קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• הבחינה הממוצעת המקשרת בין הפרצופים בהשתלשלותם ממעלה למטה, מאפשרת לאחר מכן את התהוות הנברא.
• כל הבחינות הנוספות שיוצאות מתוך הפגישות של האורות והכלים, נותנות את אותו המישור, המימד, התדר, השטח הנוסף ששם קיים הנברא.
• בהשתלשלות, ביציאת המדרגות, יוצאת לנו הבחנה שנקראת “נברא” – משהו שיכול לעמוד עם ההרגשה הנגדית שלו, כביכול נגד הבורא.
• הפעולות בין הרמות, בין המצבים, מולידות יחס פנימי למה שקורה, ואז ברמה אחרת, יותר גבוהה, נעשה האבחון החדש שנקרא “נברא”.
• מכניסת ויצאת האורות והכלים, מתוך היחס ביניהם, מתגלות בי הרשימות מההשתלשלות ממעלה למטה וגם ממני, ממטה למעלה, שמביאות אותי ליחס של “אמת ושקר” – יחס נוסף ל”טוב ורע” שהוא התגובה הטבעית של החומר.
• ההבחנות “אמת ושקר” הן כלפי שלום הכלל, וההבחנות “מר ומתוק” הן כלפי הטוב הפרטי; בהבחנות בין שניהם נברא האדם – דרגת המדבר.
• האדם הוא מישהו שמסוגל להרגיש את החברה, את הסביבה או את האלוקות שזה היינו-הך; הרגשת החוץ לעומת הרגשת הפנים, זה אבחון “אמת ושקר” לעומת “מר ומתוק”.
• במידה שמעגל האדם יותר רחב, קומתו יותר גבוהה.
  
• התיקון הוא ש”אמת ושקר” יהיו מורגשים בי כמו “מר ומתוק” – זה נקרא “ואהבת לרעך כמוך”.
• “ואהבת לרעך כמוך” – כמו שמדדת איך לנצל את הזולת לטובתך, אתה מודד את איך לנצל את עצמך לטובת הזולת.
• מי שיכול להעדיף שלום הסביבה על פני שלום עצמו, נקרא שהוא אוחז באמת.
• האור והכלי נמצאים בידי הבורא, ואני, שעושה את המעבר בין מדרגה למדרגה על ידי הקו האמצעי, מוליד רגשות נוספים והמון הבחנות חדשות.
• הנברא תמיד הוא תגובה על פעולת הבורא.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: כתבי בעל הסולם, “אגרות” – אגרת מ”ח

• נסיעתו הפיזית של המקובל מתלמידיו, או אפילו כאשר הוא נפטר מגופו, כלל לא מבטל את הקשר בפנימי בינו לביניהם.
• כל אמת מורגשת בצורה ההפוכה, שהדבוק בה, מרגיש שאינו דבוק.
• עד כמה שהאדם מתקדם יותר, הוא מרגיש בכל פעם את עצמו כלא מתקדם.
• המדידה היא הברורה ביותר היא כלפי החברה, הסביבה – בהם אפשר למדוד עד כמה היה חשוב לאדם המצב החברתי במצבו הקודם לעומת מצבו הנוכחי.
• כל העסקים שאנו עושים בהתקדמות הרוחנית חוץ מאהבת חברים, הם עסקים מדומים, שלא מביאים את הרווח הרצוי. אם האדם לא מצרף לכל מה שהוא עושה, כוונה לדבקות בין החברים, לא נוצר בו כלי רוחני, והעסק נקרא מדומה.
• על ידי היגיעה לנטרול המרחק ביני לבין חברי הכלי העולמי, אני בונה את הכלי הרוחני.
• אנו לא רוצים להראות האחד לשני תחרות שליטה או גאווה, שאני יכול להרוויח או לנצל את הזולת, אלא רק לדאוג שהקשר בינינו יתחזק, שהמטרה שלנו תהיה יותר ברורה, שההפצה שלנו תהיה יותר יעילה, ואם אני מתייחס לאחרים בצורה כזו, אני מתחיל לראות אותם כגדולים ממני בפנימיותם.
• רק בתוך הקשר השבור מלכתחילה בין החברים, ניתן לגלות את העולם הרוחני, את הבורא.
• לא לפספס הזדמנות גם להיות בקשר פיזי עם החברים, כי במצבנו, זה בכל זאת משהו שמקרב.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות מ”ב, שיעור 18

