קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• נברא רק רצון לקבל, ממנו אנו מתחילים ובו אנו מסיימים את הדיבור שלנו.
• בתוך הרצון לקבל, הנברא מרגיש את עצמו קיים בעולם הזה, וקיים כאדם בעולם הזה.
• רצון הבריאה, תכלית הבריאה – מה שמשיגים מעבר לעולם הזה, נקרא “חכמה אלוקית” – ידיעה על הכוח העליון הנמצא בטבע אחר; האדם משיג זאת ברצון שלו, כי חוץ מרצון האדם אין כלים.
• הרצון הכללי מתחלק לדרגות עביות, ובהתאם לכוח הרצון, האדם משיג תופעות שונות – דומם, צומח, חי ומדבר, תחילה בכוונה על-מנת לקבל, והוא יכול לפתח את הרצון לרמת שימוש בדרגות אלו בעל-מנת להשפיע.
• ט’ ראשונות – סיבות הרצון, התכונות המייצבות ומפעילות את הרצון לקבל, המושגות בתוך הרצון לקבל.
• גם את הכוח העליון מגלים בתוך הרצון.
• השינויים בין כל ההבחנות – צבעים, צלילים וכן הלאה, בכל דרגה ודרגה, הם בסך-הכול הרצון לקבל של האדם, המגיב לחלקיו השונים, שכל אחד מהם מייצג כלפיו חלק אחר של המציאות.
• הבורא הוא התכונה המושגת ברצון כיסוד לכל השינויים.
• שום דבר לא נמצא בתנועה, אלא הרצונות משתנים, וכך אנו משיגים את שינויי המקום והזמן. אנו לא מרגישים דבר מלבד שינוי הרצון.
• החכמה שחוקרת את הרצון לקבל נקראת “חכמת הקבלה”, כי אין לנו יותר מה לחקור.
  
• אם הרצון לא היה משתנה במצבו, לא היה מורגש קיום. הקיום מתחיל מזה שהרצון מתחיל לשנות את עצמו, והשוני בין המצב הקודם של הרצון למצב הבא שלו, מתחיל להיות מורגש בו כקיים.
• “יש מאין” – שינוי הרצון; התנועה הראשונה מהמצב הקודם, שלא היה בו רגש, כי לא היה כלפי מה למדוד אותו, כי לא היה בו שינוי.
• מטרת הבריאה היא, שבסוף השינויים הללו, בסוף ההתפתחות, הרצון יכיר, יגלה את הכוח שעושה בו את השינויים הללו – הבורא.
• מהרגע שהרצון יכול להכיר את הכוח שברא אותו, הוא יכול לקבל תנועה חופשית – תגובה לא כלפי שינויי הרצון אלא כלפי הכוח שמשנה את הרצון.
• כל החומר שנברא “יש מאין”, הוא אמצעי להגיע לאותו הכוח שברא את הרצון ומשנה אותו – “ממעשיך הכרנוך”.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: אגרת נ”א, שנת 1927

• כל מה שאנו מרגישים זה חומר הבריאה – הרצון לקבל, והתופעות שאנו מרגישים בו מכונות “אור”.
• הרצון לקבל מורגש בשני אופנים: שהוא קיים, ושמשהו מחוץ לו קיים. זוהי דרגת התפתחות האדם – המדבר, וכאן מתחילה בתוכו מלחמה – אני או הוא.
• המלחמה היא רק בתנאי שהאדם תוהה – אני והוא זה שני דברים נפרדים, או אותו הדבר?
• המלחמה היא לא ברצון עצמו, אלא איך הוא מזהה ומעמיד את עצמו – העולם הוא אחד, או מחולק לשניים?
• כל העבודה שלנו, היא לחבר שני דברים הנראים לנו כמנוגדים.
• כל מה שהאדם רואה בעולם הזה, זו הצגה של התכונות הפנימיות שלו, ואם הוא יוכל לקבץ את כולן ל”גוש” אחד, הוא יגלה כוח אחד ברצון אחד שפועל ואין עוד מלבדו.
• כדי להכיר את “אין עוד מלבדו” מצד הנברא, עליו להיות כלול משני הפכים, ולכן דרגת המדבר מולידה בו את הרגשת הזולת, תחילה בצורה אגואיסטית – לנצל את האחרים, עד שהאדם מפתח יכולת להרגיש ש”יכול להיות שהזולת זה אני”, ואם אני מתגבר על מה שנראה לי כעומד כנגדי, אני מחזיר את החלק שלי אלי ומשיג בזה את הכוח שהפריד בינינו.
• האגו בא מהבורא – “בראתי יצר רע”, והאדם צריך לעבוד נגדו ולחייב את הבורא להשתתף בתיקון השבירה, כמו ילד המחייב את אביו לעזור לו להרכיב משחק הרכבה.
• “אדם” – מי שמחבר את שני ההפכים בתוכו כאחד, המחזיקים זה את זה ולא מבטלים אחד את השני.
• אתה יכול לזהות את הרע רק מתוך הניצוץ שלך – הנקודה שבלב, ועם כל השאר תפנה לבורא שיתקן אותו.
• אנו צריכים להגיע לצורה בוגרת – לייצב את עצמנו כבורא, ולהתייחס לשני הכוחות, טוב ורע, בצורה אובייקטיבית.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: “פתיחה לפירוש הסולם”, אות מ”ו

