קבלה היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אין עדה פחות מעשרה"

• "בית כנסת" - מקום שבו אנשים מתכנסים כדי להתחבר, ולא כדי להתכנס ולהישאר לחוד.
• בכל רצון שיש בו רצון להתחבר עם האחרים, יש כבר התאמה לכוח העליון, לבורא, ושם יש מגע עימו.
• לכל איבר בגוף הכללי ישנה אותה החשיבות, ורק בצורה כזו שמתחברים כשווים, נוצר מקום שבו יכול לשרות הבורא, להתגלות הכוח העליון.
• אין מקום או מקרה אחר שבו יכול להתגלות או שבו נמצא הבורא, אלא בקשר ההדדי השווה, המורכב לפחות מ-10 - מספר שמצביע על שלימות היגיעה, שלימות הרצון הכללי.
• מטרת הבריאה היא להיות המשפיע הטהור, ללא קבלת כל שכר בתמורה לפעולה שהאדם מבצע.
• "ממעשיך הכרנוך" - במידה שאני מדמה את עצמי אליו (לבורא), אותה הפעולה מביאה לי ידיעה עליו.
• הבורא נותן לנברא להיות הראשון ביצירת הקשר, הכלי, המגע, ובקביעת עוצמת המגע, כאילו שהתחתון עכשיו נמצא בעמדת הבורא - הוא הראשון, הוא מחליט מה לעשות, משתוקק ויוצר את כל המצב; הכול בא אך ורק מצד התחתון ובזה הוא נעשה שווה לבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "על משכבי בלילות"

• הבעיה שלנו בעבודה, היא שאנו שוכחים על המרכיב השלישי, ש"ה' יגמור בעדי". האדם עושה מאמצים גדולים ולא מבין שהוא לא מסיים את הפעולה, כי הוא שכח שכל פעולותיו צריכות להתחיל ולהסתיים בבורא, והוא נמצא באמצע.
• דרך האור היא שהאור צריך לעבוד, ואנו מסייעים לו במשהו.
• האדם שוכח שהוא בסך-הכל אחד המרכיבים בהתפתחות, מוסיך קצת להגברת הפעולה, אך הפעולה כולה נעשית על-ידי כוחות שכבר מוכנים בטבע, כוח הבורא.
• אם החברה תהיה בדעה כללית שהבורא הוא הכוח שקובע את סיום, עוצמת ותוקף הפעולה, אז גם האדם שנכלל בחברה לא ישכח על זה, ואז לא יהיה לו ניסיון מר, שהוא עובד ולא קורה לו דבר.
• אנו צריכים לעורר בחברה כל הזמן נחיצות, צורך לעזרת ה', ובכל מה שאנו עושים, אנו בסך-הכל רוצים לעורר את הכוח הזה ששורה בנו, שיתגלה.
• אם פעולות האדם מסודרות נכון, ובמיוחד כלפי החיבור עם החברים, האדם מגלה קשר ישיר עם הבורא, שצריך לסייע לחיבור.
• התוצאה מכל פעולה צריכה להיות החיבור בינינו, וכשאני מכוון לצורה כזו, גם מצד הכלי וגם מצד האור - הבורא שמחבר בינינו, אני מגיע למצב שבו אני חייב שהבורא יתגלה ויקיים את המצב שאליו אני משתוקק.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אני ראשון ואני אחרון"

• החיסרון שאנו צריכים להשיג זה חיסרון לעזרת ה'. לפי החיסרון האור פועל - הוא נמצא במנוחה מוחלטת ולפי החיסרון שבכלי, הוא עובד.
• עד שהכלי לא מגיע לחסרון הנכון, לא מתרחשת שום פעולה. לכן כל המאמצים צריכים להיות על-מנת שיתעורר בנו החיסרון הנכון, ואז האור יתקן את הכלי.
• בגשמיות אני נמצא תחת לחץ, כוח הדוחף שמעורר בי ייסורים אם אני לא משיג משהו, ולכן אם אני לא מממש את הדחף, אין עונש. ברוחניות לא קיים הכוח הדוחף, כי אין כפיה ברוחניות. שם כבר אני צריך להשיג, ללקט, לאסוף בעצמי, לארגן בתוכי את הכוח שידחוף אותי קדימה. לכן כשלא עושים עבודה ברוחניות מקבלים עונש - עונש על שלא עובדים.
• אם נשים לב שכל הרגשות שלנו באות מ"אני הראשון", מהבורא, זה יעזור לנו מאוד להגיב היטב ולהתקדם. אם נתחיל לראות בכל פניה, בכל מצב, את היחס אלינו כתגובה לרשלנות בעבודה, אז נוכל להכין את עצמנו בצורה טובה לכל פעולה ופעולה, בכל רגע ורגע.
• בכללות, העבודה היא חיבור בין הנשמות כדי לגלות אותו. ובתוך החיבור הזה, אם נתחיל להרגיש איך שהוא מכוון אותנו, נתחיל להרגיש את האור הישר, האור החוזר, כל הפעולות שעליהן אנו לומדים בחכמת הקבלה, איך שזה קורה בינינו. כך הוא דוחף אותנו לקשר, כדי שהכלים שלנו יהיו בדיוק מותאמים לו.
• העונש הוא עונש אלא תיקון כיוון; אם אני מרגיש רע מאיזה מקום, אז אני בורח ממנו בצורה אינסטינקטיבית, ונמשך למקום טוב יותר.
• אם אני קושר את עצמי, לא רק ל"טוב ורע" אלא גם ל"אמת ושקר", אז אני מתחיל ללמוד את יחס ההנהגה של הבורא אלי, ללמוד את ההשגחה שלו. אנו רק צריכים לא להתעצל ולתת תשומת לב לכל מה שקורה לנו, שזו פניה של הבורא אלינו.
• בשינוי היחס שלי לחברים, ללימוד ולקבוצה, אני יכול להתחיל לזהות איך הבורא מראה לי כל הזמן עד כמה שאני לא בסדר, לזהות את הקיום היומיומי שלי, ומצד אחד לקבל את זה כייסורים, ומהצד השני כהכוונה שלו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם"

