קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “ויתרוצצו הבנים בקרבה”

• הרגשת הריקנות לא תלויה במה שיש לאדם, אלא במה שחסר לו.
• לאחר שהאדם מגיע לחכמת הקבלה ולומד מעט, הוא מתחיל לקבל מכות, על-מנת להוריד ממנו קליפות כדי שיתחיל לעבוד עם הלב.
• שני היסודות שלנו – היצר הרע והיצר הטוב, נולדו מאותו ה”רחם” – אמא עילאה, יצחק, גבורה, בינה, ושניהם חייבים להחזיק זה את זה, לא יכול להיות האחד ללא השני.
• “עשיו” – הרצון לקבל הגדול, שהוא הראשון מכיוון שזהו חומר הבריאה. “יעקב” – כוונה על-מנת להשפיע, תוספת, איך להשתמש עם הרצון לקבל. שניהם באים כדי להביא את האדם למטרה.
• תחילה שולט הרצון לקבל האגואיסטי (עשיו) ולאחר מכן הכוונה על-מנת להשפיע (יעקב). כך האדם עובר את השינויים בהתנגשות, ב”התרוצצות”, עד שהוא יודע להשתמש בשני הכוחות הללו, למרות שהמצבים לא נעימים, ומגיע בסופו של דבר לשבירת הלב, ומתקדם כך עד למצב שליבו נפתח אפילו כלפי הבורא.
• אם האדם מכיר את חולשת הטבע שלו, וקובע לעצמו כל מיני קשרים, מחויבויות ומצבים שיקשרו אותו למטרה, אז הוא עובר.
  
• הקבוצה צריכה להיות כביטחון, כערבות לאדם, שבמצבים הסוערים ביותר הוא יישאר בדרך.
• הגוף לא זקוק לשינויים, ולכן ההרגל הוא מאד חשוב, זה משהו שמציל את האדם ברמה החיצונית.
• קשר עמוק יותר למטרה הוא בעבודה פנימית, ולכן מומלץ לאדם לעסוק בחומר הלימוד.
• עבודה פנימית עוד יותר היא עם הקבוצה, ולכן על האדם להיות בקשר עם הקבוצה, בעבודה משותפת שבה החברים שווים ביניהם, שמחייבים אותו להיות כחבר, שהוא מרגיש שהוא חייב לחברים, לשווים לו.
• מטבענו האגואיסטי, אנו לא מזהים דבר השווה לנו, אלא רק דבר גדול או קטן מאיתנו.
• במידה שהאדם מכין את עצמו, יגיעו לו מכשולים בתדירות גבוהה יותר.
• האדם צריך לעבור מצבים שבהם הוא חסר שליטה, כולל חוסר שליטה במחשבות וברצונות, כדי לגלות שאין עוד מלבדו ושהוא אפס.
• המאבק בין יעקב לעשיו הוא לאורך כל החיים, אך הוא מאבק נפלא, מכיוון שהמכות עוזרות לאדם להתנתק מעצמו, מהבשר שלו, ולהבין שגם הבשר הוא לא שלו.
• האגו שלנו הוא לא חומר אלא רוחני, ולכן אם עוברות לנו מכות על החומר, האגו עוזר לנו להתרחק מהחומר ולהתעלות מעל הגוף.
• צריכים לכבד את כוח הרע ככוח הטוב, מכיוון שלשניהם יש מקור אלוקי, ולא לפחד מהמצבים – “אין עוד מלבדו”, וכך נגיע אליו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: זוהר לעם, פרשת “ויצא”, מאמר “ב’ המקלות” , אות שנ”א, שיעור 20

• הזוהר מתגלה רק במאמץ שלנו להיות כאיש אחד בלב אחד, ולכן אם בכל רגע ורגע בזמן הלימוד אנו עובדים על הקושי להתחבר, הזוהר פועל עלינו ללא קשר להבנתנו.
• משתמשים בשני כוחות, שני הקווים, כדי להיות בקו האמצעי, וככל שעולים ההתנגדות ביניהם היא יותר גדולה, והאדם יכול לחבר אותם רק ב”למעלה מהדעת”.
• ככל שעולים, דורשים יותר כוח האמונה על-מנת לחבר את שני הקווים, ימין ושמאל, יחד.
• אני לא משנה את המציאות ולא עושה כלום, אלא רק משנה את היחס שלי למציאות.
• להתחבר עם שווים זה קשה. לשווה אני לא שם לב, כי האגו שלי מזהה רק דברים גדולים או קטנים ממני. שוויון זו תכונה אלוקית שלא קיימת בטבע. זה משהו נעלה מאד, שלא שייך לרצון לקבל ששולט בעולם שלנו.
• בזמן הלימוד עלינו להתפלל, שהאור המחזיר למוטב יחבר אותנו בצורה שווה.
• בזמן הלימוד, העיקר הוא הכוונה לחיבור, ותוך שמירה על הכוונה, ניתן לחשוב על הטקסט.
• מהות הקרבן היא להתקרב – לבנות קו אמצעי, שממנו יעלה אור חוזר לה’.
• “זלזול” – חוסר רגישות לחיבור האפשרי. זלזול ביחס הבורא אלינו, שמעוניין כל הזמן לקדם וללמד אותנו, אך אנו לא רוצים בזה.
• העבודה שלנו היא להיות בתשומת לב יתירה, בעיקר על-ידי החברה, שמעוררת אותנו להרגיש שבכל רגע יש לי הזדמנות להתפתחות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות כרך ב’, חלק ז’, דף תקמ”ח, אות ה’, שיעור 6