• ד’ דעביות ו-ד’ דהתלבשות – אור אין-סוף הממלא את כלי אין-סוף בעולם אין-סוף. לאחר שהסתלק האור על-ידי צמצום א’, נעשו בנו רשימות.
• “אין-סוף” – אין הגבלה, הכלי קיבל הכל. “עולם אין-סוף” – מצב אין גבול, אור וכלי אין סופיים, הכול מלא.
• ברוחניות אין מדידות בגודל, אלא מדידות איכותיות.
• האור פועל על המסך ולא על העביות; האור מבטל את הגבול – אור מקיף חייב לעשות דבר אחד, להיכנס בתוך הכלי.
• זיווג על בחינה ג’, מביאה את גלגלתא לעשות זיווג על מה שנקרא ע”ב הפנימי, ומתוכו יוצא פרצוף חכמה דכתר.
• פרצוף חכמה דכתר הוא שורש לפרצוף כתר דחכמה.
• אנו מתחילים לבנות הכול דרך הכתר.
• כל הרשימות מגיעות מאין-סוף, וכל זיווג מתחיל מאין-סוף.
• המיוחד הוא הפרצופים הנוספים, שהם המעבר בין המדרגות; במלכות דאין-סוף, קיימות כל ההבחנות בכוח, אך הן צריכות להתגלות כלפי הנברא, שצריך להגיב על זה ולהשתתף בין מצב למצב.
• מה שמעניין הוא ההבדלים בין האורות ובין הכלים; כאן אנו רואים את הנברא שהולך לרכוש הבחנות נוספות, במקום האור שממלא את הכלים – אור הדבקות.
• אני לא בודק הכלי מול האור, אלא את הכלי הריק שכנגדו עומד האור עם כלי מלא שבתוכו נמצא האור; אני בודק את האורות, את תגובת הנברא, שבתוכו מתחיל להיות מורגש הבורא.
• הנברא מתחיל לבנות אצלו בהדרגה את דמות בעל-הבית, דמות המשפיע – האם להיות דומה לבעל-הבית ב”קו דק”, שווה לי יותר, מלהיות מלא בכל העיגול.
• ההבדל בין הפרצופים הוא, בכמה שאני מסוגל להיות המשפיע לעומת המקבל.
• בהשתלשלות ב-5 העולמות, הנברא בונה 5 כלים נוספים מתוכו, שנקראים “5 כלים דאור חוזר”. בזה הוא בונה את דמות הבורא, וכשהוא מתחיל לעלות ממטה למעלה, יש לו שני קווים – ימין ושמאל והוא תמיד יכול להיות באמצע – מה אני מעדיף – בהשפעה ממטה למעלה – באור חוזר, או בקבלה לעצמי.
• בהשתלשלות הפרצופים לא סתם יורד הכלי, אלא נבנית מערכת שבו קיימות דמות הבורא ודמות הנברא – המשפיע והמקבל, ובאמצע נמצאת הנשמה – האדם הבוחר.
• בפרצוף עב יש 2 ראשים – דהתלבשות ודעביות – 2 מחשבות; 1 – איך אני מתייחס לאור הכתר, 2 – איך אני מתייחס לקומת החכמה. כך מתחיל להיות “אני”, ו”אני מקושר לעליון”; נעשה קשר בין הפרצופים, והקשר הזה הוא החשוב, כי המדרגות מוגדרות מראש, אך היחס ביניהן, נקרא ה”אדם”.
• ההבדלים בין המדרגות, שני הראשים הנבנים בכל פרצוף, הם החשובים – אני נמצא בדרגה שלי וממנה יש לי את היכולת להתקשר למישהו בדרגה הגבוהה ממני.
• שתי הקומות הסמוכות לא יכולות להיפגש, אך הן נמצאות בנברא אחד, מפני שהן מגיעות ממקור עליון אחד.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “גוף ונפש”, שיעור 3

