קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: מאמרי שמעתי, מאמר י”ב, “עיקר עבודת האדם”

• בתחילה, האדם רוצה להשפיע מכיוון שזה נעים לו, ובשלב הבא, הוא רוצה להשפיע לשם ההשפעה עצמה – שאפילו התענוג מההשפעה לא יהיה לעצמו, אלא שיהיה כמקבל ושולח אותו בחזרה.
• “דבקות” – מצב בוא הבורא והנברא דומים זה לזה בהכל; עלינו לשאוף להרגיש כל מצב כמצב דבקות במידה מסוימת, וכלפי אמת מידה זו למדוד את עצמנו, כי במצב זה כלול הכל.
• את הרצון לקבל יכול לתקן המאור המחזיר למוטב בלבד, וכל האמצעים האחרים לעשות זאת, הם ממש כישלון.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, פרשת “וירא”, אות קי”ב, שיעור 7

• לא ניתן להתחיל 2 קווים, אם לא מתוך ההסתרה.
• “בתי כנסיות” – מדרגה רוחנית בה האדם יכול לכנוס את כל הרצונות, היוצרות והאמצעים שלו, כדי לפנות מהם לעליון. “בתי מדרשות” – דרגה גבוהה יותר, בה האדם עובד עם כוח ההשפעה בעל-מנת להשפיע, ודורש מעצמו לגלות את אור החכמה באור חסדים.
• בנשמת כל אחד מאיתנו, כלולות כל הנשמות, כולל נשמתם של רבי שמעון וחבריו.
• מה שכתוב בזוהר זה מה שמורגש בנשמה שלי, שעכשיו היא נסתרת, אך אם ארגיש אותה מעט, ארגיש במשהו על מה הזוהר מדבר.
• “לימוד תורה” – קריאה בכל ספר קודש, בכוונה לתקן את עצמי.
• כל כתבי הקודש עוסקים באיך לבנות את הקו האמצעי, את עצמי, בעזרת כוח הקבלה וכוח ההשפעה המגיעים מהבורא.
• עד כמה שהאדם עולה ומגיע לדבקות, הוא נמצא בחיסרון יותר ויותר גדול; זה כל הפלא של ההשגה הרוחנית, המתרחש בצורה הזו מכיוון שהכלי לא נעלם.
• לא החכם למד ולא הטיפש למד – למד מי שמשיג את האור המחזיר למוטב.
• אני רוצה רק דבר אחד – להיות דבוק, ובאיזו צורה זה יבוא, זה לא חשוב.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכונות”, אות מ”ג, שיעור 14

• בנקבי עיניים דראש דס”ג, יוצא בפעם הראשונה זיווג על צמצום ב’ – שילוב של מלכות ובינה.
• עולם הנקודים בקטנות – מה שבינה יכולה לעשות כשהיא מצומצמת.
• כל התיקון שיכול להיות, מרוכז בעולם אצילות.
• מצד אחד, עולם אצילות מקטין את העולמות והפרצופים כתוצאה מהצמצומים, אך מהצד השני הוא מחבר את מלכות ובינה, ובזה הוא מגדיל אותן, וכך הוא מעביר את כל התיקון.
• בכתר ואבא ואמא דעולם הנקודים לא הייתה שבירה כי השילוב היה שם בצורה הנכונה, ולכן השבירה התרחשה רק בז”ת דנקודים.
• מה שלא היה יכול להתחבר בז”ת דנקודים וגרם לשבירה, מתחבר בזכות השבירה באצילות.
• “שיתוף” – אני במקומך ואתה במקומי; השיתוף יכול להיות רק בתנאי שיש ג’ קווים, בתנאי שקיים העליון שמחזיק אותו ולא ייתן לו להיעלם – אחרי זה כבר אין שבירה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, מאמר “האומה”, שיעור 4

• אני חייב לעשות חשבון, כדי לקבל כמה שאני צריך בצורה הכרחית. “צורה הכרחית”  – שהייתי שמח לא לקבל זאת, אך אני חייב לקבל זאת כדי להתקיים.
• הכול נמשך אחר כוונת האדם, לכן אם כל הכוונות הן לבורא, לא עושים חשבון כמה האדם מקבל, וכל היתר הוא לשימוש הזולת ומהם לבורא.
• דווקא בחלוקה שבין ההכרחי ללא הכרחי, אנו עושים את התיקון.
• לא יתכן שאני חושב על עצמי, ובמקביל חושב גם על הזולת.
• האור החוזר שמאיר על האדם, מחלק אותו ל-2 החלקים – כמה לתת וכמה לא.
• עם ישראל לא יכול להתחבר באהבה טבעית ככל העמים האחרים, ולכן רק “מעל הדעת”, באמצעות חכמת הקבלה, נוכל להיות לעם.
• כל אומה צריכה לשמור על לאומיותה הייחודית, כדי להשפיע מתוכה לאחרים; אם לא תהיה לאומיות, לא יהיה בין מי למי להתקשר.
• לשנות משהו בעולם הזה ניתן רק לאחר השגת השורשים העליונים ולא אחרת; לכן אל תשבור דבר שניתן מלמעלה, לאחר מכן תבין עד כמה הוא הכרחי.
• במידה שהאדם עולה למעלה, הוא מרגיש מהו הייעוד המיוחד שלו ובמה הוא יכול לתרום לאחרים, ובדומה לאדם, כך גם כל אומה ואומה.
• אין לעולם סיכוי להשתנות, אם עם ישראל לא יתקן את עצמו תחילה – המפתח הוא בידינו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“