• האדם צריך ליצור בעצמו את הרצון להשפעה ואהבת הבריות, וזה לגמרי לא טבעי, דווקא לזה אין לו כל רצון. לכן דווקא בחיבור עם הזולת, אנו יכולים לייצב את תכונת ההשפעה שלנו כפי שהיא נמצאת אצל הבורא.
• אנו חייבים את הסביבה, כדי שהיא כל הזמן תזכיר לי, תחייב אותי לחזור לאותה המחשבה על תכונת ההשפעה, שאותה אני דוחה באופן טבעי.
• "ברית", "ערבות" - כאשר אנחנו מתחילים לחשוב שכל חבר וחבר יתעורר בכל רגע ורגע לתכונת ההשפעה והאהבה, להתעורר לגלות את המקום השבור בינינו, ואז התפילה המשותפת תביא לנו את האור המחזיר למוטב, שיחבר בינינו ובחיסרון המשותף נגלה את הבורא.
• אם האדם לא מממש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, בהתעוררות שלו מלמטה על-ידי הסביבה, לוקחים ממנו את זה.
• אנו חייבים לייצב את עצמנו בעצמנו, שהחיבור בינינו יהיה אך ורק על-מנת לעורר כל אחד את האחרים לחיבור, לתכונת ההשפעה.
• הרצון לייחוד גדל על-פני ההפרעות ש"מחממות" אותנו, עד שאנו מתחילים לצעוק.
• כל דבר רוחני קורה, אך ורק אם לפני זה ישנו החיסרון השלם.
• רק צעקה קבוצתית, כאחד, מצילה את המצב.
  המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות ק"ו, שיעור 5

• הזוהר הוא החלק המועיל ביותר מהתורה.
• כל הספרים הקדושים נכתבו מתוך השגה רוחנית, וכשאנו קוראים אותם, אנו יכולים להזמין משם את המאור המחזיר למוטב, ואז נקרא שאנו עוסקים בתורה.
• ההכנה לתורה היא חיסרון לתיקון; הרגשת הטבע שלנו כרע, שאנו לא מסוגלים להתחבר בינינו, ובמידת השתדלותנו להתחבר, נדרוש את המאור.
• כל הבעיה היא איך לאזן את הקווים ימין - חסדים ושמאל - חכמה, המכחישים זה את זה ולא יכולים לעשות פשרה ביניהם. הפיתרון הוא הקו האמצעי - קבלת אור חכמה מלובש באור חסדים.
• כלי הקו האמצעי רחב הרבה יותר משני הקווים ימין ושמאל, כי הוא נמצא למעלה מהדעת ומחבר את שני הקווים יחד, כך שהם נמצאים בשימוש מלא - התענוג מורגש בתוך הנברא ומטרת התענוג מורגשת בבורא.
• "רד"ו (210) שנים" - תיקון עד אמצע הבינה, שנעשה בזמן גלות מצריים.
• "יעקב" - קטנות דקו אמצעי; "יוסף" - גדלות דקו אמצעי.
• הגלות היא דרגה רוחנית - גילוי האחוריים של הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות ס"ד, שיעור 4

