קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “לעולם ימכור אדם קורות ביתו”

• הבורא מביא את האדם למקום ואומר לו “קח לך”, והאדם צריך לקבל את המקום הזה, לבדוק אם הוא מתאים לו או לא ולקבל החלטה, כי ללא החלטה, המקום לא יחזיק אותו.
• המעגל הפנימי בקבוצה חייב להיות ברור – אלה שנמצאים הם הגרעין הרוחני, ולכן בקבוצות המקובלים תמיד היה הסכם או תקנון שחברי הקבוצה היו צריכים לעמוד בו.
• תיקון הנשמה שעלינו לעשות דורש מסירות נפש. במילים אחרות, “לעולם ימכור אדם קורות ביתו”, זאת אומרת שאת כל מה שיש לו לחיים האלו חוץ מהכרחיות, הוא מוכר לרוחניות.
• אדם זה הולך למעלה מהדעת שלו, ועד כמה שהדעת תשתנה ותגדל כל הזמן, הוא משתדל ללכת למעלה מזה. הוא עושה ברית עם הסביבה, שבכל מה שרק אפשר הוא מחזק אותם, מחזיק אותם, נמצא איתם יחד, ומשקיע את כל הכוחות שלו כדי ללכת בחיבור, בברית. ומתוך החיבור, שיהיה לכל אחד ואחד כוח לעלות יותר ויותר, כי אף אחד לא יכול לקבל את כוחות העלייה, אלא מתוך חיבור עם החברה, שבתוכה הוא מוצא את האור.
• אדם שמוסר את עצמו לחברה, נעשה לחברה ולסביבה נכס גדול מאוד, כי ברוחניות כל אחד הוא כנשמת אדם הראשון, וכל נשמה משיגה את כל הנשמות.
• אם האדם משתדל למכור את עצמו לסביבה, בזה שהוא “מוכר את קורות ביתו”, זאת אומרת את האגו שלו, ונכלל בסביבה מעל האגו, מעל הדעת, הוא מביא כוח גדול מאוד איתו. דרכו כבר אפשר למשוך לכולם את האור המחזיר למוטב.
  המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, “אני ראשון ואני אחרון”

• מתוך הרצון לקבל, האדם קובע שלא קיים דבר מלבדו. מתוך הרצון לקבל המתוקן, תצטייר באדם דמות הבורא ואז הוא יגלה את קיומו בפועל.
• כשהשליטה העליונה מתגלה באדם כתוצאה מהשתוות הצורה, אז הוא והבורא מצויים בדבקות, ואז האדם יכול להיות בטוח שהוא סיים את הפעולה.
• כל מה שאנו צריכים לעשות, זה לבדוק בצורה מעשית ועניינית, מה יש לנו בתוך הכלים שלנו, לפי הקלקול, התיקון והאמצעים והיכולת שלהם להיתקן.
• אם אנו מתייחסים בצורה כזאת למציאות, אנו מגלים שבסך הכל אנו נמצאים בין “אני ראשון” ו”אני אחרון”, ובאמצע יש לנו בחירה חופשית – למשוך את הכוח המתקן, על ידי פעולות נעשה ונשמע, בלימוד יחד, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.
• העבודה היא רק בחיבור בקשר בין הנשמות, כי שם הייתה השבירה, ושם הבורא מעורר אותנו מהשבירה. לכן רק שם עלינו לבצע את פעולות התיקון ולגלות את הדבקות.
• דרגות הדומם, הצומח, החי והאדם מתקיימות על ידי האור שמאיר על הרצון, ומתוך 4 סוגי הרצון האלה, רק סוג המדבר יכול להגיב על פעולות הבורא כלפיו בצורה מטרתית.
• האדם סובל יותר מכולם כי הוא רגיש יותר מכולם, ובידיו נמצא קצה החוט שיכול לבצע את פעולת הדבקות ולמשוך אחריו גם את דרגות דומם, צומח וחי.
• ניתן להבין את ההשגחה בצורה נכונה, רק מתוך המקום הנכון, היכן שההשגחה צריכה להתבצע – מתוך הקבוצה.
  המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’,  מאמר “ויסב חזקיהו פניו אל הקיר”

