קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות ל”ד, שיעור 6

• בזמן קריאת הזוהר עלי להיות בכוונה הבאה: אני רוצה, דרך הקריאה הזאת שאני הולך לקרוא עליו, על מה שהוא עושה לי – אני רוצה להרגיש אותו, שיהיה לי איזשהו יחס אליו, להשפיע לו, להרגיש אותו קצת יותר קרוב, קיים, הפועל המפעיל אותי. זה מה שאני בעצם קודם כל צריך לדרוש מהקריאה.
• האותיות הן אוסף של הרבה תכונות ומצבים שהאדם מגיע אליהם בהדרגה, ובכל אות שאליה האדם מגיע, הוא עומד ועובד איתה.
• העיקר הוא קודם כל שמירה, הגבלה – זהו התנאי הראשון בכל אות ואות.
• האותיות התגלו לראשונה בגילוי הרוחני הראשון, של אדם הראשון, וכלולות מ-2 תכונות – חסדים וחכמה, והמסך שביניהם. לפי זה מסודרת כל צורת האותיות, ולכן עברית היא שפה שלא משתנה – כי גם צורתה וגם השימוש באותיות מגיע מהעולם הרוחני.
• ספר התורה שאנחנו קוראים מהאות ב’ הראשונה (בראשית) עד ועד האות ל’ האחרונה (ישראל), מתאר לנו אור, אבל דרך הכלים. שאם אתה, עם הרצון, המסך והיכולת שלך תעבור על כל הצורות האלו, אתה מגיע לגמר התיקון שלך.
• השפעה, חסדים, היא לא המטרה; המטרה היא דווקא לקבל טוב ועונג, ולכן האות ב’ (ברכה, חסדים), טובה להתחלה אך לא טובה לסיום.
• כדי להגיע לעולם הרוחני אני צריך להצטייד בתכונת החסד, שבעזרתה אני בונה את עולמי.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות ל”ב, שיעור 5

• לפני שלומדים תורה צריכים לדעת מה ובשביל מה לומדים – מה זה ייתן לי. זה העיקר כי זה האמצעי היחיד שעל-ידו אנו יכולים להשיג את המטרה.
• רק לאחר שהאדם מגלה את היצר הרע שלו הוא לומד תורה – אז יש לו קשר עם המערכת שעוזרת לו להשתנות.
• “תורה” – מכשיר לתיקון האדם עד תכונת הבורא.
• קודם כל אני צריך לגלות מה יש בי שאני צריך לשנות; לא מה אני יכול לקבל מזה, אלא מה מקולקל אצלי ומה צריך להיות מתוקן. עלי לצייר את 2 הצורות האלו לעצמי בצורה כמה שיותר ברורה, ואז לצפות לישועה – שהכוח הזה יעזור לי לעבור ממצבי לצורה המתוקנת.
• לימוד תורה לשמה – לימוד על-מנת להשפיע, ללא כוונה לשום רווח פרטי.
• אותיות – כוחות שפועלים מראש עולם האצילות לנשמות, ובעזרתם אנו מתקרבים לתיקון.
• מערכת האותיות נבראה כתוצאה מהשבירה, ולכן יש בה את כל צורות השיתוף בין בינה ומלכות שאנו צריכים לקבל.
• צורת האותיות היא צורת הרצון לקבל שמקבל בהשפעה. האות עבורי היא סימן למה שאני צריך להרגיש בתוכי כאופי, כתכונה.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ט, שיעור 4

• אדם שפותח ספרי קבלה הוא בעצם אדם שדואג להציל את החיים שלו, את הנשמה שלו. שהוא שואל מה הטעם בחיים, ורוצה להציל את החיים מהריקנות שהיא יותר גרועה מוות.
• כשהאדם צועק כך בליבו, להציל את עצמו, הבעיה היא האם הוא מפרש נכון בליבו מהי ההצלה שהוא מבקש – האם ההצלה היא להתעלות מעל האגו ולהתחבר לזולת ולכל המציאות כאחד, האם הוא מבין שבכלים דקבלה הוא לא יכול יותר לקבל ולכן הוא שואל מה הטעם בחיים האלה, ושהוא יכול להתקיים רק בכלים דהשפעה, במגמה החוצה.
• אם האדם מרגיש שליבו כבר מכוון לצאת מעצמו, להתקשר לכולם ושם למצוא את הרגשת החיים, אז הכוונה שלו נכונה, ובהתאם לזה המאור שמגיע אליו מחזירו למוטב.
• כ”ב אותיות – צורות הקשר בין בינה למלכות. אם החומר מקבל על עצמו כ”ב צורות מהבינה, אז בכל הצורות הללו יחד הוא יהיה דומה לבורא.
• מאמר “אותיות דרב המנונא סבא” מתאר כיצד כל אות ואות מעלה מ”ן ומהו המ”ד שיורד אליה מלמעלה בתגובה; אם למ”ן לא מצטרפת אף קליפה, אפשר לברוא בה את העולה, ואם למ”ן מצטרפת איזו קליפה, אי אפשר לברוא בה את העולם.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ז, שיעור 3

