רביעי, 21 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, מאמר "ויהי ערב ויהי בוקר"
- השפעת האור היא קבועה, והרצון מתפתח בכוח האור ומתחיל להרגיש מגוון הבחנות, שלהן הוא קורא בשמות ומילים.
- כל המילון שלנו, בא מתוך הרגשת הרצון והאור שמשפיע עליו.
- מילון רוחני - מילון שבא מתוך הרגשת או חוסר הרגשת האור. מילון גשמי - מה שמורגש בעולם שלנו, כתוצאה מהכרת הרצון כנגד האור בצורה סמויה.
- בעבודה ממטה למעלה, הכול תלוי בהגדרות - מה אנו קובעים כאור וחושך, יום ולילה, רצוי ופחות רצוי.
- ניתן לדייק בעבודת בירור הכלים, רק על-ידי ריכוז מיוחד, שמגיע על-ידי התעוררות פנימית מיוחדת, שבה האדם מרגיש השפעה מחוץ לו, מלמעלה - זהו אור ע"ב ס"ג שמגיע ומברר את הכלים.
- "אור" - כוח שמגיע ומעורר בי יתר תכונת ההשפעה.
- "לילה" - חיסרון לכלי של השפעה.
- בכל מצב ופעולה ניתן לדבר על חושך, לילה ואור, יום - או כלפי תיקון הכלים, או כלפי העבודה עם הכלים המתוקנים.
- הקצב הוא הדבר היחיד שאנו יכולים להשפיע עליו, והכול תלוי בהתפתחות הקצב.
המשך קריאה »
שני, 19 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "על משכבי בלילות"
- הבעיה שלנו בעבודה, היא שאנו שוכחים על המרכיב השלישי, ש"ה' יגמור בעדי". האדם עושה מאמצים גדולים ולא מבין שהוא לא מסיים את הפעולה, כי הוא שכח שכל פעולותיו צריכות להתחיל ולהסתיים בבורא, והוא נמצא באמצע.
- דרך האור היא שהאור צריך לעבוד, ואנו מסייעים לו במשהו.
- האדם שוכח שהוא בסך-הכל אחד המרכיבים בהתפתחות, מוסיך קצת להגברת הפעולה, אך הפעולה כולה נעשית על-ידי כוחות שכבר מוכנים בטבע, כוח הבורא.
- אם החברה תהיה בדעה כללית שהבורא הוא הכוח שקובע את סיום, עוצמת ותוקף הפעולה, אז גם האדם שנכלל בחברה לא ישכח על זה, ואז לא יהיה לו ניסיון מר, שהוא עובד ולא קורה לו דבר.
- אנו צריכים לעורר בחברה כל הזמן נחיצות, צורך לעזרת ה', ובכל מה שאנו עושים, אנו בסך-הכל רוצים לעורר את הכוח הזה ששורה בנו, שיתגלה.
- אם פעולות האדם מסודרות נכון, ובמיוחד כלפי החיבור עם החברים, האדם מגלה קשר ישיר עם הבורא, שצריך לסייע לחיבור.
- התוצאה מכל פעולה צריכה להיות החיבור בינינו, וכשאני מכוון לצורה כזו, גם מצד הכלי וגם מצד האור - הבורא שמחבר בינינו, אני מגיע למצב שבו אני חייב שהבורא יתגלה ויקיים את המצב שאליו אני משתוקק.
המשך קריאה »
חמישי, 15 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"
- חכמת הקבלה מדברת רק על המציאות האמיתית ולא על זו המדומה.
- גדלים על-ידי שינויים. מתוך השינויים ניתן להבדיל את יתרון האור מהחושך. הכל לומדים מדבר והיפוכו, וכך עולים ויורדים.
- האדם נמצא במצב התקדמות אם יש לו שני קצוות, כשרגליו על הקרקע וראשו מגיע לשמיים, ובין שניהם הוא מודד את המצבים שלו ויכול לקבוע בצורה נכונה לאן להתקדם.
- ההתקדמות היא לא בחקר המצבים עצמם, אלא רק במידה שבה נתכלל בקבוצה ונדרוש מההתכללות הזו את כוחות ההתקדמות.