• באמא יש את כל אור החכמה, אך ללא בקשת התחתון היא לא יכולה להפעיל את עצמה.
• לכל הפרצופים חוץ מאמא, יש יכולת להיות בקטנות ובגדלות. באמא יכולה להיות גדלות רק אם התחתון מבקש.
• אף אחד לא רגיש להעלאת מ”ן מלבד אמא.
• לוקח לאדם שנים, כדי להבין את הכתוב בתלמוד עשר הספירות אפילו בצורה שכלית, ושנים נוספות עד שהוא מתחיל להרגיש את הכתוב. בזה האדם מתקן את עצמו.
• “ו'” – גוף. “חולם” – האור שמגיע מכתר לאבא, אורות שנמצאים למעלה מהגוף. “שורוק” – הוא שמגיע מאמא להשפיע לזו”ן, אורות המוכנים לבוא לגוף. “חיריק” – האור ששובר את הכלים, אורות שנמצאים למטה מהגוף ושברו את המסך.
• מטבור ועד הסיום נמצא כל הרצון שהבורא ברא, ולכן תחילה צריך לשלב את כל עובי הרצון לקבל עם הבינה, דבר הנעשה על-ידי שבירת הכלים.
• השבירה והעירוב נעשו לפנינו, לפני העולם הזה. עבודת המיון היא עלינו, כי ללא הבירורים, מהן מלכות ובינה והקשר ביניהן, אנו לא מגיעים להחלטה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות י”ג, שיעור 11

• רפ”ח ניצוצין שייכים ל-9 הספירות הראשונות, ול”ב הניצוצין הנותרים שייכים למלכות. לכן כל העבודה שלנו היא בירור הספירות, איך למיין אותן אלו מאלו, ומהצד השני אנו מבררים איך אנו יכולים למלא את ט’ הראשונות.
• בסופו של הבירור, אנו מגיעים למצב שנשארים לנו רק מלכויות ריקניות עם הל”ב שעומדים כנגדם, וכתוצאה מכך מגיעה פעולת “רב פעלים מקבציאל”, שמתקנת את כל הכלים יחד.
• כל הדברים הללו קרו בשורשים שלנו, לפנינו, ואנו מגלים אותם כשאנו מתעלים ממטה למעלה.
• את כל המציאות שאני רואה, הבורא הכין לי לעבודה שלי.
• כדי להרגיש תופעות רוחניות, אנו צריכים להביא את עצמנו לאותן התכונות של התופעות הרוחניות, שאותן אנו רוצים להרגיש.
• ללא הרגשת החורבן, שבירת הכלים, לא תוכל להגיע לבירור, תיקון ומטרת הבריאה.
• מה שכתוב בתלמוד עשר הספירות, הן אלפי פעולות שעוברות בנו בכל שניה ושניה, אך בשלב זה אין לנו רגישות לזה, מכיוון שזה נמצא מעל לסף הכרתנו.
• כדי לפתח רגישות לפעולות הרוחניות, אני צריך להיות רגיש להשפעה. כך אוכל לגלות גלי השפעה, אורות, ולאחר מכן את מקור האורות, הבורא.
• הקבוצה היא המתאם בין תדר המשפיע לאדם; הקליטה היא בין החברים ושם הגל הזה קיים.
• אם אתה רוצה לזהות את מידת השוויון, אתה חייב להיות למעלה מהאגו שלך.
• אני לא יכול להיות שווה עם הבורא, כי תמיד אשקר לעצמי. הקבוצה היא המנגנון שבעזרתו אני מגיע לשוויון, השתוות, ורק בצורה כזו אני יכול לכייל את עצמי.
• הקבוצה היא דמיון, שנעשה בדמיון שלי רק כדי שאגיע להשתוות שלא נמצאת בטבע.
• אתה לא יכול להשפיע לאף אחד דבר; הבורא רוצה לפתוח לך את הרצון להשפיע, רק כדי שיהיה לך כלי בלתי מוגבל, זהו התנאי שתהיה בלתי מוגבל בקבלת השפעה.
• הרצון לקבל לא נהנה מגודל המילוי, אלא מעוצמת רגישות הכלי שלו. לכן הבעיה היא לא השגת השפעה, אלא השגת החיסרון, הכלים, ואותם ניתן להשיג רק על-ידי אור החסדים.
• אנו צריכים לדאוג שתהיה בלב כל החברים חרדה שמא הם יפספסו את ההזדמנויות, ולספק להם את גדלות הבורא, המטרה. מה שיכול לספק לכולם את זה, זה חיבור לכולם בצורה שווה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“