צריך שניים לטנגו – הבורא מזמין אותנו לריקוד
מי אחראי לבחירת דרכו של האדם? האם האדם הוא הקובע את דרכו או הבורא הוא זה שמכתיב אותה? במילים אחרות, מי בוחר במי, האדם בבורא או הבורא באדם?
רבים מאמינים שקיים משגיח לעולם, שהוא טוב ומיטיב, ש”הכול מגיע מלמעלה” וש”הכול לטובה”. אך קיים הבדל עקרוני בין אמונה מסוג זה ובין הכרה חווייתית בהנהגתו של הבורא את העולם ואת מציאות חיינו.
ההבדל בין המושג “אמונה”, במובנו המוכר בעולמנו ובין דבקות אמיתית בבורא, הוא בהשתתפותו של האדם במערכת היחסים הזו, בינו לבין הבורא:
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהעולם הזה קיים רק כדי שנוכל להתעלות ממנו לעבר העולם הרוחני. לשם הבורא רוצה שנגיע וכדי להאיץ בנו לעשות זאת, הוא מפיל עלינו מכות וייסורים. זוהי ה”השגחה הכללית” שקיימת בעולמנו.
אך אם האדם רוצה להיות שותף לבורא במעשה הבריאה ולהפסיק להיות נשלט על-ידו במאה אחוזים, כבובה על חוטים, הוא צריך להיכנס למסלול התפתחות רוחני המכונה “השגחה פרטית”.
“השגחה פרטית” משמע, שהאדם מקדים את פעולת הבורא עליו ברצונו העצמי להתקדם לעבר השגת העולם הרוחני. נכון, הכול כבר ידוע וקבוע מראש, אבל אם השתתפות האדם בנטייתו, ברצונו להתקרב לבורא, קודמת לפעולת הבורא עליו, מתחילה ביניהם מערכת יחסים שונה לחלוטין ממערכת היחסים של הבורא עם שאר האנושות. וזוהי צורת ההתפתחות הרצויה, הן מצידנו והן מצד הבורא.
עוד בשיעור:
• הרגשה רעה מתעוררת באדם דווקא כשהאור העליון מאיר יותר – אז חלק נוסף של האגו מתגלה לאדם.
• חברה היא “אני” שהתחלק לשני חלקים – “אני” ו”הזולת”. זה קרה כדי שתהיה לי אפשרות להגיע לבחירה חופשית.
• חברה היא כמו בנק – רק אם אני משקיע בה היא עזר בשבילי ומה שאני משקיע זה מה שאני מקבל בחזרה.
• רק במצב ההפוך לשלמות, אדם מוצא מקום לשאלה ולמחקר. בעזרתם הוא לומד את מעמד הבורא.
השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – ספר “פרי חכם אגרות”, אגרת 1, עמ’ 25