- עד כמה שהאדם מבין שהוא צריך להשקיע את עצמו במקום שממנו מגיע האור שמשפיע עליו, כוח ההשפעה כנגד כוח הקבלה, זה יעלה אותו בסולם וגם יזרוק אותו מהסולם.
- על האדם לחשוב רק על המאור המחזיר למוטב, ממש להשתוקק לזה וזהו. עד כמה שאפשר, לדמיין ולבנות לעצמי את המצב הטוב, המתוקן, שכביכול קיים כאן ועכשיו, ובזה אני מושך את הכוח ממנו.
המשך קריאה »
שני, 12 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 225, "חשיבותה של תפלת רבים"
- "תפילה" על-פי חכמת הקבלה - בקשה שבאה כלפי מטרת הבריאה.
- עד חורבן בית המקדש, כל העם היה בהרגשה הנכונה, וחש מתוך ליבו מה לבקש ישירות מהבורא. ההרגשה שבלב הייתה התפילה.
- כשנפלנו מאהבת הזולת לשנאת חינם, כבר אין לנו רצון בלב להשפיע, לאהבת הזולת, וכתוצאה מכך הבורא נעלם מהרגשתנו ואנחנו לא יודעים מה לבקש. אנחנו מבקשים עבור כלי הקבלה, שיהיה לי טוב ורע לאחרים, שלעומתם ארגיש את עצמי יותר טוב - כך לב האבן שלנו עובד.
- לא נגיע לתפילה אמיתית עד שלא נתקן את הרצונות שלנו.
- כשנהיה בקשר עם הבורא, נדע מה לבקש ממנו כדי להתקשר אליו יותר ויותר.
- לפני החורבן, המקובלים סידרו לנו את סידור התפילה, כדי שנדע מה הלב המתוקן היה מבקש.
- מטרת התפילה בהמון היא שיהיה לי טוב, ובחכמת הקבלה התפילה היא לשנות את עצמי ולא את התנאים הפנימיים והחיצוניים כדי שיהיה לי טוב.
- "תפילת רבים" - בקשה עבור כולם, לתיקון של כולם. שנרגיש "טוב ומיטיב" שבא מהבורא, ולא שאני מבקש מהבורא שייתן להם "טוב ומיטיב", כאילו שהם עכשיו מקבלים ממנו רע.
המשך קריאה »
חמישי, 1 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם", שיעור 2
- אם האנשים לא מחוברים, אין הבורא רואה אותם, כאילו הם לא נמצאים, כי הוא לא רואה כל אחד בצורה הנפרדת שלו, אלא רק את מספר החיבורים בין האנשים.
- יש לנו את כל התנאים כדי להגיע ליצירת הכלי הנכון, כל ההכנות להיות דומים לבורא מצד אחד ועצמאיים מהצד השני, ועל האדם מוטלת רק העבודה, והיא כן נמצאת ברשותו.
- אנו מסוגלים לבצע את העשייה, אפילו נגד הרצון, והיא תוביל אותנו לבירור הנכון - שאנו צריכים כוונה שאותה אנו לא יכולים להשיג, ומתוך הבירור הזה נוכל לפנות לבורא שישנה לנו את הכוונה.
- מלכתחילה, עלינו לברר מהו המעשה, מה עלי לעשות; המעשה הוא הכנעה לקבוצה מצד אחד והשפעה לקבוצה מהצד השני.
- המעשה שהבורא דורש הוא ערבות, איחוד, חיבור.
- על האדם להאמין שבכל רצון אגואיסטי חדש שמתעורר בו, יש מצב חדש של קבלת התורה - המאור שיבוא ויתקן אותו, שבכל רגע זה יכול להתממש.
- החשוב ביותר הוא לא להתבלבל ולקחת על עצמנו את עבודת ה', אלא לברר מהי עבודתו ומהי עבודתנו, וכתוצאה מכך האדם יתמקד בבניית החיסרון, שיאפשר לבורא לעבוד עליו.
- אנו לא באים לתקן את השבירה, אנו חייבים רק לגלות את כוח השבירה בינינו כתוצאה מהניסיון לחיבור.
- החיבור הוא לא מה שנמצא בחומר, אלא משהו שנמצא מעל החומר, ששייך לנקודה אחרת של המציאות, ומהות החיבור הזה זו כבר האלוקות.
