קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• אנחנו צריכים לא לשכוח, שיש לנו תמיד עסק רק עם הבורא; אין חוץ ממנו שום דבר לפנינו.
• כל מה שנראה לנו – דומם, צומח, חי ומדבר, אנו מרגישים בתוך הרצונות שלנו, וכל הדמויות, המעשים והמקרים, מורגשים בתוך הרצון לקבל שבנו, כתוצאה מנוכחות הבורא בנו, שרוצה לתת לנו הרגשת מציאות מסוימת.
• עלינו לשאוף להרגיש גם את מה שהוא שולח לנו, וגם אותו – לא חשוב מה שאני מרגיש, העיקר שאני מרגיש שיש לי קשר עם מקור ההרגשה שלי, עם מקור המציאות, עם הבורא.
• לא חשוב לי מה קורה בתוך הכלים שלי, אלא רק דבר אחד – שאני לא מנותק מהשורש שלי.
• מעל מצב זה, הבורא מתחיל לעשות עם האדם תרגילים, נעימים ומבלבלים יותר ופחות, ואם הוא רוצה רק להיות יותר דבוק בשורש מעל כל התרשמות, אפשר לראות שבהחלט הוא מעדיף להיות קשור עם הבורא – תכונת ההשפעה והאהבה.
• ההרגשה הזו – “מונח על הארץ”, עוברת על כל רצונות האדם, עד שבכל העביות שלו, הוא מעדיף להישאר רק כנכלל בבורא.
• זהו מצב “עובר גמור” – המעדיף רק דבקות, ואין בו חשבון עם עצמו, אלא רק להיות שרוי בתכונת ההשפעה ואהבת הזולת.
• אדם בדרגה זו נמצא בכל הכלים שלו, אך בגלל שהוא רוצה רק להידבק בשורש, נקרא שהוא נמצא בדבקות בדרגת עביות שורש.
• בשלב הבא, נותנים לאדם אפשרות ליהנות כתוצאה מניתוק מהשורש, ועליו להעדיף את הדבקות על פני כל תענוג.
• בשלב הבא, אם האדם יכול להיות בתענוגים שכליים או רגשיים ובאותו הזמן גם בדבקות בבורא, נקרא שהוא עובד ב”קו אמצעי”.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: “אגרות” – אגרת כ”ז

• המקובל נמצא תמיד בכלי שלו ובקשר עם התלמידים, והתזוזה ממקום למקום לא מפריעה לו להיות איתם יחד.
• בעליון (השלם) אין שינויים, השינויים קורים רק בנו; במידה שהאדם מכין את הכלים שלו, הוא משנה את ההרגשה הפנימית שלו.
• במידה שאנו רוצים להתקרב לשלמות, עוברים בנו מצבים – מבלתי שלם ליותר ויותר שלם.
• ברוחניות, השינויים הם גדולים וסמוכים זה לזה, אך יכולה להתעורר בעיה, כאשר האדם לא יודע עדיין לרכז את כל הכוחות שלו בויתור למען תכונת ההשפעה, שהוא עומד לרכוש בצעד הבא.
• בדרך הרוחנית, הן בזמן, הן במקום והן במקרים, יש בסופו של דבר רווח מכל מצב או פעולה.
• תרעומת האדם נובעת מזה שהוא לא נמצא בתפיסה הנכונה, ביחס למעמד שלו כלפי כל המערכת הרוחנית.
• דרישה יותר מיגיעה זה “סטרא אחרא”; אם יש לאדם אפשרות לעשות איזושהי יגיעה לכיוון הבורא, ללא שום תקווה, כוח או שכר הנראה לעין, עצם זה שהוא יכול לבצע את הפעולה, ואם האדם יכול להסתפק בזה, למרות כל הכלים הגדולים שמתגלים בו ודורשים מילויים, הוא כבר נמצא בנקודת השלמות, וכל היתר זה רק התפתחות הנקודה הזו – “חודו של מחט”.
• העדפת הנקודה הזו – קצת נטייה להשפעה, על-פני כל הפיתויים והייסורים הנוכחיים והעתידיים, זה כבר נקרא שמלכות נכללת בבינה.
• רק להישאר דבוק למאמץ – לא לפעולה ולא לתוצאה.
• תכונת הקבלה – אני רוצה למלא את עצמי, על חשבון הזולת; תכונת ההשפעה – אני מוכן למלא את עצמי, כדי למלא את הזולת.
• הויתור הוא, שכול הכלים שלי יעברו משירות לעצמי לשירות לזולת; שבינה תשלוט במלכות.
• העיקר הוא איכות היגיעה – עד כמה בצורה יותר מדויקת, אנחנו מגדירים את כל התופעות, המטרות והמצבים שלנו.
• אנו צריכים להרגיש שני מצבים בלבד – רצון לקבל לעצמו או רצון להשפיע לזולת – אין יותר במציאות; אם האדם יקשור את עצמו תמיד לשני המצבים הללו, הבירור שלו יהיה איכותי והוא יתקדם בדרך.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”