שפת הענפים היא שפת המקובלים
אין קשר בין רוחני וגשמי. לדוגמא, השמות “ארץ ישראל”, “ירדן” ו”סוריה” המוזכרים בחלק ט”ז של תלמוד עשר הספירות מתארים מצבים רוחניים וכתובים ב”שפת הענפים”:
מכיוון שהרוחניות מופשטת מזמן, מקום ותנועה, מילים מהעולם שלנו אינן יכולות לתאר אותה. המקובלים יצרו בינם לבין עצמם שפת קוד מיוחדת שנקראת “שפת הענפים”. באמצעות שפה זו הם החליפו ביניהם רשמים וידיעות, ותיארו את השגותיהם הרוחניות בספרים שכתבו.
על-מנת לעשות זאת, הם עשו שימוש במילים מהעולם שלנו, אך השתמשו בהן רק כדי לתאר מצבים ותהליכים בעולם העליון. לדוגמא: כאשר המקובל כותב את המונח “ארץ ישראל”, הוא אינו מתכוון לאזור גיאוגרפי בעולם שלנו, אלא הוא מתאר שורש רוחני מסוים בעולם העליון, שעליו מצביעה המושג “ארץ ישראל”.
לכן כל אדם שרוצה לפענח את הקוד הזה, זקוק למורה – מקובל שיִפְתַח אותו בפניו ויאפשר לו לגלות את מה שמסתתר מאחורי המילים. אם אדם קורא בספרים ללא ההדרכה הנכונה, הוא יכול להבין מהם את הרובד החיצוני בלבד, כלומר, רק את משמעות המילים שמוכרת לו מהעולם שלנו. ואז, במקום להבין ולהרגיש את העולם הרוחני שעליו כתבו המקובלים, הוא מתאר לעצמו את העולם הגשמי וחושב שרק עליו מדובר.
עוד בשיעור:
• עולם “אדם-קדמון” הוא לא עולם, הוא לא מעלים את האור. הוא רק מסדר את האורות לעומת הכלים.
• הספירה העליונה כוללת את כל הספירות שתחתיה.
• ברוחניות, האיכות נחשבת ולא הכמות.
• האור העליון ברא עשר ספירות – ט’ ראשונות – כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, וספירה עשירית – מלכות. מהתכללות מלכות בט’ הספירות הראשונות, התהוו העולמות ומהתכללות ט’ הראשונות במלכות, נולדה מערכת “אדם-הראשון” או הנשמות.
• “גן-עדן” הוא החלק מפרצוף אדם-הראשון שנמצא במקום נוקבא דאצילות.
השיעור מבוסס על תע”ס, כרך ו’, חלק ט”ז, דף א’ תתקכ”ב, אות נ”ד
