קבלה לעם היום

תשעה באב הפך זה מכבר ליום יבש וחסר משמעות, שלא לומר מיותר. כמה טונות של אבנים קרות שנפלו לפני אלפיים שנה כבר לא כל כך מעניינות ציבורים רבים במדינה. בכלל, קשה להבין את אותו “משיח” שבחר לחכות לגאולה דווקא בעיר המסוכסכת הזו, שמנקזת לתוכה את כל הבעיות והמחלוקות של האנושות.

לו יכולנו להרכיב משקפיים מתוקנות, רוחניות, היינו מגלים כי הבחירה בירושלים כעיר הבירה הרוחנית של העולם אינה מקרית כלל וכלל. מאחורי חיצוניותה ה”מאובנת” לכאורה, מסתתרת לה מהות פנימית עמוקה ועשירה לאין קץ – “ירושלים של מעלה”, עלינו רק למצוא את הקשר הנכון בינינו לבינה. אז רגע לפני שאתם בורחים או שוכחים ממנה סופית, הנה סיור קצר ברחובותיה הלא ידועים של ירושלים האמיתית, ירושלים שבלב.
לפי הסברי המקובלים, המציאות שאותה אנו חווים הינה סובייקטיבית, כלומר תלויה לחלוטין בחמשת חושיו ובמצבו הפנימי של המתבונן. למעשה, כל התופעות, הדמויות והחפצים שמתראים לעינינו, אינם אלא השתקפות חיצונית של רצונותינו הפנימיים. כאשר הרצונות שלנו מכוונים אך ורק להשגת תענוגים כמו כסף, כבוד ופרסום על חשבון האחר, אנו מרגישים דרכם מציאות גשמית מוגבלת ועכורה למראה. אך כאשר אנו משנים את מגמת השימוש ברצונותינו מכוונה לניצול הזולת, לכוונה הפוכה, להיטיב ולרומם אותו, אנו מתחילים לתפוס בהם מציאות רחבה בהרבה – רוחנית ונצחית. זאת, משום שבכך אנו מזדהים עם כוח האהבה והנתינה ששורה בכל המציאות ומפעיל אותה – הכוח העליון.

כותב על כך הרב קוק: “כשם שהאדם צריך להתרגל אל הטבע החומרי וכוחותיו צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, השולטים במציאות כולה, שהוא חלק ממנה”.

התהליך תיקון הרצונות האמור מכונה בחכמת הקבלה בשם “תיקון הלב”. הכוונה אינה כמובן לאותה משאבת נוזלים גשמית, אלא למכלול הרצונות המתפתחים בתוכנו. “ירושלים” מסמלת שלב חשוב מאוד באותה בהתפתחות, שלב שבו מתעוררת באדם השתוקקות עזה להתרומם מעל שכבת הקיום הצרה של העולם האגואיסטי, ולהתוודע לרמת גבוהה יותר של הכרה וקיום – רמה רוחנית. רמת ההכרה שבה האדם חש כיצד אור הבורא, אור אין סוף, ממלא את כל רצונותיו, מכונה בלשון המקובלים “ירושלים של מעלה”.