• כתוצאה ממלכות – “י'”, שעולה לבינה – “אור”, נעשה “אויר”; כשמלכות חוזרת בחזרה – יורדת ה-“י'”, ונעשה שוב “אור”.
• בינה מורכבת משני חלקים מנוגדים: 1- ג”ר דבינה – ם’ דצלם – החצי הראשון שמקבל חכמה ודוחה אותה – “חפץ חסד”; 2- ישסו”ת – ל’ דצלם – החצי התחתון בו היא רוצה לקבל על-מנת להשפיע לבורא.
• צ’ דצלם – זעיר-אנפין המקבל מהבינה, ומה שמתקבל בו, מתקבל לאחר מכן בנשמות.
• כל המנגנון הזה, נמצא בכל מצב בו מלכות ובינה עובדים יחד.
• “בצלם אלוקים” – בינה, “ברא את האדם” – אותה המערכת שפועלת ממלכות לבינה.
• התוצאה מכל התהליך הזה מתקבלת במלכות, והצלם עובד רק כלפי המלכות.
• ללא אור חוזר, אין אור ב-ט’ הראשונות.
• אותיות הא”ב, הן רישום של יחסים בין חסדים וחכמה, באופנים שונים.
• זעיר-אנפין הוא המתאם בין מלכות לבינה: הוא מציג את רצון הבינה – לקבל על-מנת להשפיע בפועל, למלכות, וכתוצאה מכך מלכות שעלתה לבינה וירדה ממנה, לומדת ממנו כיצד לפעול.
• כשמלכות רוצה להיות כזעיר-אנפין, נקרא שהם מתחברים יחד.
• מטבע הבריאה, יש קשר בין תחתון לעליון, כך שהעליון חייב לספק לתחתון כל מה שהוא מבקש.
• 2 סוגי עליות מ”ן: 1- התחתון מבקש מהעליון; 2- התחתון עולה ומחייב את שני הכוחות המנוגדים – אבא ואמא, להזדווג. התחתון שעלה מקיים את קשר הזיווג ביניהם, וכתוצאה מכך הוא תמיד מקבל מקשר זה את הדרוש לו.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: “גילוי טפח וכיסוי טפחיים”, שיעור 4

• גילוי חכמת הקבלה הוא לפי הכנת האדם; אין דבר שאסור לגלות מן הסתם – הגילוי הוא בצורה הדרגתית, בדומה לפעולת מערכות חינוך הילדים.
• הכול פתוח לפני כולם; “סוד” הוא לא סוד, אלא יגיע לאדם בהדרגה, בהתאם לדרגת התפתחותו.
• כל התנאים בהסתרת חכמת הקבלה הם רק כלפי התחתונים, כדי לעזור להם להתקדם בבטחה.
• “פה אל פה” – צורת עבודה בין תלמיד ומורה, לפי המסך המשותף במדרגה אחת  – התלמיד בקטנות והמורה בגדלות, וכך הגדול יכול ללמד את הקטן והקטן יכול לקבל מהגדול. זו צורת ההתקשרות הרצויה בין מורה ותלמיד.
• עלינו להבין שהמקובלים נותנים לנו חוקים לפי הסדר הנכון, להסכים עם זה שהם מבלבלים אותנו, ולהיות ביחס הנכון כלפי העליון – שכול מה שהעליון עושה זה לטובתנו.
• נשמה אחת מופיעה בעולמנו פעם אחר פעם בצורות שונות – אדם הראשון, משה, רבי שמעון בר-יוחאי, האר”י ובעל הסולם, ומביאה לנו את אותה השיטה בצורה המתאימה לאותו הדור בו היא פועלת.
• מה שהיה בלתי נחוץ בדורות הקודמים, הופך לנחוץ בדורות הבאים, וכך מתגלה חכמת הקבלה בהדרגה – לפי התפתחות הכלים.
• בדורנו, גילוי ההבחנות הקטנות ביותר בדרגת הנה”י, מזמין את האורות הגדולים ביותר למערכת “אדם הראשון”.
• אנו הנשמות העבות, הגרועות ביותר, ורק בגלל חוק “ערך הפוך אורות וכלים”, אנו מושכים את האורות הגדולים ביותר.
• בדורנו אנו גורמים לראשונה בהיסטוריה, לכניסת אור חכמה למערכת.
• מזמננו והלאה, אנו מתחילים את תיקון כל המערכת הרוחנית; עד היום היו רק הכנות.
• עבור המקובל, האפשרות למנוע את הפצת חכמת הקבלה לשימוש האחרים, היא נגד טבעו.
• את הרצון האגואיסטי ניתן לזכך רק על-ידי חיבור עם האחרים, ולכן כדי “לשמוע” יותר מהמדריך, חברי הקבוצה מחויבים להתחבר ביניהם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”