קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ג’, מאמר “שושנה”, שיעור 3

• כפי שהאדם היה נדחף על-ידי האגו לגלות את שפע העולם הנוכחי, כך אנו רוצים לגלות את העולם הרוחני. לשם כך המקובלים כותבים לנו ספרים, והספר העיקרי שיכול לפתוח לנו את החושים ולגלות לנו את הנסתר הוא ספר הזוהר.
• בזמן לימוד הזוהר עלינו להשתוקק פחות להבנת הטקסט ויותר למה שהספר יכול להביא לנו: גילוי של “ארץ חדשה” – רצון חדש, ו”שמיים חדשים” – דרגת הבינה שבה נגלה את העולם החדש.
• “לא ידע” – מה שנמצא למעלה מראש דאריך אנפין. “ידע” – מה שנמצא תחת ראש דאריך אנפין.
• הלימוד לא צריך להיות לצורך הלימוד, אלא לתורך הגישה – שנהיה כמה שיותר בהשתוקקות לתכונות הרוחניות.
• תכונת ההשפעה לא דומה לדבר שאנו מכירים בעולם הזה, וגם לא למגמת הנתינה שבעולם שלנו, אלא זה כאשר האדם מתחיל לגלות את כל מה שמחוץ לו כשלו.
• הבורא חילק את המציאות ל”אני” ו”זולת”, כדי ש”אתאמן” עליהם ומתוך זה אתחיל להרגיש מה זה נברא ובורא.
  
• אנו לא רואים את האור אלא רק את הפעולות שלו. לכן אני יודע שאני משתנה כתוצאה מזה שאני מתחיל לחשוב אחרת מבפנים, וכלל לא ניתן לראות זאת מבחוץ.
• “שם מ”ב” מהווה את כל השפעת הבורא אלינו וכלול מ-3 חלקים: 1- גלגלתא – כתר – הבורא, 2- ע”ב – חכמה – אור מטרת הבריאה, 3- ס”ג – בינה – אור תיקון הבריאה. כל מה שקורה מתחת לפרצופים אלה הוא תוצאה מהם. זהו כל המסר שמגיע מלמעלה ומהראש הזה אנחנו אחר כך שותים, מתמלאים ומתקנים את עצמנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’,חלק ח’, אות א’, שיעור 1

• כרך ג’ של “תלמוד עשר הספירות” הוא החשוב ביותר בו, כי הוא עוסק במבנה עולם האצילות, ואין חשוב עבורנו מעולם האצילות, כי בו אנו עושים את כל התיקונים.
• מלמעלה מגיע האור, מלמטה מגיע החיסרון אליו, ובמלכות דאצילות שניהם נפגשים.
• גם את מה שהמקובלים מגלים שקיים למעלה ולמטה ממלכות דאצילות, הם מגלים מתוך עולם האצילות.
• עבור הבורא, לקבל אור נקרא להיות כמוהו.
• הרגשת הבושה חזקה מהרגשת התענוג. תנאי זה חשוב כי הוא עוזר לנו לאחר מכן לתיקונים.
• הבושה היא בריאה בפני עצמה, שאופיינית רק לאדם, ובזכותה אנו מרגישים שאנו הפוכים מהבורא.
• הבושה העליונה היא הרגשה שאתה נמצא מול הבורא, הפוך ממנו ומרגיש עד כמה ההפכיות שלך משפילה אותך כלפי תכונת ההשפעה, עד כדי כך שאתה לא יכול לסבול זאת.
• הבושה היא לא מזה שאני מקבל, אלא מורגשת כלפי השתוות הצורה.
• הפער בין הכוונה על-מנת להשפיע ובין הרצון לקבל, נותן את הרגשת הבושה.
• אני יכול ללמוד להיות משפיע רק ממישהו זר, מהקבוצה.
• כל העולם הרוחני הוא כלפי הכוונה, ואורות נרנח”י הם היחס זה לזה.
• אין תענוג ללא יחס; תענוגים ללא יחס קיימים רק בעולם שלנו ולכן הוא לא קיים.
• אצילות זה עולם האיחוד, ואנו נמצאים בעולם הפירוד. לכן העלייה מבי”ע לאצילות, ממצבנו למצב החיבור, לגילוי הבורא ולהשפיע לו, נקרא “תחיית המתים”.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, בית שער הכוונות, אות נ”ט, שיעור 28

• שורש, נשמה, גוף – כלים פנימיים.
• בשר – חשמ”ל – לבוש. כלי חיצון שבו אנו יכולים לעשות חתך באמצע, שאותו ניתן לברר ולקחת חלק ממנו לקדושה.
• “עור” – רע, “טוב” – חלק ה-ו’ שבו.
• הכלי הוא תמיד רצון לקבל; אם הוא עובד בכל עוצמתו בלקבל על-מנת להשפיע, נקרא שיש לו מוחין דחכמה – “הויה”, ואם יש לו יכולת לעבוד רק בחסדים, הוא נקרא “אלקים”.
• מוחין דג”ר – מוחין דו”ק, חסדים, אלקים.
• “הויה” – מילוי מזה שאני דומה לבורא, משפיע. “אלקים” – אני לא יכול להשפיע, אך אני מקבל סיפוק מהתעלות מעל האגו שלי, ובנוסף ישנה גם הזדהות עם מגמת הבורא לתת, אך לא בפועל.
• ככל שהכלי עב יותר ויש לו מסך גדול יותר, הוא מושך יותר אור, אך התלבשות האור היא לפי זיכוך הכלי, שהוא כלי ההפוך מהכלי שמושך.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “גוף ונפש”, שיעור 6

• גישת חכמת הקבלה: אנו מכבדים את המדע, מה שיש לנו בידיים, “אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”. אנו לא מאמינים לאף אחד, אלא אם הוא השיג זאת ואנו יכולים להשיג כמוהו את הדברים.
• “אמונה” בעולם הזה – שאני סומך על מה שאין לו כל הוכחה. אסור לנו ללכת לפי זה, ולצערנו האנושות בוחרת ללכת ברוב המקרים לפי האמונה ולא לפי ההבחנות המדעיות.
• חכמת הקבלה היא לא דת אלא מדע.
• ברמת העולם הזה אין לנו כל בחירה חופשית. אנו יכולים להגיע למגמה שבה יהיה לנו חופש, בתנאי שנצטייד בכלי של השפעה.
• הדת חייבת להתקיים, כל עוד האדם לא הגיע להבנה הסופית שעליו לשנות את טבעו.
• סוד החיים הוא להחליף את מגמת החיים – לצאת מתוך תכונת הקבלה המוגבלת והסופית, להשפעה בלתי מוגבלת ואין סופית.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“