קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: שמעתי, מאמר קמ”ו, “פירוש על הזהר”

• “בהמה כשרה” – ההבדל בין דרגת החי לדרגת האדם; כבר יש בה איזה ניצוץ הקדוש, שממנו והלאה מתפתחת דרגת האדם; דרגת “בהמה כשרה” היא אוכל, יסוד לדרגת האדם.
• מתוך דבר והיפוכו – חושך ואור, אור וחושך, האדם בונה את דמותו.
• אם האדם מתחיל לממש רשימו של חומר (דעביות), על-ידי רשימו של רוח (דהתלבשות), אז הוא כבר מתחיל להשתוקק לצורת המאציל, ובזה הוא מגיע לדרגת האדם.
• למרות שהאותיות הן חסרונות, האדם מצייר באמצעותן על גבי האור את צורת נשמתו, עד שהוא מגיע לפירוש הנכון של הזוהר, של האור, על נשמתו.
• האור הוא כלי, שנותן פירוש על האור המופשט.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’:זוהר לעם, פרשת “וארא”, אות כ”ו, שיעור 2

• כל ג’ הצבעים – חג”ת, מורגשים בתוך בחינה ד’ השחורה – המלכות.
• כל מה שמתואר במלכות – צבעים, צלילים, צורות וכו’, קורה במלכות בלבד.
• דין, חסד, רחמים – דוגמאות שהאדם מקבל מלמעלה, שבעזרתן הוא מבין כיצד לבנות את עצמו.
• אל לנו לנסות לחבר את כל פרטי המציאות לתמונה אחת, אלא להשתדל להתחבר מלכתחילה לתמונת האין-סוף הסופית, כי משם מגיע אלינו האור המקיף; לכן כדאי לנו להרגיש שאנו נמצאים כבר בשלמות, ואז נחבר את כל מה שנקרא בזוהר לאותה המציאות היחידה שקיימת.
• לא חשוב מה אני לומד או על מה אני מדבר; הכול הן אותן הצורות שנבלעות באין-סוף, וחוץ ממנו לא קיים דבר; לכן בכל רגע בחייו, האדם יכול להיות באותה הכוונה – שהוא הולך לגלות את המציאות האחת שקיימת.
• מה שהזוהר מדבר עליו זה באמת מה שקיים, ולכל הצורות שאנו עוברים כעת, אין סיבה או מטרה אחרת, מאשר לגלות לנו את הצורה האמיתית.
• הזוהר מביא לנו את הקשר בין הדברים; הכול מכוון, לא להסביר לנו את הפרטים בעצמם, אלא את הקשר ביניהם, כי במידה שאתה חושב על הקשר ומקבל אותו כאחד, אתה מכוון יותר למקור האחד ומזה מגיע לך האור המקיף.
• במידה שאתה בונה צורה אחידה בתוך הפיזור, אתה מכוון אליך אור מקיף יותר חזק.
• בין הקווים ימין ושמאל ישנו קשר, וללא הקו האמצעי שיאזן ביניהם, קשר זה מוביל להרס, מכיוון שהאחד רוצה לשלוט על השני; זהו השורש לכל האסונות בעולם שלנו.
• האדם לא מסוגל לקשר בעצמו בין פרטי העולם השונים – רק המאור המחזיר למוטב יביא את השלום, את השלמות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכוונות”, אות קי”ד, שיעור 36

• דרך קליפת נגה, היכן שההשפעה והקבלה לא מבוררים, הרצון לקבל מפתח את “חוה”.
• כתוצאה מעירוב הטוב והרע בה, הנגה יכולה להיות מתווכת טובה או מתווכת רעה.
• בינה מכסה את כל עולם אצילות במגן, בנה”י שלה.
• מגן הבינה הוא כוח הבינה – השפעה, תכונת החסדים, שממנה בורח מי שרוצה לקבל.
• את העולמות ניתן לתקן מלמעלה, על-ידי אור הס”ג, ואת הנשמות אנו יכולים לתקן רק מלמטה, על-ידי העלאת מ”ן.
• בין עור דאמא ועור דזעיר אנפין ישנו חלק’ החשמ”ל המשותף לשניהם, השומר ומעביר לזעיר-אנפין את אותו
• הכוח, שבעזרתו הוא נשמר מקליפת נגה ונותן לנגה כוח לא להתחבר עם ג’ הקליפות הטמאות.
• כאשר ישנה עליה לגדלות ברצון לקבל, הבינה מסתלקת, אין חשמ”ל ונגה מתחברת לזעיר-אנפין ול-ג’ הקליפות הטמאות, ולכן ישנה הגנה אחרת למניעת שבירת הכלים – איבוד המדרגה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, מאמר “מתן תורה”, אות ו’, שיעור 4

• “תורה” – אותם הכוחות שמטפלים בטבע שלנו, היצר הרע; “מצוות” – פעולות שבעזרתן אנו מגיעים למימוש המטרה שהטבע הציב לפנינו.
• השגת הבורא: קבלת המילוי המלא, בכל דרגות הקיום – דומם, צומח, חי ומדבר, שקיימות בבריאה.
• כל מה שמדבר עליו התנ”ך ושאר כתבי המקובלים, הוא תהליך ההתפתחות שאנו אמורים לעבור.
• אין במציאות דבר מלבד האור, הפועל ומשלים את פעולתו; הוא בורא את הרצון לקבל, מחלק את המציאות ללקבל וללהשפיע, מתקן את הרצון לקבל וממלא אותו.
• “אור” – התרגשות של הרצון לקבל.
• כל מה שיש בבריאה, מתגלה ביחס ביני לבין הסביבה; מצב זה הוכן עבורי במיוחד כדי שאוכל לחקור באמצעותו את המציאות.
• בי אין כלום ובזולת אין כלום – מה שקיים הוא רק ביחס בינינו.
• “רוחני” – על-מנת להשפיע; “גשמי” – על-מנת לקבל.
• אין לנו דבר בטבע מלבד שנאה ואהבה; לכן עלינו לבדוק ולחקור בכל רגע, איך אנו מתייחסים לזולת.
• כל בדיקה היא על-ידי גילוי הרע, אך אם האדם במגמה הנכונה, הוא נמצא תמיד בשמחה.
• הקרבה שלי לבורא, נמדדת במידה שאני והסביבה נעשים כאחד – “מאהבת הבריות לאהבת ה'”.
• הבורא שותל בינינו את כוח השבירה, ועל-ידי המאמץ שלנו לאהוב מעל השנאה שהוא טומן בינינו, אנו מגלים אותו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“