר את אופני הקשר שבהם נמצאות הנשמות.
• “אור” – שינוי תמידי בהתקשרות בין החלקים. אם זה נעצר לרגע אחד, הכל בדממה, מוות. ואם זה משתנה, זו הרגשת האור, החיים.
• “פרעה” – הרגשת שליטת האגו על האדם.
• “מצרים” זה מצב מתקדם מאד, כאשר משיגים שנמצאים באגו, בשליטה על עצמו, שרוצים ולא מסוגלים להתקרב בינינו, שפרעה שולט במקום הבורא, שנמצאים בשעבוד ולא מסכימים לזה ובכל זאת לא יכולים לצאת מזה.
• עלינו להשתדל לראות שפרעה והבורא הם אותו הדבר.
• עלינו להקשיב לגדולים, ולהאמין שהקריאה בזוהר מביאה לנו כוח גדול שמנקה אותנו.
• אם אנו מתבטלים כלפי הגדולים, אנו נמצאים בהם ואז כל האורות שהם גילו עוברים דרכנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכוונות”, פרק ב’, אות כ”ז, שיעור 10

• “סיום” – סיום המסכים, למטה מסיום אין מסכים.
• מבחינת העיגולים, המקום החשוך ביותר הוא המרכז. מבחינת היושר, המקום החשוך ביותר הוא למטה.
• למטה מסיום קיים חושך מוחלט, הן מבחינת היושר – בהווה, והן מבחינת העיגולים – לעתיד.
• כאשר הכלי מאבד את המסך כתוצאה מגדילת הרצון לקבל, אנו רואים מהי נפילה. מצב זה מתגלה כדי שתרגיש שיש לך מה לתקן.
• כתוצאה מהזיווג שנעשה בראש דס”ג, מגיעים אורות מקיפים שמתעגלים סביב הנקודה החדשה בסיום צמצום ב’, ואז המקום החשוך ביותר יהיה למטה מפרסא.
• היושר זורק את הכלים למטה, והעיגולים מעלים אותם למעלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם: מאמר “שכל הפועל”

• האמצעי בין הבורא לנברא הוא השכל.
• “שכל” – נקודת הקשר בין “אני” כנברא ובין “הוא” כבורא. זה מה שנמצא בינינו, ולא שייך לי או לו.
• השכל הוא שאני מחובר עם הפועל כפעולה, ודרך הקשר הזה אני משיג אותו, כלומר את היחס שלו אלי.
• בכל הבחנה שבי, אני צריך לגלות את השורש – “אין עוד מלבדו” ו”טוב ומיטיב”. אם אני מגיע לזה בכל מצב ומצב, סימן שהגעתי לשורש.
• יש בי את כל מה שדרוש כדי לגלות את הבורא: הרגשה שאני תמיד יכול להתחיל לחקור, לבדוק האם היא נראית לי רעה או טובה, האם אני מגלה אותה בצורת המקבל או המשפיע, איך אני יכול לגלות אותה בצורה בלתי תלויה בי דרך הקבוצה, לגלות דרך זה את הפעולה האמיתית – שהכל נעשה לטובה, ובתוך החיפושים האלה אני מגלה את השורש. וכל זה דרך זה שאני חוקר את הפעולה שנעשית עלי.
• הבורא הטביע בתוך החומר את כל מה שהיה לו בשכל, ואז דרך כל מיני צורות של החומר, אנו מגיעים לשכל שלו. וזה נקרא “דבקות”.
• כל התיקונים הם על-מנת שננקה מאיתנו את השכל המעוות – על-מנת לקבל, ובזה שאנו עושים תיקון חסדים, אנו בסך הכל מעלים את עצמנו מעל הרצון לקבל שלנו, ובזה אנו נעשים ראויים לאור חכמה – שכל הבורא.
• בסך הכל אנו חוקרים את עצמנו, ומתוך זה אנו לומדים מי ומה הוא.
• אם אתה מייצב את הקבוצה, שכלפיה אתה מתחיל לבדוק את עצמך ככלי כלפי האור, אז אתה מתחיל לבצע חקירות כנגד הבורא.
• הרגש זה החומר שלנו, והשכל הוא האמצעי שעל-ידו אנו חוקרים את הרגש.
• אנו לא משנים את השכל שלנו אלא את הרצון, החומר שלנו. כשהחומר שלנו יהיה דומה לחומר הבורא, נוכל לחקור את עצמנו בצורה הנכונה.
• רק בכוח הערבות אנו יכולים לטפס ממדרגה למדרגה. אין באדם כוח להכיר בעצמו את המדרגות הללו, אלא רק בעזרת כוח ההשפעה, שאותו הוא מקבל מתוך התכללותו בחברה.
• “התכללות בקבוצה”: שאני רוצה להגיע לרצון המשותף – “כאיש אחד בלב אחד”; אני לא רוצה לחשוב בראש שלי או להרגיש את הרגשות שלי, אלא אני רוצה שהם יהיו משותפים לכולם. ובמידה שיש לנו לב אחד וראש אחד, זה נקרא “קבוצה”. ומתוך החיבור הזה אנו יכולים להתקדם.
• הערבות צריכה להיות הדדית, אבל ההכנה לערבות צריכה להיות בכל אחד ואחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“