• האדם צריך לדעת שמצד אחד עליו לתת יגיעה רבה, ומהצד השני הוא תלוי אך ורק בהשפעת הכוח עליו מלמעלה, ורק בעזרת נס מהשמיים ניתן לעבור מ”ארץ מצרים” ל”ארץ ישראל”.
• מצד אחד אנו צריכים לעשות את כל הפעולות, ואחריהן לא לברוח לייאוש, אלא ההיפך – להעביר את כל כוח הייאוש לזעקה, לדרישה של התיקון.
• אנו נמצאים במצב שכל אחד קובע וכולם יחד; כל אחד מוסיף לרצון הכללי של הקבוצה, ובסך הכל מקבל משם את הרצון הנכון לתפילה, ואז חוזרת התפילה של כל אחד ומצטברת לתפילת רבים לחיבור.
• בכל רגע האדם צריך לראות לפניו מיד את גילוי תכונת הבורא, תכונת ההשפעה בו, ולעמוד כנגד זה בדרישה בלתי פוסקת, ולהבין שאם זה נפסק לרגע, הוא בעצמו פגע בקשר שלו עם האלוקות. כאן צריכה להיות תפילת רבים שצריכה להיות קבועה.
• אנו צריכים להבין שהכניסה לרוחניות דורשת מאמץ מאד גדול, אך בקבוצה הוא לא קשה כל-כך אלא תלוי בהסכמה.
• אם האדם חושב שהוא יכול לפנות לבורא בצורה אגואיסטית, סימן שהוא לא פונה לבורא. לא יכולה להיות דרישה או בקשה פרטית.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ד, שיעור 2

• בכל פעם, האדם צריך לראות איך הוא מגיע בצורה הקצרה והנוחה לו ביותר, מהדבר שממנו הוא מתרגש ביותר, לאותו המקום, לאותה טיפת הייחוד, היכן שבסופו של דבר הוא מכוון לגלות את הבורא כמטרה של כל הלימוד וכל החיים.
• בדרך כלל אנו מתחילים להיכנס לכוונות בזמן הלימוד מתוך מצב סתום, מעורפל, יבש, ללא רגש או שכל, ומהמצב הרדום הזה אנחנו חייבים להגיע למצב ש”טוב לי מותי מחיי” אם אני לא מגלה ברגע זה מה שקורה כאן לפני, בגופו של הספר.
• הדרישה הטובה ביותר בזמן הלימוד, היא להשתוקק לבחינת “דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה” – מה אני צריך לעשות כדי להגיע לזה? תן לי דוגמא כדי שאעשה זאת.
• את הכל אני מקבל מלמעלה ולא חסר דבר מלבד דרישה, שיכולה לבוא בתנאי שאני מקבל את חשיבות המטרה מהסביבה, ואז זה יכול לפרוץ מליבי.
• באף צורה שבה המלכות מתעוררת בכ”ב השמות שלה, אין צורה שלמה, מלבד האות ב’. ולאות ב’ אין צורה בפני עצמה אלא מפני שהיא תלויה בבינה היא ראויה לברוא את העולם.
• לכל שאר האותיות מלבד ב’ יש קשר למלכות, שלא נותן לאותה צורת הקשר להיות היסוד לתיקון העולם, כי בכל צורת קשר אחרת מלבד ב’, יש פגם שעלול להתעורר ולהפריע.
• את המציאות אפשר לשנות רק אם אנחנו משנים את עצמנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה ” אות כ”א, שיעור 3

• בכל יום, כשאנו מתחילים את השיעורים שלנו, קמים מחדש, או באמצע היום, כתוב “ויהיו כעינך בחדשים” – שהאדם ירגיש את עצמו כבריאה חדשה. ולפי מספר הכניסות שלו שוב ושוב למגע, לעבודת הבורא, להתקרבות, הוא מממש בכל פעם את הרשימות.
• אנחנו צריכים להיות שמחים לחדש את אותו המגע, את אותה הנטייה, ההשתוקקות למטרה. כמו שכתוב “סוף מעשה במחשבה תחילה” – שזה יהיה סוף המעשה שלי, שאני מקווה שבסוף אני אגיע לזה.
• בכל פעם שאני ניגש להתייחס לפעולה שלי, חוזר לנטייה הרוחנית, אני צריך לתאר לעצמי מחדש, וכמה שאפשר יותר מוקדם, בצורה ברורה, מדויקת, מובנת ומורגשת את המטרה הסופית, שבה מתקבצים, מתייחדים, מתחברים כל הנטיות, היגיעות, המחשבות, האכזבות, הכוחות, הרצונות, והכל מתחבר יחד ומגיע שם לייחוד אחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה” אות י”ח, שיעור 2

