קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’: מאמר “מי מעיד על האדם”

• כל העבודה היא להגדיל את הצורך להשפעה על-ידי הסביבה.
• בתחילת דרכו, האדם מקבל מלמעלה התעוררות – הנקודה שבלב – ניצוץ שמגיע בכלי הרצון שמיואש מהעולם הזה, לאחר מכן עליו להיכנס לקבוצה, ומשם והלאה כל עבודתו היא להגביר את הניצוץ הזה כנגד כל הדברים האחרים.
• הסביבה היא לא סתם חברים, אלא השכינה, מלכות דאצילות, כי במידה שהם יכולים להתקשר יחד, החיבור שלהם יכול להפוך לרצון שיתקבל במלכות דאצילות ולעלות למימוש.
• “נעשה ונשמע” – בתמורה להשקעתו של האדם בסביבה, באמצעות כל מיני מעשים שהוא עושה למרות שהוא לא מרגיש בהם צורך, הוא מקבל את הצורך לאמונה, להשפעה.
• בתוך שדה הסביבה שמאיץ אותי נמצא מרכיב נוסף שנקרא “הבורא” – הכוח המשפיע, ולכן אם אני מכוון את עצמי לגילויו בתוך הסביבה, אני מקבל בחזרה את המאור המחזיר למוטב – אור מקיף.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: “זוהר לעם”, פרשת “ויחי”, אות שס”ו

• הכוונה תלויה בדאגה; אם אני יודע שעל-ידי הקריאה בזוהר אני מגיע לסגולה, מתרפא ממחלה נוראה, אז לא אכפת לי לחשוב על הכוונה. הקריאה הופכת לדבר שולי והעיקר הוא – מתי תבוא הרפואה?
• העיקר הוא איך אנו מגיעים לדאגה, לחרדה, לצורך.
• שום דבר לא יעזור אם אין לי דאגה, צורך, אם אני לא “נשרף” בפנים. הפיתרון הוא רק דאגה בלב, ולזה ניתן להגיע רק על-ידי השפעת הסביבה – כולנו על כולם.
• הרצון לקבל גדל, ואף פעם לא נוכל להתחזק בכוונה אם אנו לא עובדים עליה.
• לא עובדים על הרצון לקבל – מרחפים מעליו. עלינו לטפח את הכוונה, ועם הרצון לקבל יהיה מה שיהיה.
• התפילה צריכה להיות תפילת הציבור, תפילת רבים, ובתפילה הכללית, בטוח שיסודרו גם כל הפרטים הקטנים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ו’ חלק ט”ו, דף א’ תשל”ט, אות ק’

• נוקבא לא זקוקה לזעיר אנפין בקבלת החסדים אך בקבלת החכמה, נוקבא מגלה שהיא לא יכולה לעשות זאת לבדה ולכן היא מתחברת לזעיר אנפין וזוכה לחכמה.
• העובדה שאנו מתקנים בכל פעם רק חלק מהפרצוף, עוזרת לנו להשיג את הגבולות בין החלק שאותו ניתן לתקן ובין החלק שאותו לא ניתן לתקן לעת עתה, ודווקא בגבולות יש לנו הרגשה.
• צמצום או גילוי האחוריים הוא בהתאם לדרגת האדם – כדי לעורר אותו לתיקונים האחוריים מתגלים, וכדי לתת לו שלמות במצב מסוים האחוריים מכוסים.
• אל לנו לחשוב שאנחנו צריכים לסגור את כלי הקבלה שלנו באופן גורף. דווקא איתם אנו יכולים לשחק בכל מיני מקרים בצורה שהם יכוונו אותנו לאמת, כי דווקא מתוך הייאושים אנו נעשים זקוקים לאור.
• ט’ תחתונות דנוקבא נמצאות למטה מפרסא, ולמעלה מפרסא נמצאת רק נקודה שנשארה מהשבירה.
• הסיבה לכל פעולות המלכות היא תיקון הנשמות.
• “חיצוניים” – רצונות של אותו הפרצוף שהם חוץ מקדושה – שהוא לא יכול לתקן עתה בעל-מנת להשפיע.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: מאמרי שמעתי: מאמר צ”ו, מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה

• הבחירה היא בחשיבות – מה אני רוצה שיהיה יותר חשוב – או רצון המכוון למעלה, שכרגע יש לי לזה נקודה בלבד, רצון קטן, או רצון לעולם הזה.
• אם אני מגדיל את הרצון למעלה על-ידי סביבה ואור מקיף, מביאים לי רצון למטה, כדי שאתגבר עליו ואתעלה מעליו – “עזר כנגדו”.
• בעבודת סוכות, מסבירים לנו איך אנו יכולים להגדיל את הרצון הקטן המכונה “פסולת” – השפעה, זולת, חברים, חיבור, מעל הכל. זהו עניין בניית הסוכה.
• “דירת עראי” – האדם צריך להשתדל לא להירגע אף פעם, כי בטוח שאנו לא יודעים מה זה באמת גמר התיקון, היכן שכל המ”ן דאמא יתממש.
• עניין סוכות – לא לטפל ברצונות לקבל אלא רק ברצונות להשפיע; אל תעסוק בפסולת כפי שהיא נראית לך – כלים דקבלה, אלא תעלה אותה למעלה עד כמה שאתה יכול, ולהתאים את עצמך לאור המקיף שמאיר לך למעלה מה”סכך”.
• השמחה היא סימן שאני מחליף את הכלים – את הפסולת ביקב, שאני מתעלה מעל האגו שלי ומעדיף להיות ב”ארעי” – בהתקדמות. לא יכול להיות שאני משפיע ובוכה.
• “סוכה” – כלי דלהשפיע. “קישוט הסוכה” – אני רוצה שההשפעה תהיה חשובה בעיני.
• עלינו להשתדל להבין מהו הצביון הרוחני בכל פעולה ולהידבק אליו, ושהמעשה יהיה רק פעולה שעליו תרכב הכוונה.
• ההשגחה ניתקה את רוב העם מקיום המנהגים החיצוניים, כדי לעורר אותם לפנימיות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“