קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• נגד האגו הגשמי כלל אין מה לעבוד; כשמביאים אותנו לחכמת הקבלה, לממש את הרשימו שלנו – חלק אלוקה ממעל, החלק הזה יכול להתממש רק בעבודה בקבוצה, היכן שהנשמה נמצאת – ביחס עם האחרים. שם נמצא היצר הרע שאיתו אנו צריכים לעבוד.
• על ידי השבירה אנו מגלים מקדם חדש, תוספת חדשה – הסיבה לשבירה, מה היה בשבירה.
• לפני השבירה, לא מגלים את התענוג מלהשפיע לבורא, אלא מההשפעה עצמה – תענוג שיש באור, שיש לבורא מזה שהוא נותן לאחרים. רק אחרי השבירה, כאשר אנו באים לגילוי פעולת ההשפעה, אנו מגלים תענוג נוסף – תענוג מגדלות הבורא.
• מעל התענוג מגילוי גדלות הבורא, אני צריך לעשות עבודה נוספת, מסך, ולמעלה מזה להשפיע – לא לקבל את תענוג ממי שאני משרת לו, אלא רק את החשיבות עצמה, שמחייבת להיות בכלים חדשים נוספים – כלי הקבלה שלי שמתהווים; אלה הכלים שבשבילם היתה צריכה להתרחש השבירה וכל ההכנה.
• כדי להרגיש תענוג מהשפעה, היה מספיק ריחוק ללא שבירה; אך כדי להשיג הגדלות של הנותן, מעבר לתכונת ההשפעה, לגלות אותו, “כבודו במקומו”, צריכים חוץ מהירידה, מההעלמה, גם כן שבירה.
• למעלה מהשפעת האור נמצאת תכונת המשפיע, הגדלות שלו – שברא את עולמו בצורת ההשפעה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: כתבי בעל הסולם, “אגרות” – אגרת מ”ח

• כל העבודה שבחברה צריכה להיות כל הזמן למען גילוי, חיבור עם הבורא.
• אם בעבודה שלי אני לא מרכיב, מחבר את הבורא ככוח ההכרחי שצריך להיות בינינו, ושאיתו אנחנו מחפשים את השלום והחיבור, אז הפעולה שלנו היא אותה פעולה מוטעית בדומה לרוסים ולקיבוצניקים; אלו דברים עדינים מאד, בכל פניה ובכל דבר שקורה איתנו.
• לא יכול להיות שעכשיו אני עובד כדי לחזק את החברה, את ההפצה וכו’, ולאחר מכן יתגלה בזה הבורא מאליו; אם איזו פעולה, הקטנה ביותר, לא כוללת בתוכה את השתתפות הכוח העליון, הראשון המתחיל את כל הסיטואציה, והאחרון המסיים אותה, ואנחנו החומר שעליו נעשית הפעולה, ולא שאנו בני הפעולה, המבצעים, אם אנו לא חושבים כך, אנו טועים בגדול, ומחוסר הגישה הנכונה, אנו לא רק לא מצליחים, אלא נכנסים ליתר הסתרה.
• הכוח העליון הוא הכול – גם בלייצב את המצב, גם בלהשתתף בו, גם בלקבוע כל דבר, והוא גם התגמול – הוא הכול.
• חוסר שימת הדגש על הבורא שנמצא בתוך החומר, בפעולה ובמטרה, עולה לנו ביוקר; אנו לא מבצעים את הפעולה – בכל התהליך הזה, מהתחלה ועד הסוף, עלינו להשתדל לגלות אותו, שהוא הקובע והנמצא בכל הדברים הללו, ללא הבדל בין “אורייתא”, “ישראל” ו”קוב”ה”.
• “ישראל” – החיסרון שזה יתקיים בחומר שלנו; האור, ה”תורה” – הכוח שיבצע את זה; “קוב”ה” – הופעת פעולת הבורא, והצורה שמתלבשת בנו.
• החומר שלי הוא כחומרה במחשב, שאין בו כוח ללא חשמל, תוכנה, נתונים שהוא צריך לעבד, ללא תהליך עצמו שהוא צריך לעבור והתוצאה הסופית שהוא צריך לקבל. החומרה לא משתנה, אלא משתנה הארגון הפנימי שבה; זה הכול כוח הבורא – הבורא שמתלבש בנברא.
• מהתחלה ועד הסוף הוא מקיים הכול, ואנחנו כאן רק יכולים להביע מתוכנו את הבקשה, הדרישה, הנחיצות בזה שתתקיים הפעולה שלו, שתתלבש בתוך ה”חומרה”, שזה יתקיים; מאיתנו יכול לבוא רק חיסרון שזה יתקיים בלבד.
• “השפעה” – התעלות מעל הרגשות שלי, ומתוך ה”יובש” הזה, המגן הזה, שלא נוגע בי כל דבר ששייך לאחרים, אני מתחיל לקבל מעבר לזה חסרונות שלהם ולהרגיש שאלו חסרונות שלהם, והם לא הופכים לחסרונות שלי. ואז אני פועל רק למילוי החיסרון שלו – לא בגלל שאני מרגיש את החיסרון שלו ורע לי מזה, אלא רק בגלל שקיים חיסרון חיצוני בעולם, ואותו אני צריך למלא.
• כנגד גילוי תלות הבורא בנברא מתגלים כלים חדשים, קליפות חדשות, ועל זה העבודה האמיתית.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות מ”ד, שיעור 19

• בפרצוף ע”ב יש 2 ראשים – 2 חשבונות.
• כדי לקבל בע”ב החיצון דוגמא מגלגלתא, אנו צריכים שיהיה בע”ב ראש א’; ללא ה”משחק” הזה לא היינו יכולים לגלות משהו מעלינו.
• צריך להיות ממוצע בין הדרגות, וכל זה מתהווה על-ידי המשחק בין הרשימות; כתוצאה מביטוש האורות זה בזה, הכלי מקבל יותר התרשמויות מהאור, צורות, ועל-ידי זה הכלים מתפתחים.
• האורות שנשארים בתוך הכלים, שנותנים לכלים צורה, הם הפועלים בלבד; הכלי מתפתח רק בגלל שהאור מחזיק אותו.
• הנברא הוא לא חומר הרצון לקבל, אלא אותה צורת האור שנותנת לרצון לקבל את צורתו העתידה וממלאת אותו.
• הנברא הוא העתקה של האור בתוך הכלי, ה”הטבעה” של הצורה בחומר, אך לא החומר עצמו.
• מתוך זה שעושים חשבון על הפרצוף העליון, מתקבלת ממנו הארה בפרצוף התחתון לו.
• ברוחניות כל פעולה היא טוטאלית, מופיעה ומשפיעה בכל דבר, ומוציאה תוצאות בכל מקום.
• הראשים דהתלבשות בין הפרצופים מדביקים את הפרצופים זה לזה. הם המעבר, המקשר בין הפרצופים, אחרת אין לך שום “דבק”, אפשרות להשוות, להבין, להיות המעבר.
• בלימוד חכמת הקבלה אני לומד 2 דברים: 1 – ההכנה שהכין הבורא עבורנו כדי להידמות, לבצע את אותן הפעולות; 2 – אני לומד מזה שאני צריך להשתוקק להכיר את הפעולות הללו בפועל, ומתוכן אכיר את המקור, המחשבה , הרצון, הכוח העליון הזה, שהוא היסוד של כל הבריאה – כל מה שנמצא.
• אני לומד כדי לעורר אותי להיכנס לזה, להשפעה הזו, לגובה הזה; הלימוד הוא אמצעי, ואני רוצה להיכנס מתוכו לפעולות הללו שיפעלו עלי.
• המקובלים השיגו את הפעולות הללו ומתוך זה הם כותבים לנו; המקובל משיג את התופעה הזו ובאותו רגע הוא גם משיג איך היא נקראת, הוא מגלה אותה מתוך עצמו.
• עלי לגרות את עצמי לרצות להגיע לפעולות השפעה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “גוף ונפש”, שיעור 4

• חכמת הקבלה – מדע, חכמה על החיים מעל קיום הרמה האנושית.
• כתוצאה מהתכללות ידיעות חכמת הקבלה בתוך האגו, נולד היחס החדש לאותו הקיום הרוחני שחכמת הקבלה מדברת עליו – דתות ואמונות.
• השיטות והאמונות השונות, נובעות מהרצון לקבל, בהתאם למידת העביות שבו.
• חכמת הקבלה היא לא דבר שמתפתח – כל מקובל מגלה דבר שקיים, ואולי מוסיף על קודמו מידת בירור נוספת, אך המצב הוא קבוע – הרצון לקבל שהבורא ברא, שמלא בידיעת, בהופעת הבורא, ואנו צריכים לגלות את הדבר הזה.
• המדע עוסק בהתפעלות שלי בחושים הנוכחיים. חכמת הקבלה היא נגד השערת השערות ללא מדידה ממשית בחומר, דוגמת הפילוסופיה, ובעד המדע.
• אין דבר השונה בגישה לגילוי הבורא, מהאופן שבו אנו מגלים את העולם שלנו בצורה מדעית.
• אנו לא מבדילים בין עובדות ל”לא בטוח”, ולכן גם העובדות לא יכולות להיות עבורנו כללי ברזל שעל-פיהם נסדר את חיינו.
• הערפול, הבלבול בין העובדות לדברים שיכולים להיות, מאד מפריע לנו, ובמיוחד לאלה שרוצים להתקדם; הם חייבים לחלק כל דבר בחיים שלהם בצורה ברורה – זה נגלה וזה נסתר, ואז נגלה שחלק גדול מאד מהחיים שלנו הוא נסתר.
• עלינו להתייחס לחיים בצורה יותר קפדנית ודרשנית, ולהשתדל לברר רק את הדברים ששייכים לעובדות.
• “חכמת הקבלה” – איך להרחיב את הכלי שלי ולקבל בו עובדות – צורות האור שמתלבש בו.
• המקובלים אומרים לך דברים שאתה צריך לגלות בעצמך בכלים שלך, ולא דורשים ממך להאמין לדבריהם בעלמא.
• מה שהתגלה בשכבה מסויימת ברצון-לקבל כעובדה, בשכבה אחרת של הרצון-לקבל, אותה העובדה יכולה להתרחב, אך זה לא מוחק את העובדה שהתגלתה קודם לכן בשכבה הקטנה יותר; זה לא מכחיש זה את זה, אם זאת עובדה זאת עובדה.
• השפעה זה משהו שנמצא למעלה מהטבע שלנו; אנו צריכים להמציא לילדים הקטנים דוגמאות של כדאיות להשפיע – “לא לשמה”, שזה האמצעי להגיע באמת להשפעה. וממצב “לא לשמה”, עלינו לפתח אמצעים שיביאו את האדם להכרת חשיבות ההשפעה בעצמה, אמצעים למשיכת המאור המחזיר למוטב.
• במידה שהאדם מתעניין בתוצאה מהלימוד, הלימוד משפיע עליו ומשנה אותו. התוצאה הזו באה לנו מקנאה, מזה שאנו נמצאים בקבוצה שמספרת לנו שניתן להגיע להשפעה טוטאלית, ובזה להרוויח משהו גדול מאד. אותו העיקרון הוא זהה לתינוקות, לבחורים ולמבוגרים.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”