קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• האדם שנולד לא יודע לשם מה הוא חי, ולומד מהסביבה, לפי אילו אמות מידה עליו לחיות.
• הדתות משתמשות בבני האדם לצרכיהן, על-ידי משחק עם האגו שלו, וללא קשר לרצונו הפרטי.
• כאשר מתעוררת באדם הנקודה שבלב, הוא מתחיל דף חדש: כל הערכים הקודמים נמחקים וכל ההתנהגויות הקודמות נעלמות, כי הם לא מספקים יותר חומר דלק לאדם.
• לאדם אין את היכולת לבחור בין שני דברים, אלא להאיץ את מהירות ההתכללות שלו בדבר מסוים.
• הבחירה היא רק נגד הרצון לקבל.
• מהרגע שבו התעוררה הנקודה שבלב, חומר הדלק של האדם הוא הקשר שלו עם הבורא.
•  בתמיכה מהחברה ומהאור המקיף, האדם מגיע לבניית עצמו.
• הבחירה היא להרגיש למי אנו עובדים – זו כל המטרה והשכר, וניתן לעשות זאת רק על-ידי רכישת תכונת ההשפעה.
• ברוחניות הכול מתחדש מרגע לרגע, והחוקים נמצאים בנו ולא על דף נייר, ולכן יש לעדכן את תקנון החברה מדי תקופה בהתאם לנדרש.
• ההתקדמות היא רק על-ידי הגדלת הדיוק, הרגישות להתחברות.
• ההתקדמות היא לא צעד קדימה, אלא צעד פנימה.
  
• ברגע שהאדם מוכן לכך, הוא נכנס מאליו לעולם הרוחני.
• העיקר זו האצת הקצב.
• בשלבי ההתפתחות המוקדמים – תקופת ההסתרה, נסתר מאיתנו עד כמה העבודה שאנו עושים היא גדולה.
• השכר צריך להיות הידיעה שאני עובד נכון.
• כמן זמן? כשאתה תפסיק לשאול על הזמן, זה קורה.
• עלינו לדרוש רק עבודה – שיהיה לי את הכוח לעשות את הפעולה; זו כבר הכנה לדרגת “חפץ חסד
• העבודה הרוחנית היא באותו האגו, רק מעליו – לא לקבל בו את התוצאות אלא מחוץ לו.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

תע”ס כרך ד’, חלק י”ב: דף אלף רמ”ו, הסתכלות פנימית, אות ז’

• עד חזה דאריך-אנפין שולטת תכונת ג”ר דבינה, ומחזה ומטה דאריך-אנפין שולטת ישסו”ת – ז”ת דבינה, ו”ק.
• כתוצאה מכך שמגרון עד חזה דאריך-אנפין מתפשטים חסדים המכסים את כל הכלים, בכל הפרצופים. מאריך-אנפין ומטה – אריך-אנפין, אבא ואמא, ישסו”ת וזעיר-אנפין בגדלות – החלק העליון הוא תמיד בחסדים, והגילוי הוא בחצי התחתון של הפרצוף.
• “גילוי חסדים” – גילוי חכמה בחסדים.
• במצב גדלות החלוקה היא: “ראש” – החלטות; “תוך” – חסדים; “סוף” – חכמה.
• ג’ קוים – התכללות בורא ונברא, והתוצאה מההתכללות באמצע.
• אל לנו לדמיין שיש לנו נשמה – עלינו להשתוקק לקבל את הנשמה שלנו.
• “נשמה”: רצונות כלפי הבורא, האור העליון, המסודרים בהתאם אליו – או על-מנת לקבל (נשמה שבורה), או על-מנת להשפיע (נשמה מתוקנת).
•  “אדם” – הנקודה שגדלה לפרצוף בגדלות, ולא הגוף הבשרי שלנו.
• ברגע שאנו מידמים לאריך-אנפין, אנו מגיעים לגמר התיקון.
• במידת ההשתוקקות להיות במצבים המתוארים בספר, אנו מושכים את המאור המחזיר למוטב.
• התפתחות היא רק בזכות יתר קשר לאחרים.
• המערכת מאריך-אנפין ועד סיום האצילות, בנויה כדי להתאים אותנו לאין-סוף.
• האדם נכנס לרוחניות בתנאי שהיא בשבילו הכול; הרצון חייב להיות שלם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”