• כל ההבחנות והמדידות הן רק כלפי האדם המשיג, כלפי ההרגשה וההבחנות שבנברא בלבד.
• אנו מצויים במציאות שמסודרת כך שמלכתחילה כל הדברים ששייכים לאלוקות – השכינה, תכונת ההשפעה, הקבוצה שבה מגלים ומתקדמים לגילוי הבורא, לא חשובים בעינינו. נעשה כך בכוונה כדי שנעשה יגיעה, שיהיה חשוב בעינינו דבר השפעה, ועל-ידי העבודה הזו נגלה את כל ההבחנות הקיימות במשפיע, מתוך דבר והיפוכו.
• כדי לגלות את המשפיע, אנו צריכים להתכלל מתכונותיו בעצמנו, וכך אנו משתנים בצורתנו החיצונית – שבמקום שהצורה שלנו תהיה קבלה, הצורה שלנו תהיה השפעה.
• כל התפילות שלנו הן להרים את חשיבות ההשפעה בעינינו, “לאוקמא שכינתא מעפרא”, עד שלא יהיה דבר שחוצץ בינך לבין השכינה, שכל הרצונות שלך יהיו בתכונת ההשפעה, כל רצון יהיה מצויד בכוונה על-מנת להשפיע.
• כל מציאות האדם צריכה להיות מחולקת לשניים: האמצעים שמביאים אותו לתכונת ההשפעה וכל הפעולות שכדאי לו לעשות כדי להגיע לתכונת ההשפעה  – מורה, ספרים, קבוצה, הפצה, לימוד, חברים. ובתכונת ההשפעה ישנם גם דרגות החשיבות – קודם השפעה לחברים, לקבוצה, שמביאים להשפעה לבורא.
• הקבוצה יותר חשובה מהבורא, כי היא האמצעי שבלעדיו אי אפשר להגיע אליו.
• הכול צריך להיות מסודר בקו, שכל נקודה ונקודה בקו הם רצונות שמסודרים לפי חשיבותם להתקדמות, יותר או פחות.
• כל יום מלכות חוזרת להיות בתולה – בכל יום אנו צריכים להבין שקמים תמיד בחוסר קשר עם הקבוצה, ההשפעה, השכינה, הבורא. וזה נכון וטבעי שכך אנו מתחילים שוב ושוב את בירור הכלים.
• “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”; ודאי שצריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת. ודאי שאין לצפות שבבוקר תכונת ההשפעה תהיה חשובה בעיניך. וזה טוב שאתה שמח בזה שאתה לא שוכח. סימן שישנה השפעת הקבוצה שעוזרת לך להגיב נכון על ההבחנות. זאת אומרת, לא לחפש בך אלא לחפש כוחות חיצוניים להתעלות מעל הרצון האגואיסטי שלך, ולא לחכות שבאגו אי פעם תהיה חשיבות בהשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה”

• תכונת “יצחק” שבנו היא שמאל, ותכונת “עשיו” שבנו היא כולה כלים דקבלה, ולכן הם קרובים זה לזה.
• בחומר עצמו – הרצון לקבל, אין כל בעיה, הבעיה היא באופן השימוש בו. ההבדל הוא ב”ריח” – האור החוזר שמוסיפים ל”שדה” – הרצון לקבל, ואז הוא הופך ל”שדה אשר ברכו ה'”.
• רק הרצון להשפיע קובע עד כמה ניתן להשתמש ברצון לקבל, אך רק השילוב של שניהם נותן לנו “שדה אשר ברכו ה'”.
• ידיעה – קבלה, אמונה – השפעה. זה לא שבהשפעה אנו עובדים ללא שכל, אלא אנו עובדים למעלה מכלי הקבלה שלנו, ומשתמשים בהם רק במידה שאפשר להשפיע בהם – “אמונה למעלה מהדעת”.
• “עשיו” הוא אדם שמבצע בחיצוניות, כביכול פעולות השפעה, אך בפנימיותו יש לו כוונה להרוויח מהם. זהו מצב הכרחי בהתפתחותנו.
• עבירה גוררת עבירה – ככל שהאדם הולך ומרוויח עבור האגו שלו, הוא מוצא לעצמו יותר ויותר הצדקה, עד שהוא נכנס למצב בלתי הפיך.
• “מקום ישוב” – היכן שאנשים חיים ב”ואהבת לרעך כמוך”. “מקום השדה” – היכן שאנשים חיים בריב ובתחרות, וכולם בעל-מנת לקבל.
  המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “ויתרוצצו הבנים בקרבה”

• הרגשת הריקנות לא תלויה במה שיש לאדם, אלא במה שחסר לו.
• לאחר שהאדם מגיע לחכמת הקבלה ולומד מעט, הוא מתחיל לקבל מכות, על-מנת להוריד ממנו קליפות כדי שיתחיל לעבוד עם הלב.
• שני היסודות שלנו – היצר הרע והיצר הטוב, נולדו מאותו ה”רחם” – אמא עילאה, יצחק, גבורה, בינה, ושניהם חייבים להחזיק זה את זה, לא יכול להיות האחד ללא השני.
• “עשיו” – הרצון לקבל הגדול, שהוא הראשון מכיוון שזהו חומר הבריאה. “יעקב” – כוונה על-מנת להשפיע, תוספת, איך להשתמש עם הרצון לקבל. שניהם באים כדי להביא את האדם למטרה.
• תחילה שולט הרצון לקבל האגואיסטי (עשיו) ולאחר מכן הכוונה על-מנת להשפיע (יעקב). כך האדם עובר את השינויים בהתנגשות, ב”התרוצצות”, עד שהוא יודע להשתמש בשני הכוחות הללו, למרות שהמצבים לא נעימים, ומגיע בסופו של דבר לשבירת הלב, ומתקדם כך עד למצב שליבו נפתח אפילו כלפי הבורא.
• אם האדם מכיר את חולשת הטבע שלו, וקובע לעצמו כל מיני קשרים, מחויבויות ומצבים שיקשרו אותו למטרה, אז הוא עובר.
  המשך קריאה »

מתוך הרצאה פומבית של הרב לייטמן בטורונטו, קנדה:

• 2 סיבות להופעת חכמת הקבלה בזמנינו: 1 – בימינו האדם שואל לשם מה הוא חי, אחרת קשה לו להמשיך בחייו; 2 – בימינו מתגלה תלות הדדית בין כל חלקי האנושות, ובו בזמן האגו גדל עד שאיננו יכולים לסבול האחד את השני. חכמת הקבלה היא שיטה שמסבירה כיצד האדם יכול להסתדר בחייו במצב מיוחד זה.
• חכמת הקבלה מיועדת לעזור לכל אדם לגלות את נשמתו, ובה הוא יתחיל לגלות את העולמות העליונים, עד לגילוי כל המציאות כולה, בזמן שהוא נמצא בגופו בעולם הזה.
• ללא התקדמות האנושות באמצעות חכמת הקבלה, הטבע ידחוף אותנו להתקדמות על-ידי ייסורים. ההתקדמות קדימה היא על-ידי גילוי הכוחות שמפעילים אותנו, ולאחר שנגלה אותם נדע איך לנהל אותם וניכנס לטבע העליון.
• אין כל קשר בין חכמת הקבלה לבין מיסטיקה; הסיבה לדעה הקדומה היא שב-2000 השנה האחרונות, שיטת הקבלה הייתה נסתרת.
• בניגוד לזמני קדם, בהם חכמת הקבלה הייתה מתגלה רק ליחידיי סגולה, כיום חכמת הקבלה מתגלה לכל העולם, כי העולם הפך לגלובאלי ודורש תיקון.
• ספר הזוהר נכתב בזמן המעבר מתקופת הגילוי לתקופת ההסתרה, לפני כ-2000 שנה, אך הוא מיועד לגילוי בדורנו.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור: שמעתי, מאמר קצ”ט, “לכל איש ישראל”

• חכמת הקבלה לא מסבירה לנו איך הטבע מתנהג בדרגות שורש, דומם, צומח וחי, אלא על איך בדרגת המדבר, הנברא מתחיל להיות ביכולת לבצע בירור ויישום עצמי חדש, שלא מגיע אליו בצורה ישירה מהטבע.
• “ישראל” – אלה שיש להם נקודה שבלב, שמשתוקקים לממש את תכונות אברהם, יצחק ויעקב; את אלה שאין בהם את הנטייה הזו, יש להביא לדרגת חסדים בלבד.
• כל התיקונים הם רק על-ידי המאור המחזיר למוטב.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, פרשת אשה כי תזריע, אות צ”ו, שיעור 8

• איכות הלימוד תלויה אך ורק בכוונת האדם.
• כל העבודה שלנו, היא למשוך את המאור שיביא לנו את ה”ימין”, ואז בהמשך הזמן, נוכל לקשור את ה”שמאל” תחת ה”ימין”.
• הזוהר לא מדבר על מציאות העולם שלנו אפילו במילה אחת, אך לאט-לאט, כשממשיכים לקרוא בו, מתחילים להרגיש שנמצאים בתוך מערכת של כוחות רוחניים, שהקורא מתקשר אליהם והם פועלים דרכו.
• אל לנו לעשות דבר נגד כוחות הרע, אלא למשוך אליהם את האור – הכול מתקן על-ידי מיתוק.
• בזמן הלימוד, אנו צריכים לדאוג שהחברים יהיו בכוונות הנכונות.
• האחריות ההדדית בינינו, הופכת לכלי שנקרא, “מסך ואור חוזר”, ובו אנו מגלים את הבורא.
• אנו צריכים להגיע למצב, שבו אנו הם גורמים לכל מצב ומצב; אנו לא בעלי הפעולה, אך אנו צריכים לגרום לפעולה.
• לא חסר לנו דבר מלבד חיבור, ולא משנה באיזה מצב האדם נמצא, כי בחיבור הוא ישלים את האחרים.
  המשך קריאה »