המשך קריאה »
רביעי, 30 יוני 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם"
- האדם צריך ליצור בעצמו את הרצון להשפעה ואהבת הבריות, וזה לגמרי לא טבעי, דווקא לזה אין לו כל רצון. לכן דווקא בחיבור עם הזולת, אנו יכולים לייצב את תכונת ההשפעה שלנו כפי שהיא נמצאת אצל הבורא.
- אנו חייבים את הסביבה, כדי שהיא כל הזמן תזכיר לי, תחייב אותי לחזור לאותה המחשבה על תכונת ההשפעה, שאותה אני דוחה באופן טבעי.
- "ברית", "ערבות" - כאשר אנחנו מתחילים לחשוב שכל חבר וחבר יתעורר בכל רגע ורגע לתכונת ההשפעה והאהבה, להתעורר לגלות את המקום השבור בינינו, ואז התפילה המשותפת תביא לנו את האור המחזיר למוטב, שיחבר בינינו ובחיסרון המשותף נגלה את הבורא.
- אם האדם לא מממש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, בהתעוררות שלו מלמטה על-ידי הסביבה, לוקחים ממנו את זה.
- אנו חייבים לייצב את עצמנו בעצמנו, שהחיבור בינינו יהיה אך ורק על-מנת לעורר כל אחד את האחרים לחיבור, לתכונת ההשפעה.
- הרצון לייחוד גדל על-פני ההפרעות ש"מחממות" אותנו, עד שאנו מתחילים לצעוק.
- כל דבר רוחני קורה, אך ורק אם לפני זה ישנו החיסרון השלם.
- רק צעקה קבוצתית, כאחד, מצילה את המצב.
המשך קריאה »
שני, 7 יוני 2010 אין תגובות »
חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות י', שיעור 2
- בהתכללות אין גדול או קטן - כולם שווים.
- בערבות אין הבדל בין המשתתפים, לא בגובה, לא במשקל ולא בניסיון - אם כולם נכללים הם יזכו - זהו הכוח הנפלא שיש בערבות.
- "אדם" - דומה לבורא, שנברא על-ידי התורה ובזה הוא ממש בורא את העולמות.
- בזמן הלימוד עלינו להיות בכוונת האיחוד, שהאור יבוא ויקשור בינינו ובו נגלה את הכוח העליון. מאיתנו נדרשת רק נכונות להתקשר יחד.
- מידות הקשר בין זעיר אנפין ומלכות, מייצבות לנו את תמונות העולם ואת כל מה שאנו מרגישים כתהליך ההתפתחות שלנו.
- "עד שישים נשימות" - קבלה ממטה למעלה בדחייה, באור חוזר.
- "חצות הלילה" הן 6 שעות יחסיות מתחילת הלילה, וב-6 השעות היחסיות מחצות הלילה והלאה, מתרחשת הכנת הכלים.
המשך קריאה »
רביעי, 2 יוני 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת "תצווה", אות ס"ב, שיעור 4
- עלינו לבדוק את עצמנו, אם איזו כוונה אנו באים ללימוד הזוהר, מכיוון שהוא הטיפול החזק ביותר נגד הטבע שלנו.
- בזמן לימוד הזוהר, עלינו רק לפתוח את הלב לתרופה, שליבנו האגואיסטי יתרכך על-ידי הסגולה שיש בקריאה ובשמיעה שלנו.
- בזמן לימוד הזוהר עלינו להכין מקום, היכן שהאור יוכל לתקן אותו - מקום הקשר הגרוע בינינו - רע מצד אחד וחיסרון מהצד השני, ואז במידת הדרישה האור מגיע, כי רק החיסרון מושך את האור.
- התוצאה מכל יום צריכה להיות פשוטה - שבפעם הבאה שאגיע לשיעור, אגיע עם חיסרון מבורר יותר, ללא קשר למצב אליו הגעתי.
- לא מתקנים את הזעיר-אנפין, אלא את המלכות, שתהיה מסוגלת לקבל השפעה מזעיר-אנפין.
- עלינו לבקש מהאור העליון לתת לנו את היכולת לדעת מה זה להשפיע. זה ניתן במידה שאני מתעלה מעל השכל והגישה שלי לתכונת ההשפעה הטהורה, ולא רוצה דבר מלבד השפעה.
- "חרות" - אור הבינה.
המשך קריאה »