• מגוון הגישות הקיימות באנושות כלפי החיים, קיימות בגלל שאנו נמצאים בחושך, בהסתרה, בניתוק מהאמת – האדם המציא אותן.
• כל הדתות והשיטות צמחו מתוך הסתר ושבירת חכמת הקבלה – הבורא נעלם ובמקומו התגלו הכלים השבורים, ובהם קיבלנו את חכמת הקבלה השבורה, מתוך הרצון להשלים את ההסתרה.
• בשבירה, אנו דומים לכל אומות העולם, וכך מתוך היהדות שהתהוותה לאחר השבירה, צמחו דתות נוספות.
• חוץ מדרגת הבהמה שיש בנו, כל ממה ששייך לקשר עם החיים, האלוקים, הנשמות, מגיע אלינו מחכמת הקבלה – או בצורה שאברהם חילק את זה כ”מתנות”, או מתוך החורבן, שממנו יצאה היהדות ולאחר מכן הנצרות והאיסלם.
• מה שלא שבור נקרא חכמת הקבלה, וכל השאר הוא שבור, כולל היהדות.
• “גלות” – ניתוק מרוחניות, שכל מה שקיים בי הפוך מהבורא.
• ההסתרה היא כזו שאנו לא מודעים לזה שאנו רשעים – אנו צריכים לעבוד חזק על עצמנו, כדי להביא את האור שיראה לנו את החושך שבנו.
• הרצון שתפתח, יגלה לך שכבות נוספות של התפעלות, של התרגשות, שהן יקראו רוחניות.
• ללא חכמת הקבלה, לא היה לאנושות כל קשר עם האלוקות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: ספר הזהר – קטעים נבחרים, פרשת נח, אות קכ”ב

• כל הקשר בינינו לבין הדרגות העליונות יותר, הוא רק על-ידי בקשה.
• כל ההתקדמות שלנו היא על-ידי תפילה – שאני מבין שאני צריך לקבל מהעליון הבנות, הכוונות, נתונים, פרטים שבו, שבעזרתם אני מגלה אותו.
• כל הדרגות ברוחניות חתוכות האחת מהשניה ומוגדרות בתכונות ובאיכויות שלהן, ולכן אם העליון לא יתן לי הכנה להגיע לדרגתו, לא אוכל להגיע לזה אף פעם בעצמי.
• העליון מוריד את החצי התחתון מעצמו לתחתון, ועל-ידי זה, התחתון יכול לקבל חינוך, לימוד, תרבות, ידע, ועל ידם לעלות.
• ברוחניות, העליה זה הקיום, החיות זו דרגת הידיעה, דרגת הקשר, ולכן ברוחניות חייבים תמיד להיות בהשתוקקות, בהתקדמות.
• דווקא על-ידי חוסר הידיעה המורגש בנו אנו מתקדמים; הרגשת הריקנות מפתחת בנו קשר עם העליון, ורצון להכיר את המערכת.
• בלימוד הזוהר, אני צריך להשתוקק, מתי ארגיש שזה קורה בי, היכן אאתר את המערכות האלו ברגשות שלי.
• הרוחניות נמצאת פנימה, לכן אני צריך, כמו מנתח, לרצות לגלות בתוכי, בפנימיות הרגשות שלי, את המערכת שעליה מדובר. זה נקרא שאני משתדל לגלות את הרוחניות.
• הזוהר נכתב רק כדי לבנות את הקשר בינינו – את הקשר הפנימי בין מה שנקרא ה”אני” ובין הדמות, המודל בתוכי של כל יתר הנשמות, ובבניית הכלי הרוחני הזה אגלה את האלוקות.
• אני לא שומע את המילה עצמה, אני רוצה לאתר מה התגובה בתוכי שצריכה להיות עליה, ואז אבין את משמעותה האמיתית, כי כל המילים הן מילות העולם הזה, שאמורות להביא אותי להכרת העולם העליון.
• ידיעה או חוסר ידיעה של מה שכתוב, לא משפיעות במאום על כניסת האדם לרוחניות; קודם כל עלינו להרגיש.
• שפת הקבלה, אמנם שהיא יבשה, דווקא היא מעוררת חיסרון יותר גדול, אם האדם רוצה להתקדם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”