• בזמן קריאת הזוהר, כולנו רוצים להיות במקום אחד, רצון אחד, שאם אנחנו מתחברים אליו, אנחנו מתחברים למקום שעליו הזוהר מדבר.
• האותיות הם הכלים ואותם אנחנו לא יכולים להזיז – אנו מזמינים את האורות והם מזיזים את הכלים.
• בינה ומלכות אלו תכונות הבורא והנברא.
• כשאני מתחבר לקבוצה, אני מקבל אותה כאלוקים – ששם מתגלה תכונת הבינה, ההשפעה, ואני מעלה לשם את הציפיות והרצונות שלי. אני רוצה שם להיטמע כחלק המלכות בבינה. אני מקווה שגם המקום הזה, הבינה, תעזור לי בתכונתה ותשפיע עלי מהכלים שלה – אל”ה, שנמצאים בכוונה מלכתחילה כדי לטפל בי, להיות רחם לוולד, לגדל אותי לאחר מכן וכן הלאה.
• “קבוצה” – המקום שבו אני מקבל את כל ההזנה שלי – האורות, השינויים, ובמידה שאני מסוגל להיות במסירות נפש כלפי המקום הזה, הוא הופך להיות בהתאם למה שאני מסוגל, כלפיי.
• העולם הרוחני – הקשר בינינו לקבוצה, ליתר הנשמות. כל הקשר הזה מתבטא באח”פ – ז”ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. כל חכמת הקבלה מדברת רק על זה, כי אין יותר על מה לדבר.
• ז”ת דבינה היא הקבוצה המתוקנת שבה אנו מגלים את עצמנו, ואין יותר מזה.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה ” אות ט”ז , שיעור 1

• התיקון הכללי הוא בזה שעתידים מ”ה להיות ע”ב וב”ן להיות ס”ג.
• המקובלים מספרים לנו מתוך מבנה והפעלת העולמות רק מידה מאד צרה, רק מה ששייך לנו, כל מה שאנו יכולים לקחת כדוגמא, כלימוד מה קורה בינינו לאין סוף, אותו השטח, הסגנון, היחס שיכול להביא לנו בצורה המרבית את האור המחזיר למוטב.
• לכל אדם ואדם ישנו טבע גופני שונה ונטיות שונות – לרגש, לשכל, לעבודה גופנית וכד’. אך כשאנו מתקרבים לרוחניות כולנו משתווים, כי שם מתגלים בבת אחת הרגש והשכל, פעולה והסתכלות, הזדהות, התבוננות – הכל מתחבר לנקודה אחת.
• הגילוי שלנו יגיע כתוצאה מהיגיעה המשותפת שלנו ומהמאור המחזיר למוטב שיפעל כתוצאה מהיגיעה הנכונה. אז ירגיש כל אחד ואחד בליבו, שעד כמה שהוא מוסר את עצמו לקבוצה, לחיבור, שם הוא מוצא את האלוקות, האור המקיף – הכול שם, הכול בתוך המקום הזה שנקרא חיבור. אז זה יבוא ולא לפני. אבל לפני זה יש יגיעה משותפת, יגיעה רבה.
• הכול נמצא בתוך המערכת, כלול שם וכבר חתום. רק כלפינו הפעולות האלו מתגלות בהדרגה, ואנחנו צריכים לתת עליהן יגיעה ולגלות את הבחירה חופשית. הכול זה מפני שאנחנו עדיין לא מסוגלים להשלים את שני הדברים – אור וחושך, אך כלפי הבורא אין הבדל ביניהם, שניהם כאחד. כל הדברים האלה מתגלים לנו כמשחק, כתרגיל, כדי שעל-ידם נגלה את ההפכיות בכל דרגות הרצון לקבל, ימין ושמאל זה כנגד זה, ונצטרך להשלים אותם בקו האמצעי.
• עד שהאדם לא מגיע למידה שלמה של הצורך לגילוי, הוא צריך לגלות בכל פעם עד כמה שהוא לא נמצא בגילוי.
  המשך קריאה »