קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, פרשת וישלח, אות רמ”ד

• כרגיל, לפני שיעור הזוהר, אנו צריכים לכוון, להכין את עצמנו להכרת המציאות החדשה, לעולם החדש, שהזוהר הולך לפתוח, לגלות לנו.
• “אדם” – רצון המבין, המכיר, המרגיש את עצמו, ועומד להכיר את מי שברא ועיצב אותו.
• הרגשת המציאות הסביבתית שלנו, היא תוצאה של המעטת האור, שנעשית על-ידי המערכת העליונה – מערכת השערות, המזלות.
• מלכות שהתחברה עם בינה, מצמצמת אותה, כתוצאה מכך האורות מתמעטים ומתחיל להיווצר פרצוף שבשלב מאוחר יותר יקרא “אדם”.
• אנו צריכים להשתדל להגיע לראות את הכוחות, אור וכלי; בשילוב הרצון והאור, למעשה המציאות מתקיימת.
• אין לנו יותר משילוב האור והרצון, כולל אנחנו.
• “ארץ הקודש” – מלכות דאצילות; “עם ישראל” – מי שנכלל במלכות דאצילות.
• “יעקב”, “ישראל”, “ישורון” – 3 שלבי ההתפתחות של אותו המבנה, של אותה הגישה – זעיר-אנפין דאצילות.
• “פרצוף” – נשמה, מידת הקשר, ההתאמה של האדם עם הבורא.
• כל השמות הם ממלכות דאצילות, המקבלת תכונות מדרגות שמצויות למעלה ממנה.
  
• גימטריה – צורה חדשה, קוד רישום חדש של יחס בין האור לכלי.
• כל אותיות ה-א”ב העברי, מבטאות את הקשר בין האור לכלי, שעליו עומדת כל המציאות.
• האותיות עצמן הן לא קדושות, הקדוש הוא הקשר בין האור לכלי שהאות מסמלת.
• הזוהר יעשה הכול; אנו רק צריכים לתת כוונה, רצון למצב המתקדם.
• אסור לנו לקשור שום דבר רוחני, לשום דבר שאנו עושים, מבינים ופועלים ברמת העולם הזה.
• מי שעושה מצורות העולם הזה דברים יותר או פחות קדושים, מעכב את דרך התיקון.
• “זמנים” – שינויי האורות; הנוקבא, בהתאם לכמה שהיא יכולה להתקשר עם זעיר-אנפין.
• הנוקבא לא קובעת את סדר הזמנים, אלא רק את קצב חילופי הזמנים – אם לא תרצה, מלמעלה לא יקרה כלום.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות צ”ב, שיעור 38

• כתוצאה מהחלוקה שעושה הפרסא בנקודות דס”ג, כל פרצוף מחולק ל-2 – גלגלתא-עיניים ואח”פ.
• כל פרצוף מלובש בחלקו בעליון ובחלקו בתחתון, ורק בנקודה קטנה המכונה “נגה”, קיימת בחירתו החופשית – להיכן לשייך את עצמו, לעליון או לתחתון.
• מלכות לא הייתה יכולה לקבל דבר על-מנת להשפיע, ללא חיבורה עם בינה.
• עלינו להשתוקק לתיקון, וכל הנפילות בדרך, הן כבר באחריות ההשגחה העליונה.
• “מ”ן” – החיסרון שהתחתון גורם בעליון, כתוצאה מהתכללות מלכות בבינה, ובינה במלכות.
• במצב קטנות – מלכות מצמצמת את הבינה; במצב גדלות – בינה פותחת את המלכות.
• העיקר הם הכלים, האותיות, אך הנקודות והתגין נותנים לנו את הזרימה, שבלעדיה לא נוכל להבין את הקשר בין האותיות, שכתוצאה ממנו נוצרת המילה – מצב רוחני שלם הכולל התחלה, אמצע וסוף.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “מבוא לספר הזוהר”, אות ט”ז, שיעור 5

• בעת קריאת הזוהר, אנחנו רוצים לתפוס, להרגיש, להבין בתוכנו, בתוך החומר שלי, ורק בי; בצורה כזו שהאור יפתח לי, יפתח אותי, ולא בצורה שאני מעלה את עצמי לדמיונות.
• עלינו לזכור שרק באיחוד, בחיבור, בקשר בינינו, היכן שנשבר הקשר, אנו משיגים את כל הצורות של התקשרות האורות והכלים.
• הקשר שנשבר זה מה שאני צריך לגלות, ואם הוא מתקן, זה מה שאני צריך להרגיש.
• התיקון דווקא מתקיים על-פני הקלקול – החושך למטה והאור עליו.
• המקום שבו אני מגלה את הקלקולים זה ביחס שלי לזולת; כשתעורר את היחס שלך לזולת, תגלה מיד את המקום שאליו צריך האור לבוא ולתקן.
• כל הצורות – חיוביות או שליליות, מגיעות מהאור, וכל החומר, זה מה שהבורא ברא “יש מאין”.
• עד גמר התיקון, החושך חייב להתקיים, כי בלעדיו לא נרגיש את האור; ללא שנאה, לא ניתן להשיג את האהבה.
• רק צורה מלובשת נותנת לנו להרגיש, הן את הצורה והן את החומר, אך רק בתנאי שהם מלובשים יחד.
• אנו לא יכולים לחקור את דרגות הדומם, הצומח והחי, אלא רק את דרגת האדם, ואת דרגות הדומם, הצומח והחי המצטרפות לאדם.
• האדם לא מתקדם על-ידי זכירת החומר, אלא על-ידי היגיעה – עד כמה אני רוצה לאתר בתוכי, בנשמתי, את הדברים הכתובים בספר.
• דרגת ה”מדבר” – בירור, עד כמה אני מתאים, דומה לבורא.
• קבוצת מקובלים היא השכינה, שבה מגלים את השבירה (“שכינתא בגלותא”), ואת התיקון.
• הרוחניות זה לא אי שם, זה בצורה פנימיות יותר בינינו, כאן, באותו המישור.
• החלק הגברי לא יכול להתקדם ללא הרצון הנשי והקשר שלו עם חכמת הקבלה, ולכן השתתפות הנשים היא מאד חשובה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”