• אין לנו כוח להפוך את עצמנו מקבלה להשפעה, אנו יכולים לעשות זאת רק על-ידי האור העליון, שמאיר עלינו בזמן שאנו קוראים על פעולותיו, בעיקר בספר הזוהר, ולכן עלינו להיות בזמן הלימוד באיחוד, בדומה לו שהוא אחד, וכך נעורר על עצמנו את הכוח שישנה אותנו.
• הזוהר מספר לנו רק על הזיווג בין זעיר אנפין ונוקבא.
• בזמן שהאדם קורא ושומע את הזוהר, עליו להשתדל לעורר את עצמו להיות רגיש למה שכתוב בספר על היחס בין זעיר אנפין לנוקבא, שזה תלוי בו, כי אנו חלקי המלכות ובנו תלוי בכמה ובאיזו צורה יהיו הקשרים ביניהם.
• בזמן הלימוד, עלינו להתלבש ב"גיבורי" הזוהר, כי הם התכונות שלנו, ולהשתדל להרגיש מה הם מרגישים בתוך הסיפור.
• בכוונה הכללית שלנו, אנו מחזיקים את הרמה הכללית של הקבוצה, אך יכול להיות שבאותו הזמן יהיו אנשים למטה או למעלה מרמה זו. עלינו לדאוג בעיקר לאלה שמתחת לרמה הכללית של הקבוצה.
• לשם התיקון, עדיף להיות למטה מהקבוצה ובחיבור איתה, מאשר למעלה מהקבוצה ובניתוק ממנה.
• הקב"ה - תכונת ההשפעה שאנו משיגים בתוכנו.
• כל מה שעברנו עד היום בהיסטוריה, נעשה כהכנה הכללית ממעלה למטה על-ידי הכוח העליון, ורק בימינו מתחילה עבודת התחתון האמיתית ממטה למעלה.
• אנו נמצאים עם כל הנשמות שכבר הגיעו לגילוי, ועם החברים שלנו שמשתוקקים לגילוי, וכך גם אנו נזכה לגילוי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "תצווה", אות קלד', שיעור 9

• בכל אדם בקבוצה יש כוח להשפיע, אבל הוא קטן מאד ולא יגדל יותר באדם מעצמו. הוא יגדל רק בתנאי שהאדם יתחבר לאחרים, ואם הוא מוכן לבטל את עצמו ולראות את חברי הקבוצה כגדולים, הוא יוכל לקבל מהם את הרצונות שלהם להשפיע ואיתו למשוך את המאור המחזיר למוטב שטמון בספר הזוהר.
• ההכנה לקריאת התורה צריכה להיות בחברה, בהתכללות עם האחרים כדי לגבש רצון חדש, ואז נצליח.
• הבורא ברא "יש מאין" ואת כל היתר הוא נתן לנו, כדי שנגדיל את הנקודה שבלב למימדי מלכות דאין-סוף.
• העיקר זה לדרוש כל הזמן את שלמות הכלי, שלמות החיסרון - שיהיה ראוי לתיקון.
• אנו צריכים להגיע לחיסרון, שרק ב"ברכה" מלמעלה הכלי יכול להיוולד, ולא בשום מצב אחר, ושאנו נכללים בכוח הברכה, באיחוד עם הבורא.
• "העלאת מ"ן" - בקשה לכוח ההשפעה.
• בלתי אפשרי לפתח מ"ן לבד, אלא רק בחיבור הרצון המשותף.
• קניית החבר היא בעיקר לאחר שאני מגלה שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה בלי להתחבר איתו, ואז אני מוכן לתת הכל תמורת החיסרון של החברים, מכיוון שללא החיסרון הזה, לא אוכל להגיע למטרת הבריאה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויקרא", אות תי"א, שיעור 17

• מחלוקת זה דבר רצוי; מתוך המחלוקת לא ניתן להתקדם, לכן חייבים לפתור אותה ואז האדם מתקדם.
• את המחלוקת ניתן לפתור רק בהכרעת הימין על השמאל.
• על האדם להשתדל להיות תמיד במחלוקת ולפתור אותה, ולהכין את הסביבה לזמן שבו תתעורר בו המחלוקת, לשם תמיכה.
• השפעה היא תמיד בלמעלה מהדעת על הקבלה.
• בזה שהשמאל הורס את הימין, הוא הורס את עצמו, מכיוון שהוא מקבל מימין את כל חיותו.
• על מגמתנו להיות תמיד קדימה; המגמה היא הכוונה מעל כל המצבים המתגלים.
• המלכות עצמה נמצאת בגמר התיקון, באיחוד מלא עם זעיר-אנפין, ובמידת רצונו של האדם להיכלל במלכות המתוקנת כתוצאה מרצונו להתאחד עם יתר הנשמות, מתגלה לו פעולה מסוימת של מלכות כלפי זעיר-אנפין, וכך עד גמר התיקון.
• כל השבירה היא בזה שאנחנו מרגישים את עצמנו כל אחד לבד, ולא יכולים לתאר מה זה להיות בכולם.
• כלולים זה שאין לך "אני", אלא "כולנו יחד".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »